למאמינים בתמ"ה - מהי תמונת ההוכחות שלכם? (בקודים)

אריאל
על זה אני מנסה לחשוב בימים אלו.
אבל ככלל בעניינים של פילוסופיה ולוגיקה, אני מרגיש יותר שיכולות להיות כמה דעות שכולן רציונליות, מאשר ב'דיני הראיות'...

נראה לי, כמדומני, כי השאלה ששאלת, בדרך שפרשת אותה, הזמינה תשובות אשר, איך שהוא, יתאימו למבוקש. אתה מבקש 'מכלול של התרשמויות', אבל מהיכן באות התרשמויות אלו? מהבנה מושגית, מבחינה ביקורתית של מציאות, או שמא ממשאלת הלב?
בדברי ההסבר שלך הבהרת כי הנחת היסוד לברור היא אל הפוגש את האדם ומדבר איתו, כדרך ששנים מאיתנו, דרך משל, עשויים להפגש ברחוב ולשוחח. לשון אחרת, ההנחה היא 'אבינו מלכנו', 'משל למלך'. תפיסת האל על פי הזיקה שלנו אליו, זיקה של בנים לאביהם או נתינים למלך. ודאי שבתפיסה הזו אין שום מניעה להחזיק בתורה מן השמים. התפיסה טבעית והגיונית לגמרי. המלך האב נותן לנתיניו בניו מערכת מצוות, חוקים, מתאר להם את עברם ומדריך אותם באשר לעתידם. מחוקקים המעניקים חוקה לעמם הם חזיון ידוע.

מיימוני בדבריו השניים, אומר כי בחינת עניין תורה משמים שנתנה בסיני נבחנת אצלו פעמים כחוויה אישית, דתית, 'ולפעמים אפילו בתור השערה שניתנת לאישוש'. החוויות אינן ממין הענין כאן שעה שמחפשים איזו אפשרות מסתברת של הוכחה. להפך, חוויות עלולות להטות את המחשבה מדרך הברור. ואילו על ההשערה שניתנת לאישוש, הדבר אותו אנחנו מבקשים, אינו אומר דבר, גם אינו מוסיף על היתרון שיש בטענה עתיקת יומין.

אליקים בדבריו מעיד עד כמה הם מוטים לשרת את אמונתו ולא להיות ראיה לה. על אבותיו ומוריו הוא מעיד שהיו כולם 'אמינים, רציניים, יודעים, חכמים ומוסריים'. תאור כזה הוא, כמובן, מכליל, אידיאליסטי ורגשני. מכאן הוא טוען כי 'זה גם מוכיח על אמיתות תוכן דבריהם'. טענה כזו היא חסרת שחר. לא האדם, תכונותיו ומעמדו מוכיחים אלא ההוכחה מוכיחה. אם הוכחה זו מיוחדת במשהו, היא מעידה על חכמה והבנה אצל המוכיח. כאן הוצג טעון הפוך בכיוונו, ולכן אינו תקף.

איזו מין טענה היא 'הוכחה מגדלות חניכיה' ? – הביטוי הזה 'גדלות חניכי התורה' אינו מובן לי, והטעון חסר תוקף. גדלות, – באיזו גדלות מדובר? – האם יש בה כדי לתת איזה תוקף לאמונותיהם? עובדה אמפירית היא שלימוד התורה הנהוג בעולם הישיבות, מחדד את השכל. אבל שכל חריף וחד הוא כושר ולא הוכחה. האם גדלותו של איינשטיין כפיסיקאי יכולה בכלל לשמש איזו ראיה לנכונות סברה או טענה שהוא משמיע? ודאי שלא. טענותיו עוברות ביקורת מקיפה ורציפה מזה מאה שנים. הערכה לטענות אלו נובעת מאישור התקפות שהביקורת נותנת להן. בגלל עמידת טענותיו במבחן, ובגלל חשיבתו המקורית ודרכו פורצת הדרך הוא נחשב כפיסיקאי 'גדול'.

הטיעונים האלו מלמדים על הכבוד שתלמידים רוחשים למוריהם, אשר העניקו להם את אמונותיהם, ועל שאיפת התלמידים לרומם את מעמד המורים שלהם על מנת להבטיח לעצמם משענת אמינה ותוקף לאמונות שרכשו. המהלך הסובייקטיבי הזה משקף צורך, וצורך אינו מהווה הוכחה. המהלך מעיד על העדר עצמאות מחשבתית. כבוד למורה יכול להינתן גם על ידי ביקורת. ביקורת כזו מעידה כי המורה הצליח להעמיד את תלמידו על רגליו, לבנות את דמותו כאדם עצמאי בעל מחשבה משלו.

'אם כל העולם מאמין כדאי לבדוק, אין עשן בלי אש'. מלבד קצת יוצאי דופן, כל בני האדם, במשך אלפים של שנים, האמינו באלילים ועבדו אותם האמצעות פסלים. האם זו ראיה? במשך אלפים של שנים, האמינו כל בני האדם כי השמש חגה סביבינו ושוקעת מעבר לים. עובדה אשר אותה כולם רואים בבירור כל יום מחדש. אמונת רבים היא חסרת משקל לעומת הוכחה חיובית או שלילית של יחיד.

תשובה להערת אליקים. הערתך נכונה בהחלט. אם אתה שואל שאלה כמבוא לתשובה, זה עניין אחד. אבל פילוסופים שואלים שאלות על דברים אשר על פניהם אולי נראים להיות ברורים ומובנים, אבל באמת הם אינם מובנים, אולי אינם ניתנים כלל לפתרון. מאידך שים לב כי אמונה אולי נותנת לרבים תחושה של אמת, משענת יציבות, בטחון וסיפוק, אבל היא אינה מעניקה ידיעה ואינה מאפשרת ביקורת ושיפוט להשגת אמת. אלו כלים של התבונה, לא של האמונה. לתבונה כושר מיוחד הנתון לה בלבד, היכולת להתבונן בעצמה, לחקור את עצמה, לבדוק את יכולותיה ולהציב לעצמה גבולות. היו לתבונה יומרות, היא בנתה ארמונות ענק. הביקורת מצאה שאלו חסרי יסוד, אבל יש בכוחה לבנות בית קטן, צנוע, חסר שלמות, אבל בעל יסודות אמינים.
ממגבלות התבונה לא ניבנה. המגבלות שלה אינן פותחות דלת עבור יומרות של אמונה להיות מכשיר המספק הוכחות.

בהערה החמישית מבקש אליקים להקים לתחיה את הראיה הפיסיקו-תאולוגית. מן הסדר בעולם יש ראיה למסדר העולם. מה שנראה כסדר עשוי להיות עובדת התאמה אבולוציונית שלנו למצב ענינים מסוים, התאמה שלנו הנדמת בעינינו כסדר מאורגן של הסובב אותנו. הביקורת של קאנט כנגד כל ההוכחות למציאות האלהים היא במה שאנחנו יכולים לחשוב על דבר המושג הזה הנקרא 'אלהים' ועל התכונות הנדרשות לו בהקשר לתנאי העולם. אבל חשיבה זו היא לעולם ריקה, לפי שאין אנחנו יכולים להעניק 'מציאות' למושג נחשב, אלא רק לאוביקטים שבניסיון, ומושג האלהים אינו ניתן כתופעה ואינו הופך להיות אוביקט של ניסיון. הוכחות אלו לקיומו של האלהים הן יומרה של התבונה לפרוץ את גבולותיה. הביקורת של התבונה את עצמה מגלה את היומרה הזו ופוסלת אותה כמה שמעבר ליכולתה.

אני משאיר את כל הנושא הזה של תורה משמים כנתון לאמונה ולא כנתון למישור העובדתי. אמונה עשויה להיות כח חזק מאד ובעל השפעה רבה. למאמין קיים אינטרס חזק לקיים את תוקף האמונה שלו. אבל אמונה אינה יכולה לספק ראיה לתוקף העצמי שלה.
עודד

הערה מקדימה: אני נאלץ להיות כאן הרבה יותר מדי "מגן האמונה הרציונלית בתמ"ה" בייחס להשקפותיי בפועל. אבל ביקורתו הפסקנית והנחרצת של עודד, לא משאירה לי ברירה...  מה שאני בעיקר מבקש לומר, שיש צד שני, רציונלי טהור, ולא רק אמוני תמים.

932woland כתב: נראה לי, כמדומני, כי השאלה ששאלת, בדרך שפרשת אותה, הזמינה תשובות אשר, איך שהוא, יתאימו למבוקש. אתה מבקש 'מכלול של התרשמויות', אבל מהיכן באות התרשמויות אלו? מהבנה מושגית, מבחינה ביקורתית של מציאות, או שמא ממשאלת הלב? מבחינה ביקורתית. אני למשל, בחנתי עד היום את ההוכחות בעין ביקורתית ורציונלית. ויש לי הוכחה פשוטה לזה, שהמסקנה שהגעתי אליה כרגע, רחוקה מאוד ממסקנת החינוך שלי. בדברי ההסבר שלך הבהרת כי הנחת היסוד לברור היא אל הפוגש את האדם ומדבר איתו,  טעות. לא הנחת היסוד. אלא זוהי הנקודה לבירור.  אח"כ כתבתי שלפי גישה של אדם מסוים האקסיומה הפילוסופית שהגיע אליה היא שמצב של מפגש כזה הוא סביר. מיימוני בדבריו השניים, אומר כי בחינת עניין תורה משמים שנתנה בסיני נבחנת אצלו פעמים כחוויה אישית, דתית, 'ולפעמים אפילו בתור השערה שניתנת לאישוש'. החוויות אינן ממין הענין כאן שעה שמחפשים איזו אפשרות מסתברת של הוכחה. להפך, חוויות עלולות להטות את המחשבה מדרך הברור. ואילו על ההשערה שניתנת לאישוש, הדבר אותו אנחנו מבקשים, אינו אומר דבר, גם אינו מוסיף על היתרון שיש בטענה עתיקת יומין. הרבה דברים מטים את החשיבה הרציונלית. חוויה, דעות קדומות, חברה או אינטרסים. מיימוני אמר שיש אצלו את שני הפנים בדת, גם חוויה דתית (אני מבין שהכוונה לרגש עמוק, לא סתם 'כיף' אלא מעין מנגנון מוסר פנימי דק), וגם רציונליות. ברור שהרציונליות אמורה להיבחן בנטרול הרגשות מכל סוג שהוא (או יותר נכון, להשתמש בהם ככלי בידי המנתח, ולא כהשפעה חיצונית). אליקים בדבריו מעיד עד כמה הם מוטים לשרת את אמונתו ולא להיות ראיה לה. על אבותיו ומוריו הוא מעיד שהיו כולם 'אמינים, רציניים, יודעים, חכמים ומוסריים'. תאור כזה הוא, כמובן, מכליל, אידיאליסטי ורגשני. מכאן הוא טוען כי 'זה גם מוכיח על אמיתות תוכן דבריהם'. טענה כזו היא חסרת שחר. לא האדם, תכונותיו ומעמדו מוכיחים אלא ההוכחה מוכיחה. אם הוכחה זו מיוחדת במשהו, היא מעידה על חכמה והבנה אצל המוכיח. כאן הוצג טעון הפוך בכיוונו, ולכן אינו תקף. איזו מין טענה היא 'הוכחה מגדלות חניכיה' ? – הביטוי הזה 'גדלות חניכי התורה' אינו מובן לי, והטעון חסר תוקף. גדלות, – באיזו גדלות מדובר? – האם יש בה כדי לתת איזה תוקף לאמונותיהם? עובדה אמפירית היא שלימוד התורה הנהוג בעולם הישיבות, מחדד את השכל. אבל שכל חריף וחד הוא כושר ולא הוכחה. האם גדלותו של איינשטיין כפיסיקאי יכולה בכלל לשמש איזו ראיה לנכונות סברה או טענה שהוא משמיע? ודאי שלא. טענותיו עוברות ביקורת מקיפה ורציפה מזה מאה שנים. הערכה לטענות אלו נובעת מאישור התקפות שהביקורת נותנת להן. בגלל עמידת טענותיו במבחן, ובגלל חשיבתו המקורית ודרכו פורצת הדרך הוא נחשב כפיסיקאי 'גדול'. כשמדברים על 'גדלות' לא הכוונה לכשרון. אבל זה יהיה ארוך מדי להסביר כאן למה הכוונה, אולי פעם אחרת. הטיעונים האלו מלמדים על הכבוד שתלמידים רוחשים למוריהם, אשר העניקו להם את אמונותיהם, ועל שאיפת התלמידים לרומם את מעמד המורים שלהם על מנת להבטיח לעצמם משענת אמינה ותוקף לאמונות שרכשו. המהלך הסובייקטיבי הזה משקף צורך, וצורך אינו מהווה הוכחה. המהלך מעיד על העדר עצמאות מחשבתית. כבוד למורה יכול להינתן גם על ידי ביקורת. ביקורת כזו מעידה כי המורה הצליח להעמיד את תלמידו על רגליו, לבנות את דמותו כאדם עצמאי בעל מחשבה משלו. אפשר לומר זאת על כל צד. אף אחד לא מרומם את מוריו. מנסים לבחון את מכלול האנשים בעולם בראיה אובייקטיבית. ראה באשכול על נושא זה.  'אם כל העולם מאמין כדאי לבדוק, אין עשן בלי אש'. מלבד קצת יוצאי דופן, כל בני האדם, במשך אלפים של שנים, האמינו באלילים ועבדו אותם האמצעות פסלים. האם זו ראיה? במשך אלפים של שנים, האמינו כל בני האדם כי השמש חגה סביבינו ושוקעת מעבר לים. עובדה אשר אותה כולם רואים בבירור כל יום מחדש. אמונת רבים היא חסרת משקל לעומת הוכחה חיובית או שלילית של יחיד. א. כדאי גם לבדוק את אמונת האלילים, אך קשה היום לבדוק אותה, כי אין לה מספיק נציגים, והספרות האקדמית בנושא היא בעיקר תיאוריות בגרוש. ב. המגמה כבר אלפי שנים היא מעבר עקבי למונותאיזם. זה מצדיק בדיקה אם אין כאן יד מכוונת. בהערה החמישית מבקש אליקים להקים לתחיה את הראיה הפיסיקו-תאולוגית. מן הסדר בעולם יש ראיה למסדר העולם. מה שנראה כסדר עשוי להיות עובדת התאמה אבולוציונית שלנו למצב ענינים מסוים, התאמה שלנו הנדמת בעינינו כסדר מאורגן של הסובב אותנו. הביקורת של קאנט כנגד כל ההוכחות למציאות האלהים היא במה שאנחנו יכולים לחשוב על דבר המושג הזה הנקרא 'אלהים' ועל התכונות הנדרשות לו בהקשר לתנאי העולם. אבל חשיבה זו היא לעולם ריקה, לפי שאין אנחנו יכולים להעניק 'מציאות' למושג נחשב, אלא רק לאוביקטים שבניסיון, ומושג האלהים אינו ניתן כתופעה ואינו הופך להיות אוביקט של ניסיון. הוכחות אלו לקיומו של האלהים הן יומרה של התבונה לפרוץ את גבולותיה. הביקורת של התבונה את עצמה מגלה את היומרה הזו ופוסלת אותה כמה שמעבר ליכולתה. אני חושב שזו יומרנות מוקצנת מאוד לקבוע בשם התבונה קביעה כזו, בשעה נשפכו על דילמה זו טונות של דיו. הספר של הרב מיכי "אלוקים משחק בקוביות" -למשל, לא נחשד בחשיבה אמונית. הוא מבוסס כולו על פילוסופיה ולוגיקה טהורה. אפשר להתווכח. אבל לקבוע?  אני משאיר את כל הנושא הזה של תורה משמים כנתון לאמונה ולא כנתון למישור העובדתי. אמונה עשויה להיות כח חזק מאד ובעל השפעה רבה. למאמין קיים אינטרס חזק לקיים את תוקף האמונה שלו. אבל אמונה אינה יכולה לספק ראיה לתוקף העצמי שלה. לא מעט מאנשי הפורום הזה ואני הקטן ביניהם, אין שום אינטרס לבסס את האמונה שלי, אלא לחשוב על הכל באובייקטיביות. עודד

עודד