ההבנה שנראית לי בנושא של נעבך אפיקורס היא שעוה"ב הוא מועדון חברים. הנכנסים אליו הם רק אלו שיש להם תכונות מסוימות, ואם נתייחס למונחים רמב"מיסטיים (בלי להגיע לרמב"מיזם הקיצוני של שכל פועל, שודאי לא אליו כיונו חז"ל), אלו שהזדככו כדי להגיע לרמת עוה"ב. מי שלא - מה לעשות.
השאלה המתבקשת היא למה אמונה בעיקרים אלו היא תנאי לעוה"ב. לגבי אמונה בה' ובתורה, ישבכך היגיון. לגבי תחה"מ, הגמ' עצמה שואלת זאת ועונה 'הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהא לו חלק בתחה"מ'. אנו רואים כאן זהות בין עוה"ב לתחה"מ (וראו דברי ישו לעיל), אבל זה פחות מעניין אותי כרגע. יותר מעניין הוא ביאור הנימוק הזה שלכאורה עניינו ע"פ דברי - עוה"ב מוענק רק למאמינים בו. כך גם מבוארים דברי רש"י דלעיל שהדגיש כי האמונה בתחה"מ צריכה להגיע מכוח אמונת היהדות, ולא להיות תזה היסטורית.
|
|
