|
|
| נשלח ב-2/3/2016 09:02 |
 |
| |
יעבץ
ושוב העלית את ההבדל בין המשנה לתוספתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 11:41 |
|
| |
פרופ' דוד הנשקה כתב מאמר גדול על ברכת המצוות: . "ברכת המצוות: הלכה ותולדותיה", סידרא, כז-כח (תשע"ב-תשע"ג), עמ' 109-27. כל מה שהובא כאן כבר נמצא במאמרו, והרבה יותר מזה.
איני מוצא את המאמר ברשת. קיצור מן הזיכרון:
הוא טוען שהמשנה אינה מזכירה את ברכת המצוות; הברכה על המגילה לפניה או לאחריה אינה ברכת המצוות שבאה תמיד לפני המצוה אלא ברכת השבח, כמו הרב את ריבנו; גם ברכת ההלל שבסוכה פ"ג היא ברכה על המזמורים, כמו ברוך שאמר שלנו וכמו יהללוך; ברכת הפסח והזבח שבפ"י של פסחים היא על אכילת קדשים, והיא כעין ברכת הנהנין, ואין ראיה ממנה לברכת המצוות (ברכה על הזבח נזכרת כבר בספר שמואל).
אבל התוספתא מזכירה ברכת המצוות בכל מקום, ולא שהתחדשה אחרי חתימת המשנה אלא כבר ר' יהודה דן בברכות.
אין לו הסבר למה רבי התעלם מברכת המצוות, (אולי שכחתי מה ההסבר).
וזה הטעם למה כל ברכות הנהנין בלשון מקרא (לחם ולא פת) אבל ברכות המצות כולן בלשון חכמים (נטילת לולב ולא לקיחת כף תמר), כי אלו קדומות ואלו מאוחרות.
כמובן יש במאמרו דברים שאפשר להתווכח עליהם
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 13:24 |
|
| |
ייש"כ
הוא ברשת?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 14:21 |
|
| |
נראה שעניין ברכת המצוות שייך להוראה ועל-כן מקומו בגמרא ולא במשנה. והתוספתא כבר כוללת יסודות של התלמודים. ועיין שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קי: ביאור ברכת המצוות דרבנן.
תוקן על ידי מם80 ב- 02/03/2016 14:30:42
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2016 15:57 |
|
| |
| ת_ח_ז_ל כתב: |  | פרופ' דוד הנשקה כתב מאמר גדול על ברכת המצוות: . "ברכת המצוות: הלכה ותולדותיה", סידרא, כז-כח (תשע"ב-תשע"ג), עמ' 109-27. כל מה שהובא כאן כבר נמצא במאמרו, והרבה יותר מזה.
אין לו הסבר למה רבי התעלם מברכת המצוות, (אולי שכחתי מה ההסבר).
וזה הטעם למה כל ברכות הנהנין בלשון מקרא (לחם ולא פת) אבל ברכות המצות כולן בלשון חכמים (נטילת לולב ולא לקיחת כף תמר), כי אלו קדומות ואלו מאוחרות.
כמובן יש במאמרו דברים שאפשר להתווכח עליהם |
|
השאלה מדוע רבי התעלם מברכת המצוות היא אולי השאלה המרכזית.
האם ברכות הנהנין הן מתקופת המקרא? לכאורה גם הם תקנת חכמים ומדוע הן בלשון המקרא? ולפיה זה צריך לומר בורא פרי הגָפן כמנהג האשכנזים ולא בורא פרי הגֶפן.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2016 11:41 |
|
| |
הוא לא טען שברכות הנהנין הן מתקופת המקרא, אלא שבתקופות קדומות יותר לשון הדיבור נחשבה שפת רחוב שאינה מתאימה לדבר לפני מלך מלכי המלכים, אבל כשעבר עוד זמן מן המקרא התחילו לראות אותה כשפה חשובה בפני עצמה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2016 17:07 |
|
| |
דין לשמה
במשנה למדנו שצריך לכתוב את הגט לשם האשה המתגרשת.
בתחילת זבחים למדנו שזבחים שנזבחו שלא לשמם כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מפסח וחטאת שפסולים. מהסוגיה משמע שאין צורך לחשוב בפירוש לשם הזבח, אלא שסתמא לשמה קאי.
לא זכור לי דין לשמה במקום אחר במשנה.
לעומת זה בברייתות ובדברי אמוראים מצינו מצוות רבות שיש בהם דין לשמה, כתיבת ס"ת תפילין ומזוזות, ובפרט האזכרות, ברית מילה וציצית.
האם יש משמעות לעובדה זו?
|
|
|
|
|
