קצת באיחור... סליחה! אנסה על קצה המזלג. שמח על השאלה. ידוע וברור לכולנו שיש לנו נפש שפעילה ע"י הרגש, מרגישה וחווה דברים. אמת שכלית מוכרחת אך לא מספיקה בשביל להביא את נפשנו אליה, חייבים גם להרגיש את האמת הנ"ל. בשביל להרגיש את האמת הנ"ל, אנחנו צריכים אחרי שאנחנו ברורים בשכל שתובנה מסוימת היא אמיתית ונכונה עבורנו כמו: "ה' אוהב אותי ולא עוזב אותי לעולם, כך שאין סיכויי שאהיה בודד/ה" להנחיל את אמת זו אל הרגש (שוב, אחרי אימות נק' זו בשכל, ע"י שאלות שעולות..) יש לדמיין את עצמנו בשעת ניסיון של תחושת בדידות, לדוג' כשכועסים עלינו באמצע שיעור נהיגה - מרגישים שאיננו לבד, וה' איתנו ואוהב אותנו גם אם נכשלנו וגם המורה חסר הסבלנות כועס עלינו. וכך ע"י שינון בדמיון, ואני מדגיש, שינון (!) וחזרה - נוכל ג"כ בע"ה להרגיש את אותה תובנה אמיתית. מה אתם אומרים?
|
|