| נשלח ב-3/2/2016 10:24 |
 |
| |
| עע678 כתב: |  | אענה על הכל אחד אחד. לגבי פסק השו"ע שעיבוד סיד כשר. לא אמרתי שעיבוד סיד פסול, אמרתי: שגם לשיטות שמתירות אותו, הוא דווקא משום נדירותם של העפצים, ועוד היתירים שמשמע שכל ההיתר אינו אל מתוך דוחק גדול, כגון אחד מטעמיו שלרבינו תם : "שמא תשתכח תורה מישראל" וכדו' וגם על כל פנים הם מודים שעיבוד עפצים יותר מהודר. ועוד כיון שאחד משלושת עמודי ההוראה לפיהם פוסק השו"ע, הוא הרמב"ם, והרמב"ם כותב במפורש בתשובה שעיבוד סיד פסול, (הוא קורה לקלף המעובד בסיד בשמו הערבי 'ריק', והוא אף מוסיף שעליו כותבים את ה'מצחפים', אכן על 'ריק' זה כתוב ה'מצחף' הידוע "כתר ארם צובא" אשר עמד לנגד עניו), ומצד שני השו"ע ערוך בכסף משנה פירש שהרמב"ם נראה שגם מתיר עיבוד בסיד, ומאחר ומתברר שהרמב"ם ככן פוסל עיבוד סיד, וגם הטו"ר משמע מלשונו שהעיבוד בסיד הוא בדיעבד ממש, יתכן ומרן היה בודק את דבריו ואף אולי היה משנה את הכרעתו. מה שבעיקר עוררתי עליו הוא, שלהלכה למשה מסיני צריך לכתוב ספר תורה על גוויל דווקא, אמנם כשר גם על קלף, אך גוויל למצווה מן המובחר, וכל הסיבה שלא נהגו לכותבו על גוויל הוא משום שעיבדו בסיד ובאופן זה הגוויל אינו יפה מכוער ואף מגושם. אם כן היום שמצויים לנו עפצים וגם קימת מסורת של עיבוד קדום זה כפי שמוזכר ב'גאונים', וגם שיש מחלוקת מהו קלף, ואף שנפסק להלכה מהו מכל מקום יש טוענים שלשיטה זו מעולם לא כתבנו על קלף שלא יתכן לכתוב על קלף בעיבוד סיד, אם כן למה לא לעשות כתורה וכהלכה?!
תוקן על ידי עע678 ב- 03/02/2016 00:56:01
|
|
1.
"צריך הקלף להיות מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהיה מעובד לשמו"
לא ברור לי היכן כאן קראת שהעיבוד בסיד הוא רק מתוך דוחק גדול. שמא יש לך נוסח אחר בשו"ע ובו מצאת את דבריך אלו?
2.
פעמים רבות שפסיקת השו"ע אינה כשל הרמב"ם, כך שטענתך כאילו מתוך כך שהרמב"ם פוסק משהו, ברור שאם השו"ע פסק אחרת זה מתוך דוחק - מופרכת בבסיסה. האם כך תגיד גם לגבי דיני נידה, שכל פוסקי ישראל חולקים על פסיקת הרמב"ם ואכמ"ל?
3.
לגבי עיבוד סיד - חוששני שאינני יודע על סמך מה אתה קובע שהרמב"ם פוסלו, ואסביר את דברי:
א. הלכות תפילין פרק א' הלכה ו':
" שלושה עורות הןגוויל, וקלף, ודוכסוסטוס. כיצד: לוקחין עור הבהמה או עור החיה, ומעבירין שיער ממנו תחילה; ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח; ואחר כך בעפצא וכיוצא בו, מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו. וזה הוא הנקרא גוויל."
הנה כי כן, הרמב"ם במפורש כותב שמעבדים את הגוויל בעפצים או בדברים אחרים שמבצעים את הפעולה על עור הבהמה. הוא אינו פוסל כל שימוש בדרך עיבוד אחרת, בסיד או בחומרים אחרים. במפורש הוא כותב "...וכיוצא בו, מדברים שמקבצין את העור ומחזקין אותו".
אלו דברי הרמב"ם בספר הלכה, בפסיקת הלכה ברורה. אין צורך דוקא בעפצים, אלא אפשר בעפצים ואפשר בכל חומר אחר שעושה את אותה הפעולה. "עפצא וכיוצא בו".
ב. תשובות הרמב"ם, חלק ב' סימן קס"ב
השאלה - בלשון המקור (ויש חשיבות לכך, הסבר בהמשך):
ותורנו ספר תורה שנכתב על הקלף כשר ואלד'י שאהדנא באלשאם ואלעראק וד'כר מן אלגרב ובלאד אלרום אן ג'מיע אספארהם רק וקד חצל הלכה למעשה וכאן אלכ'אדם סאל הדרתו מן ספר תורה רק מכ'יט באלעקב משני קצותיו ובתוך בשלשה חוטי גידים משולשין ובאקיה מכ'יט באלחריר <או גירה> הל ד'לך ג'איז וכאן אלג'ואב מן חית' הו רק לא יסאל מן כ'יאטתה ולם נפהם מן ד'לך מעני ילמדנו רבי'.
ובתרגום:
ותרגום השאלה:
ותורנו ספר תורה שנכתב על הקלף כשר. הנה ראינו בסוריה ובעיראק, וסיפרו לנו כי גם בצפון אפריקה ובתורכיה, כי כל ספרי התורה שלהם כתובים על 'רק', וכבר נהגו כך הלכה למעשה.
וכבר שאל עבדו להדרתו אודות ספר תורה הכתוב על 'רק' ותפור בגידים משני קצותיו ובתווך בשלושה חוטי גידים משולשים, והשאר תפור בחוט משי <או בחוט אחר> - האם זה מותר. והיתה התשובה כי מאחר והוא כתוב על 'רק', אין לשאול על תפירתו. ולא הבנו את כוונתו, ילמדנו רבי.
כלומר: הרמב"ם לימד את השואלים כי ספר תורה, למרות שלכתחילה יש לכותבו על גוויל, הרי גם כשכתוב על הקלף - כשר. ובשאלה קודמת, שנשאלה לגבי דרך התפירה - גידים וחוטים אחרים - ענה כי אין מה לשאול על התפירה, כאשר הספר כתוב על 'רק'.
והתשובה - בלשון המקור:
אלג'ואב. ספר תורה שנכתב עלי הד'א אלרק אלני פהו פסול במנזלהֿ מצחף מן ג'מלהֿ מצאחף אלתורה או חומש מן אלחומשין אלד'ין קיל פיהם אין קוראין בחומשין מפני כבוד הצבור והו קולנא אן מנד' הו רק פלא פאיד אן יכ'אט בחריר או בעקב אנה אינו ספר תורה אלא כחומש כמא בינא פי אלחבור. וכתב משה.
תרגום:
התשובה. ספר תורה שנכתב על ה'רק' הזה, אשר אינו מעובד, הרי שהוא פסול, והוא כמו העתקה-טקסט מתוך הטקסטים של התורה, או חומש מהחומשים, שעליהם נאמר אין קוראין בחומשין מפני כבוד הציבור. וזהו דברינו כי מאחר והוא כתוב על 'רק', אין לתפור אותו בגיד או בחוט משהי, שכן הוא אינו ספר תורה אלא כמו חומש, כפי שכתבתי בחיבור. וכתב משה.
כלומר, במשנה תורה - עונה להם הרמב"ם - כבר כתבתי כי ספר תורה שנכתב על גבי 'רק' - שהוא אינו מעובד - פסול.
סהדי במרומים שאינני מבין כיצד אתה לוקח את דברי הרמב"ם, ומוצא בהם מה שלא נכתב. על פי התשובה, הרמב"ם כותב במפורש כי אותו ה'רק' הוא אינו מעובד. מבין הדברים של השואלים, עולה כי מדובר בקלף שלא עובד עד הסוף, או בקלף שעבר תהליך כלשהו.
איך מכאן הגעת לפסול גוויל שעובד בסיד - פסילה שאינה בדברי הרמב"ם, ואף היפך כך כתוב בדבריו, שהרי כתב עפצים וכיוצא בהם - סהדי במרומים שאין לי כל מושג.
תוקן על ידי מואדיב ב- 03/02/2016 10:25:03
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2016 22:34 |
|
| |
pasting1. השולחן ערוך לא מסביר את נימוקיו מדוע כשר מאחר והוא ספר פסיקה, אמנם הראשונים שמתירים לכתוב על סיד ובעקבתם הולך השו"ע, כותבים את אותם נימוקים שהזכרתי; ראה לדוגמה ספר הישר לרבינו תם שדן בעניין.
2. לא אמרתי שבוודאי אם השו"ע היה רואה את הרמב"ם היה חוזר בו, רק אמרתי שיתכן שכך.
3. סהדי במרומים שאותו 'רק' המוזכר בדבריו שנוהגים בחלק מקומות לכתוב הכוונה לקלף המעובד בסיד שזהו שמו בערבית ועליו כתובים ה'מצחפים' אותם מזכיר הרמב"ם, והרמב"ם במפורש קורה לו "אינו מעובד" ותשאל כל חוקר המבין בעניין. (לא ידוע גם על סוג עיבוד אחר שבעבר נכתבו בו ספרי תורה).
4. אתה לא צריך להדגיש שהרמב"ם אומר שכתיבת ספר תורה על קלף כשר מאחר וזה נאמר מפורש בתלמוד ולית מאן דפליג, אלא שגוויל הוא למצווה מן המובחר (אף יותר ממעלת האותיות זעירות ורבתי ועוד חומרות) ועליו לכתחילה ראוי לכתוב.
5. לגבי מה שאומר הרמב"ם "וכיוצא בו" הרי כבר בתלמוד נאמרו מילים אלו, ופה סלע המחלוקת האם סיד כלול או לא, אמנם לית מאן דפליג שלא חייבים דווקא עפצים אלא אפשר לכתחילה אף צמחים אחרים העושים את אותה הפעולה כגון קליפי רימונים וכדו', ואם כן להם נתכוון הרמב"ם; אבל מכל מקום מהתשובה מוכח שדווקא לשכמותם התכוון.
6. לגבי עיבוד סיד דע שאם תשים קלף סיד במים ומאידך קלף עפצים במים כל אחד בפני עצמו, לאחר כמה שבועות לקלף הסיד יהיה ריח נבילה, דבר המוכיח שאינו מעובד באותה איכות. בעוד שלקלף עפצים לא יהיה דבר.
על כל פנים גם אם תתעקש שהרמב"ם מתיר עיבוד סיד הרי שרוב הגאונים ודאי פוסלים בו אם כן הרווחנו לצאת גם ידי שיטתם.
סיכום הסיבות מדוע טוב ספר תורה מגוויל המעובד בעפצים.
א. הלכה למשה מסיני שיהיה נכתב למצווה מן המובחר ספר תורה על גוויל.
ב. ישנה מחלוקת לגבי עיבוד סיד אם כשר.
ג. ישנה מחלוקת מה הוא קלף ומה הוא דוכסוסטוס, ואם כן ספר תורה הכתוב על קלף פסול לשיטות האחרות (ויש טוענים שבעיבוד סיד לא ניתן להגיע ל'קלף' שנפסק להלכה) בעוד שבגוויל אין שום מחלוקת מהו.
ד. (מצוות זה קלי ואנווהו, שבעיבוד עפצים הקלף יותר נאה, וכן הגוויל יותר נאה מן הקלף).
תוקן על ידי עע678 ב- 04/02/2016 22:36:25
 |
|
|
|
|
|
