צרור שאלות למרן הרב קנייבסקי שליט"א
שאול שיף, במדורו "בסוד שיח" בעיתון הצופה האחרון:
השעות במחיצתו של הגאון הרב אלימלך בר-שאול זצ"ל, בתקופת לימודיי בישיבת "כרם ביבנה", הסבו לי עונג רב. הוא היה פתוח לכל השאלות ובחוכמתו כי רבה ידע לנווט כל שיחה למסלול התורני הצרוף ובלי ויתורים הלכתיים.
באחת הפגישות עמו סיפר על עגלון שנכנס אליו להתייעץ אם למכור את הסוס או לא. "שאלתי אותו על גיל הסוס, כושר הסיבולת שלו, שוויו בכסף, מחירו של הסוס החדש וכיו"ב. כשהלך העגלון נשאלתי בבדיחותא מאימתי הפכתי סוחר סוסים." השיב להם הרב בר-שאול: עשיתי מאמץ להבין גם בטיבו של סוס. עכשיו העגלון יודע שהוא יכול לשאול אותי בכל נושא ולא אלעג עליו, ושמא כך ישאל אותי גם בנושא הלכתי שכרת ולאווים חמורים תלויים בו ואז הדקות שהקדשתי לסוס ורוכבו יהיו שווים כל הון שבעולם.
נזכרתי בדבריו אלה של הרב בר-שאול זצ"ל כאשר עיינתי בספר "דולה ומשקה" "תשובות ממרן רבנו הגאון הגדול, רבי חיים קנייבסקי שליט"א לפי סדר ארבעת חלקי השולחן ערוך ועניינים שונים". הספר פרי מאסף של הרב אברהם חיים שצ'יגל, כולל שאלות שאיש לא היה מאמין כי מעסיקים בהן את שר התורה. ובכל זאת הגר"ח קנייבסקי שליט"א עונה לכולם, בקיצור נמרץ, אבל עונה גם לשאלה ההזויה ביותר. הנה מקבץ של כמה מן השאלות. ולזכות השואלים ייאמר כי מבקשים הם דעת-תורה בכל תנועת אצבע ואף.
שאלה: קי"ל (שו"ע סימן ב' סעיף ו') שאסור ללכת ד' אמות בלי כיסוי ראש, ומה הדין כשעומד במקומו, וקופץ לגובה ד' אמות, (וראינו אדם שעשה זאת על-ידי שהתחבר לקפיצים לגובה). האם נחשב כהליכה ד' אמות.
תשובה: לא.
שאלה: אדם שאין לו כיפה, ויש כיפה רחוקה ממנו. יש לו ב' אפשרויות, או ללכת ד' אמות לקחת הכיפה, או לשלוח אחר שיביאה לו. מה עדיף האם שיילך בעצמו ועל-ידי זה יקח הכיפה יותר מהר, או האם שיביא לו אחר, אפילו שיקח יותר זמן.
תשובה: אין לילך ד' אמות וישים בינתיים יד על הראש.
שאלה: הנמצא בבית ואין אחר עמו בבית, האם כשנמצא בבית הכסא צריך לסגור הדלת.
תשובה: טוב לסגור.
שאלה: האם מותר לדבר בפלאפון בשירותים כשלא עושה צרכיו.
תשובה: טוב ליזהר.
שאלה: האם מותר לכבות פלאפון שמצלצל באמצע שמונה עשרה, או לא.
תשובה: אם מפריע את התפילה מותר לכבותו.
שאלה: רבינו סומך עצמו על הסטנדר באמירת קדושה, האם יש ללמוד מזה לשאר העולם.
תשובה: במקומות שיש מקום להקל אני מיקל כעת.
שאלה: האם צריך להגיד "יישר כח" לכוהנים אחרי ברכת כוהנים, שמצד אחד קיבלנו ברכה מהם, ומצד שני, הם חייבים בכך ועושים חובתם.
תשובה: אינו חיוב.
שאלה: יונה שנכנסה לבית הכנסת האם הוא בזיון וצריך להוציאה.
תשובה: לא שמענו.
שאלה: חתול שנכנס לבית הכנסת האם הוא ביזיון וצריך להוציאו (וחמור מיונה שאינו טהור).
תשובה: אין דין כזה אבל ראוי להוציאה שלא תפריע.
שאלה: האם מותר לגרד ידו בארון קודש.
תשובה: אין לעשות כן.
שאלה: האם יש דין נתינת אוכל לתולעי משי לפני שאוכל סעודתו (כמו בהמות ועופות).
תשובה: מסתמא נוהג.
שאלה: כשיש לפניו כוס מלאה וכוס חצי ריקה, האם צריך לברך על כוס המלאה, שזהו מעלה לברכה או לא.
תשובה: כן.
שאלה: היום מצוי לקנות לחם פרוס. האם כדאי להשתדל לקנות שלם בשביל ברכה על שלם.
תשובה: אולי.
שאלה: כשאוחז באמצע ברכת המזון ומרגיש שנתקע לו איזהו מאכל בין השיניים ומפריע לו, האם מותר להתעסק עם הלשון להוציא את המאכל ההוא כדי שתתיישב דעתו.
תשובה: מותר.
שאלה: ידוע בשם מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל שזמירות שבת, בכוחם להשריש יראת שמים בילדים. האם בשביל כך צריך להאריך בזמירות.
תשובה: אין חייב להאריך.
שאלה: (קשור לדיני איסור השתחוויה על רצפת אבנים) בזמנינו שעולים לירח, אם ייאסר שם ריצפת אבנים או לא.
תשובה: אולי.
שאלה: המזיק לחברו נעל אחת והחבר צריך לקנות זוג נעליים כי אין להשיג נעל אחת כמה ישלם המזיק: דמי שתי נעלים או דמי נעל אחת. (האם הוי גרמא על הנעל השני או שזהו בכלל ההיזק.
תשובה: זו שאלה ישנה.
שאלה: השולח פקס לחבירו בטעות והפסידו דפים ודיו האם ישלם. וכן נסתפקו שיש מציאות (רח"ל) שמפעילים עם שיחת טלפון פצצה, העושה כן והזיק האם חייב לשלם.
תשובה: ייתכן.
שאלה: בגמרא בנידה מבואר שעיניים של דגים אינם כשל אדם, וצריך עיון, שהרי עינינו רואות שכן דומות לעיני אדם.
תשובה: יש שינויים
שאלה: החותך זיתים ושם על פרוסת הלחם, האם נקל מצד שטפל ללחם, ונאמר שאין חשש של מביא לשכחה. (ואינו בכלל מאמר חז"ל הרגיל בזיתים משכח תלמודו.)
תשובה: לא.
וכותב המחבר בהקדמה:
"קודם שהבאתי הספר לבית הדפוס, נכנסתי אל הקודש פנימה, להראות החיבור קמיה מרן שליט"א, ואמר לי מרן שליט"א שנותן הסכמתו להדפסת הספר, אך שאציין, שאין לסמוך על התשובות הלכה למעשה".
 |
|
|
