מה גורם לאדם לציית? או מיראה או מאהבה (שזה פחות ניתן להגדרה מילולית. או הכרה שעכך צריך לעשות או רצון פני מי לעשות)
כל הגדרותיך מעורפלות בעיניי. האם תוכל להצביע על משהו במציאות (גם במציאות רוחנית), שמניע אדם לציית? מה זה "הכרה שכך "צריך" לעשות"? נניח שאתה אמרת באזניו "ידוע תדע שכך צריך לעשות" - מה קורה באותו רגע אצלו? איך זה שאתה מאמין בזה גורם לו לרצות לעשות את זה? או ה שאתה קורא "רצון פנימי לעשות" (שאני מבין שזה פירושך ל"מאהבה") - מאיפה מגיע הרצון הזה? אני בין שאדם אוכל כי האוכל טעים וכי זה "עוזר" לו לחיות. למה לעומת זאת מועיל הציות? אני מבין, שהציות מועיל כאשר לשני יש יותר ידע או הכרה לגבי דברים מסוייים שיכולים להועיל לך, ואז אתה ציית לו מתוך הבנה שכך תרוויח גמול כלשהוא, יהיה איזה גמול שיהיה. אבל ציות ללא זה? איזה מניע יש לו?
שיהיה ברור - אני מאמין החלט במציאות רוחנית. ואף התווכחתי על זה כאן בעבר, ואני מוכן להתווכח שוב. אבל מציאות רוחנית אין פירושה מציאות נטולת משמעות או נטולת כללי קיום וסיבות ותוצאות וכל זה. אדרבה. אני מאמין שגם הגשמי הוא רק תולדה של הרוחני, אבל זה גופא הסיבה שאני מאמין בחשיבות הגשמיות - לא משום שהגשמיות תנצח, אלא משום שהיא בעלת משמעות רוחנית. לעשות מתועלת עקיפה ערך - אינו מובן לי
ראה לעיל לטוב לנו ולחיותנו ניתן להתפרש או כמטפורה או שם שהר"מ מפרש את כל הבטחות הטוב הגשמי כנ"ל
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 23/03/2016 09:35:28
| 
