אפרים בן
פשיטא.
בוודאי שאם אפשר להילחם, כך ראוי לנהוג.
אמנם דברי לא היו מכוונים לחיילים, וגם לא למי שמסוגל להתגייס ומתחמק, ואפילו לא למי שמסוגל להתגייס אבל מסופק אם זה נכון עבורו מסיבות אחרות.
דברי היו מכוונות לציבור שכמוני, אלו שעברו את הגיל, או שטרם הגיעו אליו, שמודאגים בשל בני משפחותיהם, בשל חוסר האונים שלהם לפעול בידים, או בנשק.
בתקופה שבה נכתבו דברי לעיל, נדמה לי מלחמת המפרץ השניה, או קצת קודם, היה חשש מסיבוב חוזר של מלחמה שבה יורים עלינו טילים ולנו אין מה להגיב.
ואולי יש מי שמגיב אבל העורף פוחד.
וכמדומה שזה היה עלול להיות המצב היום. וזה עוד עלול לחזור.
הקריאה לפעילות מלחמתית היא טובה ונכונה במקומה. דברי מיועדים למי שלא נמצא במקום הזה.
יתכן שאתה מבקש לפתוח דיון נוסף, האם צריך להתאמץ יותר לתרום למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל וכיצד. לדעתי, אם זה תלוי בדעתי, לא זה נושא האשכול. אבל זו תזכורת חשובה שיש עוד שאלות לדון בהן.
לגבי לימוד תורה ומצוות בזמן השואה והפוגרומים, אני מציע שתפתח אשכול נוסף ובו נשתדל קודם כל לברר את העובדות. מי ביצע את הפוגרומים, האם אפשר היה לעשות משהו של גבורה באותם ימים. האם זה שקהילות נטבחו היה בגלל רפיון ידים או בגלל שהיו עוד סיבות. לצערי איני בקיא מספיק בהיסטוריה כדי לדעת את התשובות. אני כן יודע שלפעמים יש לנו תחושה כואבת שהיו תקופות, במיוחד בשואה, שבה היינו כצאן לטבח יובל. אולי כדאי לפתוח אשכול ולתת לו את השם הזה. הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין לי מידע נגיש על אפשרויות התגובה בתקופות כאלו, כמו מסעי הצלב, פוגרומים מאוחרים יותר כמו זה של נמירוב (?) ברוסיה שעליו כתב ביאליק את שירו, ועד השואה. וגם אין לי כל כך זמן לבדוק. אמנם מאד מן הראוי לדון בכך. האמנם היתה אפשרות להתגונן? האם יהודים חשו רפיון ידים פסיכולוגי ונמנעו מהגנה עצמית שיכלה להציל חיים? האם רפיון הידים הזה נבע מהשפעת לימוד התורה?
בוודאי שבזמננו חלק מהציבור שומר המצוות, כלומר זה החרדי שבתוכו אני מתגורר, מסתייג מגיוס בטענה שלימוד תורה עדיף. אך האם מצאת תמיכה בגישה כזו בדברי הראשונים, או שאתה סבור שגישה כזו איפיינה את עם ישראל לדורותיו? שוב, פתח על כל אלו אשכול והשאר את זה לנושא הייחודי שהועדתי עבורו. תודה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
