משלוח מנות לאדמו''ר זה בגדר רעהו ?


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 סך הכל 2 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-21/3/2016 08:03

נישט
כל הא דהוא עשיר הוא בגלל המתנות ולכן לא מסתבר שזה יהיה פסול

נשלח ב-21/3/2016 17:30

עיקר מצות משלוח מנות זה להרבות רעים כמו שמובא טעם בהרבה ספרים

נשלח ב-21/3/2016 19:20

נישטאיך וכולם

תודה על המקורות!

אמנם כאן אני דן: האם חייבים אנו לקבל את פרשנותם של אחרונים או שמותר או אף חייבים אנו להציע משלנו?

החידוד של מי שהקשה "שור רעהו" לאפוקי (להוציא) שור רבו, אמנם זו קושיה יפה, אם מחפשים אחרי משמעויות שונות של המילה "רע שלו" כלומר "רעהו".

אבל זיל בתר טעמא. כלומר, לך אחרי הטעם.

המינימום של משלוח מנות הוא שתי מנות לאדם אחד. ולא לכל הבנין, השכונה, העיר, הכולל, או אפילו המשפחה המורחבת.

כלשעצמי סבור הייתי שאין מנה אלא בזמן הסעודה. כפי שמצאנו

פרשת מקץ
(כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:
(ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה:
(לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם:
(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם:
(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:
(לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ

וסברתי שאותן משאות ששלח יוסף תוך כדי הסעודה לאחיו ובמיוחד לבנימין הן המנות שנזכרות כאן.

ואמנם הזכרתי כבר שבתלמוד מזכירים מנות ששלח ראש הגולה לראש הישיבה, רבה.

ועדיין תמה אני אם מי ששלח רק לרבו וכל שכן לאדמורו אם יצא ידי חובת משלוח מנות, שאין הם חברים במובן הרגיל של המילה. וכי יפנה לרבו בשמו, או לאדמורו?

מה שנהגו לשלוח לרב או לאדמור הרי זה מסיבות אחרות. ושמא גם במעשה ראש הגולה ורבה לא היו מתנות אלו אלא לסייע בכלכלתו של רבה, שכמדומה לא היה מן העשירים אלא להפך.

אם כן אני מסיק:

א. אין משלוח מנות אלא לחבר ממש.

ב. ראוי לאדם להחזיר משלוח מנות לכל מי ששלח לו כדי לא לפגוע באחרים. וזה לא קשור למשלוחי מנות אלא ליחסים חברתיים.

ג. אם זה שלא ישלח לרבו או לאדמורו יפגע בו או ברב או באדמור, מסתבר שראוי לשלוח.

ובכל מקרה החכם עיניו בראשו ולא יבזבז כספו וזמנו על משלוחי מנות אלא על חברות ורעות אמיתית.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נשלח ב-21/3/2016 19:39

מיימוני
ממש לא הבנתי מדוע אתה חושב שזיל בתר טעמא מביא למסקנה שזה חבר ממש. אני לא חושב שתמצא הרבה מקומות במקרא שבהם המילה רע מתפרשת כחבר ממש. לעתים רע הוא מושג כולל לאיש מהחברה, וכך זה תמיד במצוות (לא רק בשור מוגח, ולהזכירך גם משלוח מנות הוא מצווה). לעתים זה מציין איזשהו תפקיד ממלכתי (רע דוד). ואף אם נשאל מה הטעם, הרי שנראה שהוא להרבות אהבה ואחווה (ודומני שכך כתוב בראשונים), וזה קורה בכל אחד. בקיצור מסקנה א' שלך אינה מבוססת כלל וכלל (ואפילו להפך).
דבריך על בזבוז כסף וזמן הם כמובן נגד הרמב"ם שאומר שהמרבה לשלוח הרי זה משובח.

נשלח ב-21/3/2016 22:54

יש

כמה תשובות לי על דבריך.

א. יש לבחון את המקרא עם כל המופעים של המילה "רע" (בצירה, מלשון רעהו, חברו).

הלשון "ואהבת לרעך כמוך" עשויה להתפרש כך שיש בה ציווי כפול. הציווי הסמוי הוא להתייחס לזולת כאל חבר. הציווי הגלוי הוא להתייחס אליו באהבה כפי שאני מתייחס לעצמי (ומה טיב האהבה הנדרשת כאן באמת צריך לימוד רב ואין לי פשט אחד ויחיד).

ב. התפקיד הממלכתי הוא של חבר המוכר רשמית כחבר המלך. ודווקא משם דומה שיש ראיה להבנתי בשימוש המילה.

ג. קנית חבר לא נעשית על ידי משלוח מנות פעם בפורים ולא ראוי שתיעשה כך. לכל היותר משלוח מנות למי שאני חפץ לקנותו כחבר יכולה לאותת לו שאני חפץ בקשר כזה.

ד. אם תרצה להביא את לשון הראשונים על הרבית אחוה אז אוכל לעיין ולבדוק.

ה. היכן מצאת ברמב"ם שיש מצוה להרבות במשלוח מנות? ראה שהעתקתי לעיל שעדיף להרבות במשלוח לאביונים. אם יש עוד סעיף ברמב"ם שלא העתקתי אנא הביאנו לכאן.

ובכל מקרה, בתוך עמי אני יושב ומשפחתי שולחת משלוחי מנות רבים רק כדי לצאת ידי חובה ולא לפגוע. ואם יש חבר טוב שקשה להגיע עדיו בפורים, דומה שהחברות מתבטאת בכך שלא מטריחים לתת ולקבל. ובזמננו, כאשר רוב העולם אינם רעבים למשלוח מנות, דומה שביקור של חבר שישב ללמוד בפורים יהיה משלוח מנות נאה יותר מאשר לקבל ממנו חבילת שוקולדים ובקבוק יין קטן (דוגמא).

לא שיש כל כך הרבה זמן פנוי... אבל עדיין דומה שרובו מוקדש לפתיחת הדלת והחלפת משלוחים. יותר מדי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נשלח ב-21/3/2016 23:44

מיימוני
לא כתבתי שרע אינו חבר. כתבתי שבדרך כלל המשמעות שלו במקרא היא שונה. צריך באמת להוסיף שייתכן שהמשמעות הבסיסית היא של חברות ומשם השימושים האחרים שלה (אם כי יש טענה שהמשמעות הבסיסית היא קרבה משפחתית כלשהי). כך למשל ייתכן שהתפקיד הממלכתי קשור לחברות ומשם התפתח שמו, אבל העניין הוא בדיוק שיש הבדל בין המשמעות של מילה לבין האטימולוגיה שלה. כאן אני גם מודה שיש במקרא משמעות של חבר, אבל שזה כמעט ולא נמצא במשמעות הזו, אלא בדרך כלל במשמעות של חבר הקהילה.
אתה מוזמן לבדוק את השימושים של המילה רע במקרא. כרגע נראה שאני בוודאי ואתה בשמא.
לגבי ואהבת לרעך כמוך, נראה שהתרגלת כל כך עד שאתה לא שם לב. לא כתוב שחברך יהיה רעך. כתוב שאתה צריך לאהוב את הרע. אי אפשר בשום צורה להבין מהפסוק שכולם צריכים להיות חברים שלך.
כאמור, פתיחה פשוטה של קונקורדנציה תגלה לך שזו המשמעות של רע במקומות רבים בתורה (בשליפות מהזיכרון: כי תבוא בכרם רעך, לא תחמד אשת רעך).
קניית חבר מאן דכר שמה?! כתבתי הרביית אהבה ואחווה והיא בהחלט נעשית גם ללא חברות.
לגבי לשון הראשונים, אמרתי שנדמה לי. אין לי כוח לבדוק. מסתמא זה נמצא בחינוך.
לגבי הרמב"ם, הרי שכל מה שהיית צריך לעשות הוא לקרוא כמה שורות קודם - מגילה ב, טו - "וכל המרבה לשלוח לריעים משובח".

נשלח ב-22/3/2016 03:47

שאלה:

אני נוהג שלאחר שאני מקיים מצוות משלוח מנות כהלכתה, אני נותן לחברים "קרובים" רק בקבוק יין "טוב", ולא שני מאכלים, אני לא חושב שהמקבל חושב שאיני יודע את ההלכה, אך מעולם לא נשאלתי לסיבת מנהגי.

מדוע אני נוהג כן?

על ההידור בקיום חוזר של אותה מצווה, ראו הרב דוד לבנון "תחומין" יח, עמ' 336-347.