מעשה מיוחנן בן בג בג ורבי יהודה בן בתירא מנציבין (קידושין י:)

.


כמה שאלות עולות מהסיפורון הזה. כמה שאלות - ואינני מתכוון לדיון ההלכתי שבגללו הובא.

למשל:

מה היה מעמדו של יוחנן בן בג בג, שבשלו שלח את האיגרת הזו?

מדוע עונה לו בצורה כזו רבי יהודה בן בתירא, במקום לענות בפשטות - אינני פוסק כך?

ועוד.

כדאי ללמוד את הסוגיה בעיון:

למבוא כללי לסוגיה, עיין:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40973&st=&pgnum=58

לביאור הסוגיה, עיין:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42896&hilite=d4e9c941-e541-4c90-96fd-56d4737775c0&st=%D7%A9%D7%9C%D7%97+%D7%99%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%9F+%D7%91%D7%9F+%D7%91%D7%92+%D7%91%D7%92&pgnum=100

יוחנן בן בג בג ורבי יהודה בן בתירא תנאים מסוף תקופת בית שני.
התשובה לשאלתך השניה דורשת הבנת הסוגיה וכלולה במקורות שצירפתי.

אותה סוגיה ברורה יותר בתלמוד הירושלמי (כתובת ה, ד):

בראשונה היו אומרים ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דהוון דרשין וכהן כי יקנה נפש קניין כספו, דלא כן מה בין קונה אשה ובין קונה שפחה, חזרו לומר לאחר שנים עשר חדש לכשיתחייב במזונותיה בית דין של אהרון, אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה, וכבר שלח רבי יוחנן בן בגבג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין אמרו משמך שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שלח אצלו ואמר לו מוחזק הייתי בך שאתה בקי בסיתרי תורה אפילו לדרוש בקל וחומר אין את יודע מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה להאכילה בתרומה הכסף קונה אותה להאכילה בתרומה אשה שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה אינו דין שיהא הכסף קונה אותה להאכילה בתרומה, ומה אעשה והן אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה וסמכו להם מקרא כמה שנאמר כל טהור בביתך יאכלנו, אמר רבי יודן הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה, דו יכיל מימר ליה לא אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה תאמר בזו שאינה נקנית בחזקה, וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר.

מואדיב

שאלות מרתקות שאלת, אלא שנראה שלא יהיו בידינו אלא השערות, אלא אם כן נמצא מקורות נוספים.

אני מעלה כמה אפשרויות:

א. טיבו של השם "בג בג". האם הוא קשור למי שנזכר בפרקי אבות? האם זה שם אמיתי או כינוי? בפרקי אבות יש מפרשים שזה כינוי, אבל מכאן נראה שהוא שם ממש.

ב. נציבין לא היתה בארץ ישראל. אבל מפורסם שמו של ר' יהודה בן בתירא שלכד גוי שהגיע למקדש כדי לאכול בקרבן פסח לאחר שיעץ לו עצה לבקש לאכול מן האליה ונחשף בגויותו. האם זה אותו אחד?

ג. מה סברו השואל והמשיב? האם סברו שארוסה צריכה לאכול בתרומה? האם חיפש לו בן בג בג חבר להתיר? האם התכוון בן בג בג להוכיח את ריב"ב על שהוא מתיר? כלומר האם "שמעתי" זו לשון זהירות כי לא ידע בוודאות או לשון תוכחה עדינה? והאם מה שנאמר "אמרו חכמים" פירושו דרשו וזה מן התורה או גזרו וזה רק דרבנן כפי שמקובל בידנו לפרש (אם מטעם סימפון, שמא ימצא בה מום ויתבטלו הקידושין ונמצא שאכלה בת ישראל בתרומה ואם משום שמא תקבל תרומה בעודה בבית אביה ותאכיל, בשוגג או במזיד, לבני משפחתה האסורים בכך)?

אני משער שאלו וכאלו הן שאלותיך ואלו גם שאלותי.

אולם בעיני חשוב יותר לדעת מה התפיסה המגולמת כאן לגבי:

ארוסה. (מה מקור החלוקה בין ארוסה לנשואה. בפשטות זה מן התורה).
תרומה. האם ארוסה מותרת מן התורה.
איסור דרבנן. טיבו וגדריו.
קל וחומר. איך זה עובד. מה תוקפו. (וחשובים כאן הדברים שהעתיק מ שלנו מן הירושלמי).
האופן שבו נקבעת הלכה ובאיזו מידה דעת המתיר או היחיד בטלה או לא מול החולקים.
כיצד מקיימים בירור הלכתי וכיצד מקיימים מצות תוכחה - ובכתב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");