כחומר ביד היוצר - על השינויים בנוסח התפילה הרפורמי

נישט
הם קבעו רק סדר איך הם פתרו בזה את בעיית העלגות? כלום עלג שמקבל סדר או תוכן מסגול למלא אותו בלשון צחה?
ומה שהקשית משולחן ערוך הרב, גברא אגברא קארמית? הלא הרמב"ם השמיט את הדין של תפילה בכל לשון, למרות שהביא את הדין של קריאת שמע בכל לשוןץ והדברים שכתבתי הם הטעם להשמטה.

האם בעל התניא היה מקבל בית כנסת שמתפלל באנגלית?

המסורת החב"דית מספרת שבפני בעל התניא עמדו 60 סידורים שמהם הוא ברר נוסח העומד גם בכוונות האר"י וגם בדרישות הדקדוק וההלכה היכן שששיך. אם אני לא טועה הודפס לראשונה ב-1803. התקבל בקרירות אצל רוב המתנגדים כשטענו ששינוי הנוסח אינו אלא שלב בשינוי הדת ויציאה מהכלל. גם בחוגים חסידיים מסויימים לא ראו בעין יפה את היומרה לנוסח "חסידי" מחייב.

הדיון במקורות לקביעת נוסח התפילה חשוב ככל שיהיה לא משנה את העובדה ההיסטורית ששינו ומשנים והכל בתוך אלה המקבלים את ההלכה לסוגיה כמחייבת.

ישנו היבט נוסף והוא נקודת המוצא של השינוי. בעוד שניכר שהמניע העיקרי בשינויים שהרפורמים המקוריים עשו (שפת התפילה, וכל מיני שינויים שנעשו מתפיסות תיאולוגיות) היו לגשר בין הפולחן היהודי לזה של הסביבה הנוצרית, הרי שהמניעים של העריכה הרפורמית המודרנית, נראים לי שונים.

קהל "הצרכנים" הנוכחי של הנוסח הרפורמי אינו מצוי בנוסחים המסורתיים ולא מגיע מקהילות ארתודוכסיות. קהל זה מגיע או מסביבה שהיא כבר דור שני ושלישי לרפורמיות, או כמו שיותר נפוץ בארץ - מחילוניות. ממילא המניע לשינויים הרפורמיים בארץ היום הוא לגשר על הפער בין הפולחן היהודי ל"אין פולחן" החילוני. כלומר די הפוך ממקורות הרפורמה. הרי אף אחד לא מנסה לשכנע אורתודוכסים במעלות הנוסח הרפורמי. המטרה היא לכאורה הפוכה: לשכנע את המרוחקים במעלות התפילה.

באגרתו של הרב מבריסק אל האדמו״ר מברדיטשוב, בשנת תקמ״ד נכתב:



 "מה נמצא עוול באבותינו, כי רחקו מעליהם קצת אנשי דודינו, שבלתי לכת אחרי בחירי ד׳ האיתנים מוסרי ארץ, הגאונים המפורסמים אנשי מופת... ומי זה הוא ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו ליקח עצמו לצד אחר ולעשות מעשה לסתור ולפרוץ פרץ עזה בגדר וגבול שגבלו ראשונים... ולהשתרר בחוטר גאוה ולבדות מלבו נמוסים ומנהגים חדשים לא שערום אבותינו ולעשות תורתינו ח״ו כשתי תורות... מה ראה על ככה ומה הוא ההכרח שהביאו לעזוב מקור מים חיים מנהג אבותינו הקדום המוחזק בידינו, ולבחור לו דרך אחרת... מאין יצא להם לבטל מנהג הקדום בנוסח התפלות המסודרים לנו מאבותינו... ובחרו להם דרך נוסחי מנהגי הספרדיים... ומה הוא הדבר שנודע ונגלה אליהם מה שהיה נעלם ונסתר מכל הגאונים הקודמים, ומה הוא הרעות׳ שהיה מגיע להם אם נשארים כמנהג אבותינו ככל אחינו בנ״י עד שהוכרחו לבחור להם מנהג חדש... אי מזה באו להם לשנות גם בדברים הבלתי נהוגים גם אצל ספרדיים, כמו שנמנעים מלומר בברכת יוצר ׳אור חדש על ציון תאיר׳ וכדומה לזה דברים אחרים אשר בדו מלבם. ואף אם נמצאו בדברי הרמב״ם ז״ל שלא לאמרו, מאחר שכבר נהגו כל ישראל לאמרו, הרוצה לשנות צריך להביא ראיה וטעם מספיק, מה שנעלם מכל חכמי דורינו ודורות הקודמים אשר קטנם עבה ממתנינו... פליאה דעת ממני... היות נקל בעיניו לעבור במשעול החרמי״ם ושמתותנוראים... ופרשו מצודות וחרמים שלא לשנות בשום דבר מנוסחי התפלות הנהוגים מאז ומקדם במדינות אלו... אין זה כי אם כל קביל די בי׳ רוח יתרא והרמת רוחא בגאוה ובגודל לבב לאמור מי כמוני... ומטילים שמץ ודופי בתפילת של כל אחב״י היראים והשלמים, כאלו להם לבדם נתנה הארץ. ובאמת דרכם לא יתכנו, וכל המשנה ידו על התחתונה..."



ניתן לסכם את עיקר טיעונו כ"מדוע לשנות?" או "מה שהיה טוב לאבותינו, צ"ל טוב לנו". אלה לא נימוקים הלכתיים טכניים, אלא טענות כלליות נגד שינוי כלשהו ויש בכך מעין מבוא להתפתחות החרדיות. בפועל תוך זמן קצר התקבלו הנוסחים "החדשים" וכיום אף אחד לא מתעניין בשאלת מקורות נוסח זה או אחר ובאופן מוזר זה אולי התחום הפלורליסטי ביותר ביהדות ההלכתית. עד שמגיעים לרפורמיים ואז אין לנו אלא דברי ירוחם האלמותיים...

תוקן על ידי yerubaal ב- 15/05/2016 15:37:06

ירובעל

<המסורת החב"דית מספרת שבפני בעל התניא עמדו 60 סידורים שמהם הוא ברר נוסח העומד גם בכוונות האר"י וגם בדרישות הדקדוק וההלכה היכן שששיך. אם אני לא טועה הודפס לראשונה ב-1803. התקבל בקרירות אצל רוב המתנגדים כשטענו ששינוי הנוסח אינו אלא שלב בשינוי הדת ויציאה מהכלל. גם בחוגים חסידיים מסויימים לא ראו בעין יפה את היומרה לנוסח "חסידי" מחייב>

ראה תשובת הרב הרצוג בשו"ת "היכל יצחק", אורח חיים סימן ג, אות ב, על השאלה  אם מותר לשנות בתפלה, מהברה אשכנזית להברה ספרדית:

"והנה בנוגע לטעם השני יש לעורר, שהרי מצינו שבימי הבעש"ט והתניא ז"ל שינו רבבות מישראל ברוסיא ופולין את נוסחתם מאשכנזית לספרדית, ואמנם היו מגאוני הדור ז"ל שהקפידו על זה, אבל גם מלבד מיסד החסידות זי"ע הרי בעל התניא היה גאון מובהק ונתקבל כפוסק בכל תפוצות ישראל, והיו עמהם עוד גאונים בעלי הוראה מפורסמים, ומי מהרהר אחריהם. ובאמת כבר נשאלה שאלה זו בטרם שצמחה החסידות בעולם, מלפני הגאון הפוסק האדיר מהרשד"ם ז"ל, ופסק להיתר, וטעמו ונימוקו שאל תטש תורת אמך שייך רק בדבר שיש בו נדנוד איסור, ובזה אין שום נדנוד איסור, עיין בתשובותיו חלק או"ח סימן קנד...".

שם אות ה:

ירובעל
ראיתי שכתב הרב סולובייצ'יק דבוסטון שאינו נכנס לדון בעצם טיבם של שינויים מסויימים (ומשתמע שיש כאלו שאינם בעייתיים) אלא במוטיבציה העומדת מאחוריהם

אילו חייתי בתקופת התלמוד, ייתכן והיה לי טבעי בכל פעם להתנסח מחדש בבואי לשטוח תחנוני לפני בוראי. אני מניח שלפעמים לא הייתי מוצא את המילים ולפעמים אלה היו מרגישות כאילו הן לא שלי. ותפילה בציבור היתה בטח מלאה הפתעות.

אבל אני לא חי בתקופת התלמוד.

לנוסח שקבעו הגאונים ושיפצו בדורות שלאחריהם יש בעיות רבות. הריגת בכורי מצרים היא שבח בעינינו כיום לאחר שמיליון וחצי מילדנו נשחטו? המינים והמלשינים – מי הם? מה אנחנו רוצים שיקרה להם? הכאלה בקשותינו מריבון העולמים? לא שמי שאינם יהודים הם כאלה טהורים, אבל גם אנחנו לא תמיד פאר היצירה – האם אנחנו מזדהים עם העליונות המודגשת בכל פינה בסידור? ומה לגבי ההיסטוריה היהודית מאז הגאונים? לא קרה שום דבר מאז (לרע ולפעמים גם לטוב)? האין מקום לזכרון מקרוב ומרחוק בתפילתנו? חיים אנו במציאות מסויימת – עד כמה אנחנו צריכים למדרש תפילה כדי לראות קשר בין מילות התפילה לבין הכאן והעכשיו? האם היחס לנשים ולמי שאינו בקו מצומצם מאד מתקבל היום על הדעת?

המילים לא של הדור הזה. הערכים לא של הדור הזה. הרלוונטיות כבר מזמן נמתחה עד קצה הגבול.

אני מניח שזה עניין אסתטי ואמוציונלי יותר מכל דבר אחר, אבל כל פעם שאני מנסה לנסח מחדש, או להשען על ניסוחים חדשים של אחרים, זה נראה לי מלאכותי וחסר חיים. גרסא דינקותא? כי כולנו בסופו של דבר אוהבים את האוכל של אמא? ייתכן. גדולים וטובים התעמקו ברווח שבין הטקסט הקשיח לבין צרכיו הנפשיים והרגשיים של המתפלל. היו שמילאו רווח זה בהתבודדות/התבוננות/כוונות/תפילות מחוץ למניין/ניגונים/ תנועות הגוף ועוד.

אתן דוגמא. נניח שאני מחזיק בידי תפילין של הבעש"ט (או של הגר"א – כל אחד לפי הגיבורים החביבים עליו). במה שונה אחיזה זו מאחיזה בתפילין שרכשתי עכשיו בחנות. ייתכן ואלה החדשות מהודרות בהרבה מהיישנות (ואף סביר מאד שכך). אבל עדיין האחיזה שונה בגלל הידיעה. כך גם עם מילות התפילה הישנות. לא רלוונטיות, לא מתאימות, לפעמים גם לא מי יודע מה מוסריות, אבל יש בהן משהו שקשה מאד לשחזר בניסוח חדש.

כמו תמיד ולמרות ניסיונות של הגורסים תמידית שחדש כלשהו אסור מהתורה, הציבור בוחר ברגליו. לעתים קרובות יש פער משמעותי בין הלכות תפילה לתפילה בפועל – פער שלא קיים במימדים כאלה בתחומים אחרים.

שלושת נציגי הדתות הגדולות נפגשו והגיעו למסקנה שהואיל והדת היא שורש המלחמות בעולם, אזי שכל דת תוותר על חלק מדתה וייצרו דת חדשה ובא שלום לעולם. סוכם שייפגשו בעוד חודש לסיכום הוויתורים

כעבור חודש נפגשו שנית:
הכומר הודיע שהוא מוותר על אותו איש.
הקאדי הודיע שהוא מוותר על מוחמד
והרב הודיע שהוא מוותר על יקום פורקן אחד.

ענה על כך ראש ישיבה ז"ל חשוב מירושלים, שגם זה יותר מדי.

האם מותר לשנות מהברה אשכנזית להברה ספרדית? מאי שנא מהברה אשכנזית להברה ספרדית או מהברה ספרדית להברה אשכנזית? ולאן נעלמו הברות אחרות כגון הברה תימנית או הברה איטלקית שגם להן יש על מה להסתמך?

פסק הרב עוזיאל (שו"ת משפטי עזיאל, חלק א, סימן א):
"כל המבטאים בשינוייהם ממקור אחד יצאו ואליו ישובו בשוב ישראל אל אדמתו ואל תורתו. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. כל זה אמרתי כדי להוכיח לענ"ד שאין ביכולתנו כעת להורות הוראה מסוימת בבחירת מבטא זה או אחר ואין ביכולתנו גם לומר שהקורא במבטא אחר מזה שקיבל מאבותיו ורבותיו לא יצא ידי חובתו ונכשל באל תטוש תורת אמך. אולם אין זה פוטר אותנו מלדון בהלכה זו לעומקה ולקבוע בכנסיה של חכמים ומלומדים את דקדוקה של השפה בקריאתה שתהיה מאוחדת בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות".

ירובעלנסה להתפלל  שנים בנוסח חדש ותראה שתמצא בו אתאותו הטעם שאתה טועם כעת בנוסח הקיים

הגר"א כותב בתיקוני זוהר שההברה הספרדית היא ההברה הנכונה