| נשלח ב-4/6/2016 23:07 |
|
| |
הנחת תפילין בחול המועד
כתוב בילקוט משה פרק יג הלכה ח
אסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים, אבל בחול המועד מצוה להניח תפילין[1]. ובימינו שהדבר יגרום למחלוקת גדולה, לא יניח תפילין בציבור בחול המועד. ואם מתפלל בביתו ביחיד מצוה להניח, וכן לפני התפילה או אחריה בביתו ביחיד מצוה להניח[2].
[1] לשון הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב ז,יג ואסור לכתוב בחול המועד, אפילו ספרים תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו, וטווה תכלת לבגדו. ואם אין לו מה יאכל, כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו. ע"כ. כותב אדם תפילין לעצמו בחול המועד, כי צריך להניח תפילין בחול המועד. כותב אדם תפילין לאחרים כדי פרנסתו בחול המועד, כי אותם אחרים צריכים להניח תפילין בחול המועד. ובהלכות תפילין ד,י כתב הרמב"ם שבתות וימים טובים אינם זמן תפילין, וחול המועד אינו יום טוב, והוא זמן תפילין. [2] תפילין ד,י. שביתת יום טוב ז,יג.
*** שאל השואל:
ראיתי בביאור הרב יוסף קאפח זצ'ל הלכות תפילין ומזוזה הלכה י בביאור. שהרב כתב בזה הלשון" אין שיטת רבינו ברורה לי..." האם מה שכתבת זה גם לדעתו של הרב יוסף קאפח זצ'ל ? ויתכן שהתברר לו אחרת. אשמח אם תפנה אותי למקורות לעיון.
בנוגע לסוגיית הנחת תפילין בחול המועד, דבר זה הוא במחלוקת בין הפוסקים מאז תקופת הראשונים, פוסקי אשכנז סברו שיש להניח, ופוסקי ספרד הושפעו מספר הזוהר ואמרו שאין להניח. והכס"מ מעיד שגם בספרד בתחילה נהגו להניח, ובעקבות ספר הזוהר הפסיקו להניח.
את ההוכחה מלשון הרמב"ם כתבנו בהערה בילקוט משה יג,ח. "לשון הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב ז,יג ואסור לכתוב בחול המועד, אפילו ספרים תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו, וטווה תכלת לבגדו. ואם אין לו מה יאכל, כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו. ע"כ. כותב אדם תפילין לעצמו בחול המועד, כי צריך להניח תפילין בחול המועד. כותב אדם תפילין לאחרים כדי פרנסתו בחול המועד, כי אותם אחרים צריכים להניח תפילין בחול המועד. ובהלכות תפילין ד,י כתב הרמב"ם שבתות וימים טובים אינם זמן תפילין, וחול המועד אינו יום טוב, והוא זמן תפילין".
וראה בביאור מהר"ח כסאר לרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב ז,יג שפירש את הרמב"ם כמו שכתבנו, והוכיח משם שלפי הרמב"ם מניחים תפילין בחול המועד, ודחה את פירוש הכס"מ שם, וסייע לפירוש הכס"מ בהלכות תפילין, וסיים שמנהגם בתימן שלא להניח.
וראה בביאור הרב שלמה צדוק לרמב"ם, בהלכות שביתת יום טוב ז,יג, שאף הוא כתב כך, והוכיח משם בפשיטות שלפי הרמב"ם מניחים תפילין בחול המועד.
וראה כס"מ הלכות תפילין ד,י (זהו הכס"מ שהפנה אליו מהר"ח כסאר, והסכים עמו) שכתב, "ונחלקו הפוסקים בחולו של מועד שיש מהם אומרים דבכלל י"ט הם ואין מניחין בהם תפילין וי"א שמניחין וכן נראה מדברי רבינו שכתב בפרק י' /ז'/ משביתת י"ט כותב אדם תפילין לעצמו. ומנהג העולם היה להניחן עד שבימי רבנן בתראי מצאו בספר הזוהר לשיר השירים שמי שמניח תפילין בחול המועד כמי שקוצץ בנטיעות ונמנעו מלהניחם עוד בחול המועד". ובכס"מ כאן נזכר מה שכתבנו בפתיח, שאף מנהג ספרד היה להניח, ושינו מנהגם.
וראה בטור אורח חיים הלכות תפילין סימן לא שכתב, "שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהם". הטור מעיד על אביו שהיה מניח תפילין בחול המועד ומברך עליהם, אביו של הטור הוא הרא"ש, וכידוע הרא"ש ובנו הטור נולדו בגרמניה, וברחו לספרד, והם שהעבירו את מנהגי אשכנז לספרד, ומנהג הרא"ש בהנחת תפילין בחול המועד הוא מנהג אשכנז הקדום.
וראה עוד שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לא סעיף ב, "בחוה"מ גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועדגם הם אות. הגה: וי"א שח"ה חייב בתפילין (ב"י בשם הרא"ש). וכן נוהגין בכל גלילות אלו (להניחם במועד ולברך עליהם, אלא ) שאין מברכים עליהם בקול רם בבהכנ"ס כמו שאר ימות השנה". השו"ע מביא את מנהג ספרד שלא להניח, והרמ"א מביא את מנהג אשכנז שכן להניח.
בנוגע לרב קאפח, הוא אמר הרבה פעמים, וגם שמעתיו בהקבלת פני רב, שלדעתו אין להוכיח מהרמב"ם מהי דעתו, ומנהג תימן שלא להניח, וכך הוא סובר.
אולם נראה פשוט וברור, שכשם שבספרד ובאשכנז היה המנהג הקדום להניח תפילין בחול המועד, כך היה המנהג הקדום גם בתימן. והתכלאלים (הסידורים העתיקים) העתיקו את לשון הרמב"ם ולא העירו כלום מחמת פשטות הדבר, וכפי שביארו המפרשים שהזכרנו. ובימינו יעשה זאת בביתו, שלא יעורר מחלוקת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 09:00 |
|
| |
האם אין עדויות מפורשות יותר על מנהג תימן?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 10:50 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | | האם אין עדויות מפורשות יותר על מנהג תימן? |
|
אין דבר כזה "מנהג תימן". יש מנהגי תימן, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 11:23 |
|
| |
בעל בעמיו. ההוראה ההלכתית המופיעה בסידורי תימן העתיקים, היא כדלהלן: ולבישת התפלין ביום ולא בלילה, לאמרו יתעלה מימים ימימה אמרו ביום ולא בלילה. ואינו לובש תפלין בשבתות ובימים טובים, לאמרו יתעלה והיה לך לאות על ידך, והשבתות והימים טובים הם עצמם אות.
הוראה זו מצויה בהרבה סידורים, שבדרך כלל העתיקו אחד מהשני. ופשטותה מורה שבחול המועד מניחים תפילין, כי חול המועד אינו יום טוב. וכן הוא פשט הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 11:27 |
|
| |
מואדיב. עד "גלות מוזע" שאירעה בשנת ה'ת"ם (1679), בה גורשו יהודי מרכז תימן אל דרום תימן, לאזור שפלה מלוח וצחיח, היתה פסיקת יהודי תימן אחידה כהרמב"ם, ויוכיחו על כך הסידורים, ופירושיהם על הרמב"ם שהגיעו לידינו. אולם מגלות מוזע אבדו ספריהם העתיקים, ונכנס השו"ע, ואז קיבלוהו במקצת, אולם כל ההלכות של חיי יום יום שהיו אחוזות בידם לא נשתנו, והרבה מנהגי יום יום לא יתבארו אלא על פי הרמב"ם, שנשארה השפעתו חזקה אצלם.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 05/06/2016 11:50:16
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 17:06 |
|
| |
כדאי לעיין בספר הלכות גדולות מהדורת עזריאל הידלסהיימר חלק א' ע' 482 שו"ת של מר רב יעקב בן חביב; בתוספות למועד קטן יט. רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו, בהלכות קטנות לרא"ש הלכות תפלין סימן טז וראיתי בספר העתים לרב הברצלוני וכו', ובבית הבחירה למאירי למסכת מועד קטן דף יח ע"ב אין כותבין ספרים וכו'.
תוקן על ידי מם80 ב- 05/06/2016 17:11:41
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 20:47 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  | מואדיב. עד "גלות מוזע" שאירעה בשנת ה'ת"ם (1679), בה גורשו יהודי מרכז תימן אל דרום תימן, לאזור שפלה מלוח וצחיח, היתה פסיקת יהודי תימן אחידה כהרמב"ם, ויוכיחו על כך הסידורים, ופירושיהם על הרמב"ם שהגיעו לידינו. אולם מגלות מוזע אבדו ספריהם העתיקים, ונכנס השו"ע, ואז קיבלוהו במקצת, אולם כל ההלכות של חיי יום יום שהיו אחוזות בידם לא נשתנו, והרבה מנהגי יום יום לא יתבארו אלא על פי הרמב"ם, שנשארה השפעתו חזקה אצלם.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 05/06/2016 11:50:16
|
|
מדבריך ניכר שאתה בלדי. רק בלדים יכולים לטעון כי היה בתימן נוסח אחד בלבד...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 21:11 |
|
| |
מואדיב
מדבריך ניכר שאתה לא תימני.
יש להבחין בין נוסח הברכות, לבין פזמונים ותוספות. נוסח התפילה והברכות היה אחיד, ורק התוספות והפזמונים הוסיפו איש איש כראות עיניו.
בדור האחרון היה רב תימני (הרב יוסף צוברי), שהתפלל בנוסח "שאמי", דהיינו נוסח עדות המזרח, וטען שהוא מצא זאת בסידורים עתיקים כתב יד. וכיצד הוא הוכיח זאת, על ידי מציאת מילה יוצאת דופן בכתב יד יוצא דופן, למשל בנוסח תימן אומרים בקדיש וימלוך מלכותיה, וכן הוא ברמב"ם כ"י, אולם הוא רצה להצדיק את הנוסח וימליך מלכותיה, כמו בנוסח עדות המזרח, וכיון שמצא סידור אחד שכך היה כתוב בו, הוא הוכיח מכאן שזהו הנוסח העתיק. אולם שיטת הוכחתו היא התעלמות מוחלטת, אותו סידור שציטט ממנו, כל נוסחתו נוסח תימן בלדי, ורק מילה זו היתה שונה בו, ושאר הסידורים בני דורו, ורוב הסידורים, היה כתוב וימלוך, אולם הוא נסמך על סידור יוצא דופן במילה יוצאת דופן. וכך הוא אסף לו קצת שינויים מכ"י, ואת שאר השינויים שבנוסח עדות המזרח שלא מצאם בכ"י השלים מדעתו הרחבה, ויצר סידור שהוא אינו בלדי ואינו נוסח עדות המזרח.
להלן העתק מהספר ילקוט משה, פרק כב הלכה יח, הנוגע לענייננו.
מותר להתפלל בכל נוסחי התפילה. בנוסח תימן בלדי [הוא נוסח הרמב"ם[1]], או בנוסח תימן שאמי, או בנוסח עדות המזרח, או בנוסח ספרד, או בנוסח אשכנז. מפני שכל הנוסחים יסודם מהגאונים, ובכולם הפתיחה והחתימה שווים[2], ועניין הברכה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה נשמר בכולם[3]. אולם יש עדיפות לנוסח תימן בלדי [נוסח הרמב"ם], מפני שנוסח זה הוא הנוסח הבבלי לתפילה, ואילו נוסח עדות המזרח או אשכנז או ספרד ארוכים ממנו, מפני שהוסיפו מילים לנוסח זה מנוסח ארץ ישראל, ובכך יצרו נוסח חדש ארוך ומסורבל, הכולל בתוכו שתי מסורות של נוסח תפילה[4]. [1] נוסח תימן בלדי הגיע ליהודי תימן מהגאונים, ולפני שהגיע נוסח זה הם התפללו בנוסח רס"ג היותר קצר. אותו נוסח תפילה של גאונים, היה מפורסם בתקופת הרמב"ם, ואף הרמב"ם אימצו וקיבלו, וראה בו נוסח מדויק. משראו יהודי תימן שהרמב"ם אימץ נוסח זה, עברו כולם להתפלל בו, ונשארו בידם שרידים בודדים מנוסח רס"ג [כגון ההושענות], ושרידים קדומים שאינם בנוסח הרמב"ם. להלן השינויים שיש בין נוסח תימן העתיק לנוסח הרמב"ם כ"י, בתפילת העמידה, כל השינויים הועתקו מהספר "מחקרים בסידורי תימן" בההדרת ד"ר משה גברא, כרך א' מעמוד 266 ואילך. התכאליל שנצטט יהיו תכאליל קדומים, שאין בהם השפעות הדפוס כלל וכלל, וכל נוסחתם מבוססת על כ"י עתיקים, והם מיצגים נוסחאות עתיקות שהיו בתימן. כדאי לשים לב במיוחד לשלושה תכאליל עתיקים, תכלאל הקדום משנת 1498. תכלאל קמברידג' משנת 1473. והתכלאל משנת 1650 המייצג מסורות עתיקות שהיו בתימן, ואין בו השפעת הדפוס כלל. ברכת אבות: זוכר חסדי אבות ומרחם על בניהם. כ"ה בתכאליל משנת 1498(הקדום) 1596 1650 (מייצג מסורות עתיקות). ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. כ"ה בתכלאל משנת 1473 (קמברידג'). נוסח הרמב"ם: ברוך אתה ה', אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, האל הגדול הגיבור והנורא. אל עליון, גומל חסדים טובים וקונה הכול, וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, מלך רחמן מושיע ומגן. ברוך אתה ה', מגן אברהם. ברכת אתה גבור: רופא חולים עוזר דלים. כ"ה בתכאליל משנת 1498 (הקדום) 1618 1650 (מייצג מסורות עתיקות). מוריד הגשם. ללא המילים משיב הרוח. כ"ה בתכאליל משנת 1473 (קמברידג') 1583 1596 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: אתה גיבור לעולם ה', מחייה מתים אתה רב להושיע, משיב הרוח מוריד הגשם, מכלכל חיים בחסד. מחייה מתים ברחמים רבים, רופא חולים, וסומך נופלים ומתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל גבורות, ומי דומה לך ממית ומחייה, ונאמן אתה, להחיות מתים. ברוך אתה ה', מחייה המתים. ברכת השיבה שופטינו: ומלוך עלינו מהרה אתה לבדך ברחמים. כ"ה בתכאליל משנת 1498 (הקדום) 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה לבדך ברחמים בצדק ובמשפט. ברוך אתה ה', מלך אוהב צדקה ומשפט. ברכת למשומדים: כל המינים והמוסרים כרגע יאבדו. כ"ה בתכאליל משנת 1473 (קמברידג') 1498 (הקדום) 1508 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: למשומדים אל תהי תקווה, כל המינים כרגע יאבדו, ומלכות זדון תעקור ותשבור, מהרה בימינו. ברוך אתה ה', שובר אויבים ומכניע זדים. ברכת על הצדיקים: ועל שארית עמך כל בית ישראל. כ"ה בתכאליל משנת 1498 (הקדום) 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: על הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק, ועל שארית עמך בית ישראל, יהמו רחמיך ה' אלוהינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת; ושים חלקנו עימהם לעולם, לא נבוש, כי בשמך בטחנו, ולישועתך נשענו. ברוך אתה ה', משען ומבטח לצדיקים. ברכת תשכון: תשכון בתוך ירושלים בקרוב כאשר דברת. כ"ה בתכאליל משנת 1498(הקדום) 1596 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: תשכון בתוך ירושלים עירך, כאשר דיברת, ובנה אותה בניין עולם, במהרה בימינו. ברוך אתה ה', בונה ירושלים. ברכת את צמח: מצמיח קרן הישועה. כ"ה בתכאליל משנת 1498(הקדום) 1596 1597 1618 1642 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: את צמח דויד, מהרה תצמיח, וקרנו, תרום בישועתך. ברוך אתה ה', מצמיח קרן ישועה. ברכת מודים: על ניסיך ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. כ"ה בתכלאל משנת 1498(הקדום). המרחם כי לא יתמו חסדיך. כ"ה בתכאליל משנת 1498(הקדום) 1580 1583 1596 1597 1650 (מייצג מסורות עתיקות). הטוב שמך תמיד ולך נאה להודות. כ"ה בתכלאל משנת 1650 (מייצג מסורות עתיקות). נוסח הרמב"ם: מודים אנחנו לך: שאתה הוא ה' אלוהינו, צור חיינו מגן ישענו, אתה הוא, לדור ודור. נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורין בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת ועת, ערב ובוקר וצוהריים. הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך, כל החיים יהללו את שמך הגדול, כי טוב האל הטוב. ברוך אתה ה', הטוב שמך ולך נאה להודות. ברכת שים שלום: אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום. כ"ה בתכאליל משנת 1498(הקדום) 1650 (מייצג מסורות עתיקות). וברכנו ה' אלהינו כולנו. כ"ה בתכאליל משנת 1580 1650 (מייצג מסורות עתיקות). שים שלום תורה ואורה טובה ברכה ורחמים. כ"ה בתכלאל משנת 1473 (קמברידג'). צדקה ושלום ברכה ורחמים. כ"ה בתכלאל משנת 1580. נוסח הרמב"ם: שים שלום טובה וברכה, חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך, וברכנו כולנו, ממאור פניך: כי ממאור פניך נתת לנו ה' אלוהינו, תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ושלום, וטוב בעיניך, לברך את עמך ישראל בכל עת בשלום. ברוך אתה ה', המברך את עמו ישראל בשלום. היוצא מכל הנ"ל, למרות זהותו של נוסח התפילה שהיה בתימן לנוסח הרמב"ם, ניכרת בו עצמאות. לפנינו תכאליל שרוב נוסחתם כרמב"ם ולפתע מופיע בהם שינוי שלא נמצא בשום מקום ברמב"ם. כיצד יכולה תופעה זו להתרחש? על כורחנו אותו נוסח הועתק ממקור קדום הזהה ביסודו לנוסח הרמב"ם, כלומר הוא יונק מהנוסח הבבלי המקורי של התפילה, אבל באותו סידור בבלי היה שינוי מנוסח הרמב"ם, ונוסח תימן משמר את אותו שינוי קדמון. [2] מלבד שינויים קלים, אהבת עולם, אהבה רבה, וכדו'. [3] כאן נעיר, כי בנוסח ספרד יש שיבושים, מפני שהוא נוסח מאוחר המשלב בתוכו את נוסח עדות המזרח ונוסח אשכנז, ולמרות זאת יוצאים בו ידי חובה, מפני שעניין הברכה נשמר בו. להלן דוגמאות לשיבושים בנוסח ספרד. א. בברכת "רפאנו" נוסח ספרד הוא: "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואנו ולכל מכאובנו ולכל מכותנו רפואה שלמה לכל מכותנו כי אל מלך" וכו'. יש פה עירבוב של שתי נוסחאות, נוסחה מקורית אחת שהיא: "והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואנו ולכל מכאובנו ולכל מכותנו כי אל מלך" ונוסחה מקורית שניה שהיא: "והעלה רפואה שלמה לכל מכותנו כי א-ל" ובנוסח ספרד צירפו את שני הנוסחאות המקוריות גם יחד. ב. בברכת "השיבה שופטינו" נוסח ספרד הוא: "ומלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך בחסד וברחמים ובצדק ובמשפט" (בצדק עם ו'). יש כאן צירוף ושיבוש של שתי נוסחאות. בנוסח אשכנז הוא "בחסד וברחמים וצדקנו במשפט" (ב' של במשפט בפתח) ואלו נוסח הספרדים הוא בחסד וברחמים בצדק ובמשפט (בצדק ללא ו', וב' של במשפט בשווא) ובנוסח ספרד עירבבו בין שתיהן ושינו את המשמעות. ג. בסיום ברכת "את צמח" נוסח ספרד הוא: "כי לישועתך קיוינו כל היום ומצפים לישועה". המלים "ומצפים לישועה אינן מנוסח התפילה אלא היה כתוב בסידורים "כאן יצפה לישועה" כלומר שכאשר אומר "כי לישועתך קיוינו כל היום יכוין שמצפה לישועה, ובמשך הזמן נשתרבבו מלים אלו לתוך נוסח התפילה. ד. בברכת "שמע קולנו" נסח ספרד הוא: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". אף כאן יש לנו הרכבה של שתי נוסחאות: נוסח אשכנז "כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים" ונוסח הספרדים "כי אתה שומע תפילת כל פה". ה. בברכת "שים שלום", בנוסח אשכנז אומרים בשחרית "שים שלום" ובמנחה ובערבית אומרים "שלום רב", ואלו הספרדים אומרים בכל התפילות "שים שלום". בנוסח ספרד בשחרית ובמנחה אומרים "שים שלום" ובערבית אומרים "שלום רב" (לאחרונה הדפיסו "שים שלום בכל התפילות, אך זכורני בעבר ברוב הסידורים כמו שכתבתי או שציינו שיש שתי נוסחאות). הסבר הדבר, מתפללי נוסח ספרד התפללו כולם בעבר נוסח אשכנז, ובדור שבו חל המעבר לנוסח ספרד לא היו הכל בקיאים בכל שינויי הנוסחאות ולכן בשחרית ובמנחה שיש בהם חזרת הש"ץ, שמע כל הצבור שהש"ץ אומר "שים שלום" ושינו אף הם את נוסחתם ל"שים שלום" מה שאין כן בתפילת ערבית שאין בה חזרת הש"ץ הרי לא ידעו הכל על השינוי, ורבים נשארו במנהגם הקודם לומר "שלום רב". (הערה זו הועתקה מהודעתו של בר_בי_רב, התפרסמה בפורום "עצור כאן חושבים" באינטרנט) [4] קרית שמע א,ז. ברכות א,ה. חוקרי תולדות התפילה חלוקים בשאלה האם היה נוסח אחד מקורי של התפילה וממנו התפצלו נוסחי התפילה השונים הנהוגים בימינו או לא היה נוסח קבוע לתפילה והיא גובשה במהלך הדורות, החל בימי הבית השני. רוב החוקרים מצדדים היום בהשקפה שככל הנראה לא היה נוסח מקורי והתפילה התגבשה בתהליך איטי עד שניתן לה מעמד קבוע ומחייב. גם לאחר שגובש נוסח התפילה ורבן גמליאל ובית דינו ביבנה התקינו את סדר התפילה וחובת התפילה, המשיכו להשתמש בארץ ישראל ובגלויות השונות במסורות רבות של נוסחים, ומכאן ההבדלים הרבים בין נוסחי התפילה שנמצאו בגניזה וההבדלים בין הנוסחים הנמצאים היום בשימוש בקרב עדות ישראל. החוקרים מזהים שני טיפוסים עיקריים של נוסחים שכונו בשם נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל. בשני הטיפוסים נושאי הברכות (הבקשות) זהים וגם נוסח מטבע הברכה זהה כמעט לחלוטין. אולם ניכרים הבדלים בניסוח תכני הברכות. בארץ ישראל הקפידו ככל הנראה פחות על ניסוח מדויק של התוכן ולכן נמצאו בגניזה גרסאות רבות לברכות העמידה. בבבל, לעומת זאת, הקפידו יותר על ניסוח מדויק ולכן אין הרבה הבדלים בין הגרסאות המיוחסות לנוסח בבל. להלן תפילת שמונה עשרה, נוסח ארץ ישראל, נוסח אחד של תפילת שמונה עשרה מהגניזה: א. בא"י אוא"א אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ מגננו ומגן אבותינו מבטחנו בכל דור ודור. בא"ה מגן אברהם. ב. אתה גבור משפיל גאים חזק ומדין עריצים חי עולמים מקים מתים מכלכל חיים מחיה מתים כהרף עין תשועה לנו תצמיח. בא"ה מחיה המתים. ג. קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך. בא"ה האל הקדוש. ד. חננו אבינו דעה מאתך ובינה והשכל מתורתך. בא"ה חונן הדעת. ה. השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. בא"ה הרוצה בתשובה. ו. סלח לנו אבינו כי חטאנו לך מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך כי רבים רחמיך. בא"ה המרבה לסלוח. ז. ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו למען שמך. בא"ה גואל ישראל. ח. רפאנו ה' אל' ממכאוב לבנו ויגון ואנחה העבר ממנו והעלה רפואה למכותינו. בא"ה רופא חולי עמו ישראל. ט. ברך עלינו ה' אל' את השנה הזאת לטובה בכל מיני תבואתה וקרב מהרה שנת קץ לגאולתנו ושבע עולם מאוצרות טובך ותן ברכה במעשי ידנו. בא"ה מברך השנים. י. תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקיבוץ גלויותינו. בא"ה מקבץ נדחי עמו ישראל. יא. השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ומלוך עלינו אתה לבדך, בא"ה אוהב המשפט. יב. למשומדים אל תהי תקוה ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו והנצרים והמינים כרגע יאבדו, ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו. בא"ה מכניע זדים. יג. על גירי הצדק יהמו רחמיך ותן לנו שכר טוב עם עושי רצונך. בא"ה מבטח לצדיקים. יד. רחם ה' אל' ברחמיך הרבים על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות בית דוד משיח צדקך. בא"ה אלהי דוד בונה ירושלים. טו. שמע ה' בקול תפילתינו ורחם עלינו כי אל חנון ורחום אתה. בא"ה שומע תפלה. טז. רצה ה' אל' ושכון בציון ויעבדוך עבדיך בירושלים. בא"ה שאותך ביראה נעבוד. יז. מודים אנחנו לך ה' אל' על כל הטובות והחסד שעשית עמנו. בא"ה הטוב לך להודות. יח. שים שלומך על ישראל עמך ועל עירך ועל נחלתך וברכנו כולנו כאחד. בא"ה עושה השלום. (מה שכתבנו עד כאן, הוא מדברי ד"ר דב גולדפלם, במאמרו "הברכה התשע עשרה בתפילת שמונה עשרה") אם נעקוב אחרי השינויים שיש בנוסח התפילה של עדות המזרח ואשכנז, לעומת נוסח הרמב"ם, נגלה שאותם שינויים נובעים מחמת שהעמיסו על נוסח התפילה הבבלי [שהוא נוסח הרמב"ם], תוספות ושינויים מנוסח ארץ ישראל. להלן דוגמאות: א. בברכת גואל ישראל: בנוסח הרמב"ם, ומהר לגואלנו כי אל מלך גואל חזק אתה. בנוסח עדות המזרח, ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך כי אל גואל חזק אתה. בנוסח אשכנז, וגאלנו מהרה למען שמך כי גואל חזק אתה. בנוסח ספרד, וגאלנו גאולה שלמה מהרה למען שמך כי אל גואל חזק אתה. בנוסח הרמב"ם לא מופיעות המילים למען שמך, והם מופיעות בשאר הנוסחים, שהוסיפום מנוסח ארץ ישראל. וכבר הערנו בהערה מ, שנוסח ספרד חיבר את נוסח אשכנז ונוסח עדות המזרח יחדיו, וגם בברכה זו ניכר הדבר, כי בנוסח עדות המזרח אומרים ומהר לגאלנו, כפי נוסח הרמב"ם, ואילו בנוסח ספרד אומרים גאולה שלמה כמו בנוסח עדות המזרח, ו-מהרה כמו בנוסח אשכנז. ב. בברכת רפאנו: בנוסח הרמב"ם אין את המילה מכותינו, בשאר הנוסחים היא נמצאת, והם הוסיפוה מנוסח ארץ ישראל. ג. בברכת השנים: בנוסח הרמב"ם אומרים תמיד ברכנו ה' אלוהינו בכל מעשה ידינו, ואילו בנוסח ארץ ישראל אומרים תמיד ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת. נוסח עדות המזרח בקיץ אומרים במילים ברכנו וכו', ובחורף ברך עלינו וכו'. נמצא שנוסח עדות המזרח עשה שילוב בין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל, ואילו נוסח הרמב"ם הוא נוסח בבל בלבד. בנוסח אשכנז וספרד אומרים תמיד ברך עלינו, כפי נוסח ארץ ישראל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2018 15:33 |
|
| |

|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2018 10:47 |
|
| |
לא נפתחים משום מה הקבצים שהבאת. הספר כולו רק על הנחת תפילין בחוהמ? האם הוא נוגע בשאלה, האמנם יש מקור לחיוב יומי להנחת תפילין או שהוא חיוב מתמשך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2018 12:06 |
|
| |
אצלי נפתח. נסה במנוע חיפוש אחר. שם גם תוכן העניינים ותשובה לשאלתך האחרת, אף שהיתה רטורית, כמדומני.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2018 12:10 |
|
| |
לא רטורית, כי כל המובאות באשכול הנוסף בן כמה עמודים שעסק בנושא אף אחד לא עסק בעניין מצד זה, אלא רק מה כתוב בזוהר ומה דעת הגר"א, ואיך נהג פלוני ואלמוני. אימרה שהובאה שם מהגרי"ז מבריסק, קצת קשורה חעניין, שאמר שהחיוב הוא כל היום ורק כי אנו לא יכולים איננו נוהגים כך, א"כ גם אם לא יניח בחוה"מ, לפי זה, גרע כמה דקות במצווה.
|
|
|
|
|