מדוע קובע כך רש"י לגבי רב נחמן (ב"ק סח.)?
.
מחלוקת האם יאוש קונה או לא.
רב סבר כי היאוש קונה, וכך קבע כי הגונב מגנב - תשלומי כפל, או ארבעה וחמשה - משלם לגנב הראשון, כי ממנו גנב. הגנב הראשון קנה ביאוש הבעלים המקורי.
והביאה הגמרא את המחלוקת בין רב נחמן לבין רב ששת:
"איתמר המוכר לפני יאוש,
רב נחמן אמר חייב, רב ששת אמר פטור.
רב נחמן אמר חייב, "ומכרו" אמר רחמנא, והא זבין, לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר יאוש.
רב ששת אמר פטור, חיוביה לאחר יאוש הוא, דאהנו מעשיו, אבל לפני יאוש - דלא אהנו מעשיו - לא מיחייב; דומיא דטביחה בעינן, דאהנו מעשיו"
המחלוקת ברורה, ולכאורה הגמרא גם מסבירה היטב את הנימוקים העומדים מאחורי המחלוקת. רב נחמן נצמד לדיוק בפסוק, בעוד רב ששת נצמד דוקא לכך שטביחה ומכירה יחדיו נכתבו בפסוק.
המחלוקת לגבי קניין ביאוש הובהרה עוד לפניכן, וראינו את שיטת רב - שהיאוש קונה, לעומת החולקים עליו.
מהי דעת רב נחמן לגבי קניין ביאוש?
לכאורה, מכאן אי אפשר לדעת, שהרי רב נחמן מחייב בין לפני יאוש, בין לאחריו.
אבל רש"י קובע בפשטות מהי דעת רב נחמן בקניין ביאוש:
"ותלתא אמוראי נינהו רב סבר יאוש קני הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש דאי לאחר יאוש שלו הוא טובח ומוכר ורב נחמן ורב ששת סברי יאוש גרידא לא קני ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב ומיהו בהא פליגי דרב נחמן לא בעי אהנו מעשיו הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב ורב ששת בעי מכירה גמורה:"
מהיכן יודע רש"י לקבוע כי זו דעתו של רב נחמן?
 |
|
|
