מדוע יש להתענות בט' באב גם בימינו

מכיוון שיש עוד כמה דברים שמחכים בתור, אכתוב בינתיים כאן את מה שיש לי לכתוב, ואולי אחר כך אתן לינק.

חלק 1
א. "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה"
ב. אתה מתנגד להילולות מסיבות פולחניות (או אי פולחניות, זה לא משנה לענייננו) - מה איכפת לך שמצאו סוף סוף סיבה לשמוח, מה שכל כך חסר לדעתך? כנ"ל לעניין סעודות אמנים והפרשות חלה וכדומה...
ג. רוב מנהגי האבילות אינם מעיקר הדין (לא בשלושת השבועות ולא בכל שאר הזמנים כמו ספירת העומר וכד').
ד. אם היית בימי הביניים אולי גם אתה היית רוצה להסתגף באלול ובשאר השנה. הוי אומר: זה הכל תלוי בתרבות שבה אתה חי. אם כן הטענה היא לא נגד המנהג, אלא נגד הורשת המנהג מתרבות לתרבות ללא התחשבות במעבר התרבות. (אם כי קיימת התחשבות בפועל גם אם לא בצורה רשמית. מ"מ) לזה לדעתי ניתן למצוא מקורות של שינוי בהלכה לפי מצבים מסויימים (כפי שמצינו פעמים רבות במקורות, בעיקר בקדמונים), והבעיה העיקרית היא התאבנות ההלכה. זו בעיה שנידונה בפורום בין השאר על ידך (ואני מסכים עם דרכך ודרך רבים בפורום בעניין בעיה זו), ועניין האבלות הוא רק סעיף שלה. זה כמובן לא משנה לעניין פסק ההלכה, אבל זה משנה שנדע על מה אנו מתווכחים.

חלק 2
ה. הנושא מבחינתי הוא לא שהמצב "לא מושלם" כמו שמציינים בכתבה המופנית מאשכולו של צופר הנעמתי. מבחינתי העניין הוא הרבה יותר עקרוני. גם לפני השואה אף אחד לא הבחין בצרה הממשמשת ובאה. פעם מישהו אמר לי בתענית אסתר, שתענית אסתר זה התענית הכי טיפשית שיכולה להיות. אמרתי לו, שאם היטלר הצליח לעשות את מה שעשה - סימן שעדיין יש על מה להתענות. גם אם איננו יודעים להצביע על הגורמים שבגללם אנו במצב כזה. גם בימי ירמיהו אף אחד לא רצה להצטער, והעדיפו להאמין לנביאי השלום, שהיום אנו קוראים להם בפשטות "נביאי השקר". "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים."
ו. על דרך דרש יש לפרש מ"ש בירמיהו כ"ח, ח-ט: "הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם" - אתה יודע על מה הם ניבאו? "וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר". מכאן שזה תפקידו של נביא. "הנביא אשר ינבא לשלום"? - רק "בבוא דבר הנביא יוודע הנביא אשר שלחו ה' באמת"!....... 
ז. כתב רבינו יונה בשערי תשובה שער ראשון אות י"ב: "כי גם הפסד דינר ו איסר קשה בעיני האדם. אך אם אבד עשרו בעניין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח ויגון בלבבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השם יתברך.... ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו. והמשכיל אשר נפקחו עיניו, יוחקו הדברים האלה בלבבו ויבואו חדרי רוחו". וכאן עלינו לשים לב שאנו לא במצב טוב מהרבה בחינות, בעיקר מהבחינה הרוחנית (אמנם יש לדון מהו מצב טיוב מבחינה רוחנית, אבל סביר בהחלט לטעון שאנו לא במצב כזה.) (וגם מהבחינה הגשמית אנו לא במצב הכי טוב, ולו בגלל פיזור העם וההתבוללות, ועוד בעיות בתוך הארץ, שאין צורך לפרטם) ובל"נ אכתוב על זה עוד.