האם אפשר לסמוך על מי שתמיד מצדיק את רבו? (דף יומי, ב"ק פה)

מנסיוני שלי, המגדל עוז מאפשר למעיין להיזכר כי יתכן שהפירוש בגמרא, לפחות לפי הרמב"ם, הוא פשוט יותר מאשר הסיבוכים והמורכבויות העולים בשיטות לימוד אחרות. אם שמים לב להנחות היסוד שמוסיף רש"י בסוגיה ואם מצליחים לנטרל את הקושיות והסברות שמופיעות בתוס', אפשר לפעמים לגלות פירוש חדש בסוגיה. הסוד איננו כל כך בבנית מהלך לאורך כל הסוגיה אלא בשלילת ההכרחים לפרש באופן שעולה מלימוד של המפרשים שעל הדף, ובראשם רש"י.

זו היתה התועלת שהפקתי מעודי בהזדמנויות שבהן הסתכלתי ב"מגדל עז".

***
בדומה לכך אני מהין להציע סברה חצופה למוניטין שיצאו לספרים מסויימים. לא בגלל התוכן והמתודולוגיה או לא רק, אלא מפני שהם מילאו חלל שהיה צריך לספק והציעו פתרון שלא היה קיים קודם לכן.

הרי"ף קיצר את הסוגיות והותיר את המסקנות. הוא לפעמים ריכז באותה סוגיה מקורות נוספים שהיו מפוזרים במקומות אחרים בתלמוד. יחסית לאתגר שמציב הנסיון להסיק הלכה מהגמרא, העיון ברי"ף מקל על תפקידו של הפוסק או מחפש התשובה.

וכמובן, אותם מקומות שבהם הרי"ף חולק על קודמיו, מתרץ קושיות על ידי פירוש חדש, המוכיחים את יכולת העיון שלו, כולל מציאת הסברים שלא היו קיימים קודם לכן, אלו הוכיחו את כשרון הביאור שלו ואת יכולתו לראות מה שנעלם מעיני אחרים.

זה כמובן לא ההסבר היחיד לשמו הטוב של ספר או של מחבר. אבל גם זה מניע היסטורי.

האשכול בתגובות האחרונות משנה את פניו. מואדיב הציג שאלה מתודולוגית לגבי האמינות שיש לייחס למי שכותב פירוש על מנת להצדיק שיטה או מחבר. הדברים התגלגלו, כדרך הפורום, ועתה אני שואל: מה הם המניעים והשיקולים שהביאו לכך שספר או מחבר זכה להחשב ולהתקבל? לפחות בראשית דרכו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ואשר לסוגיה -

מן הראוי היה להביא יותר מן הסוגיה ומן הרמב"ם ומן הקושיה שיש עליו ואולי לציין דרכי פתרון, אם יש.

אנסה להשלים את החסר.

מדיני התורה שהמזיק את חברו כגון שפצעו חייב לשלם לו רפואתו ושבתו. רפואתו - מובן. שבתו - מה שיושב בביתו ואינו יכול לפרנס את עצמו (ודומה לזה בחוקי העולם העתיק). הגרי"ד סולוביצ'יק (רשימות שיעורים) מגדיר את שניהם כממון ולא כקנס אבל מוסיף שיתכן שזה לפי מאן דאמר שחייב על הגרמי (רמה פחותה יותר של חיוב מאשר מעשה בידים).

במשנה ובמדרש ההלכה דנו עד היכן החיוב לרפא ולשלם שבת. ובגמרא פיתחו את הדיון ואף הביאו ברייתות. מן הדיון עולה שיש סוגים שונים של נזקים רפואיים ורמות שונות של חיוב הנופלות על המזיק.

המכה - רפואה ושבת.
צמחים מחמת המכה - מחלוקת אבל הרמב"ם פוסק שחייב גם בריפוי וגם בשבת.
נסתרה וחיתה ונסתרה - חייב לשלם כנ"ל.
צמחים מחמת חבישה הדוקה או הדוקה מדי - מחלוקת תנאים לפי פירוש אחד של אמוראים.
צמחים מחמת שהזניח המטופל את הוראות הרופא ועבר עליהן, במזיד או בשוגג (ראשונים) - לפי פשטות הגמרא, פטור.
צמחים שלא מחמת המכה - פטור לפי הגמרא ואף לפי הסברא. כפי שאמרו בגמרא:

יכול אפילו שלא מחמת המכה [יתחייב] - תלמוד לומר "רק" [רק שבתו יתן ורפא ירפא].
שלא מחמת המכה בעי קרא? [ כלומר: צריך פסוק כדי לפטור מקרה כזה? ברור שפטור].

ואם כן, היאך פוסק הרמב"ם,

מי שתמיד נמשך לשיטה אחת ומבאר רק אותה, ואת בעליה, הוא ובעל השיטה נחשבים לאחד במניין הפוסקים.

[נקודת מבט נוספת על השאלה בכותרת -