חלמיש
ברוך השב!
חוששני שלא הבנתי את שאלתך. אני מבחין בין שתי אפשרויות.
ראשית, נראה שצריך לברר מהי "כוונה" בהקשר זה.
ואחר כך,
א. האם טבילה צריכה כוונה?
ב. מה הן הכוונות שמיועדות לגברים ולא חוברו כמותן לנשים.
ובכן
אני משער שאפשר להצביע על כוונה כאותו יעד שמצוי בתודעה של האדם שמבצע פעולה מסויימת. היעד הזה הוא בדרך כלל המניע הפנימי לפעולה, למרות שלא תמיד אנו חושבים על כך במפורש ולא תמיד אומרים זאת לעצמנו במה שנקרא "שיחה פנימית".
למשל, אני הולך אל בית הכנסת. כוונתי להתפלל במנין שלי במנחה. אבל באיזו מידה אני חושב על כך שעכשו יצאתי למטרה הזו? אם ישאלו אותי, זו התשובה שאתן. לשם כך אני הולך. אבל אני עשוי בה במידה לצאת מהבית למטרה זו בלי לנהל עם עצמי שיחה ולומר: לשם כך אני עושה.
אשר על כן תמיד תהיתי על כל אותם מקומות בהלכה שבהם נדרשת "כוונה". בדרך כלל, מחשבתו של האדם ניכרת מתוך מעשיו. (וכמדומה ששמעתי כן פעם בשם הרב אשר וייס).
על כל פנים, כדי להיטהר לחולין, כלומר טבילת אשה לנידתה (או לזיבתה) להיטהר לבעלה, וטבילת הגבר משום טבילת עזרא (שאינה מחייבת עוד) - באלו אין צריך כוונה. ומימרא מפורשת היא שאם אשה נפלה למים שיש בהם הכשר טבילה אינה צריכה לכוון כדי להיטהר.
לעומת זאת, אותן "כוונות" שהמקובלים נוהגים בהן, אע"פ שאיני מכירן, דומה שכולנו יודעים עליהם איזה מינימום: אלו ציורים נפשיים שאדם אמור לצייר לעצמו בשעה שהוא עושה פעולה מסויימת, בין מצוה, בין משהו אחר שהופך עקב כך ל"מצוה".
כוונות אלו אינן רק בטבילה אלא בכל רגע ובכל מעשה. ודומה שאתה מכיר את הדברים האלו יותר ממני...
מדוע אם כן אין כוונות קבליות לנשים?
ובכן, קודם כל אולי יש...
אך אם אין - איני מאמין שאני כותב זאת - זו נראית לי הפליה מגדרית. כלומר, אותם גברים שעסקו בקביעת כוונות שונות למעשים שונים אולי לא העלו בדעתם שגם נשים יכולות לעסוק בכך, או לרצות לעסוק בכך.
או שמא אני טועה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
