|
|
| נשלח ב-22/2/2017 13:07 |
 |
| |
מצ"ב צילומסך של חלק מהמאמר של פילון על השבת:
https://1drv.ms/i/s!Am-KPZRyCroeg7suZwMtoWzjjFkYVQ (יש ללחוץ על "הורד" \ download, לפתוח את הקובץ ולהגדיל את התצוגה)
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 22/02/2017 13:08:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 13:26 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | ת"ט
זה התוכן!
אבאר: בעל הציג את השאלה מה היתה השבת בתקופה העתיקה הלא מוכרת לנו וזאת לפי הדרך היחידה שיש בידנו: טקסטים שמהם ניתן לדלות משמעות.
ההשערה המנחה היא שהיה בשבת יותר מאשר שביתה ממלאכה. למשל "מקרא קודש" שיכול להתפרש באופנים שונים, כולל קריאה ליום המיוחד, השביעי, בשם "שבת" ותו לא מידי (ולא מעבר לזה).
מצאנו ביטוי המלמדנו ששבת הוא יום של עונג, "וקראת לשבת עונג". גם בלי להיזדקק לפרשנויות של חז"ל והדורות הבאים, יש כאן איזו ציפיה להתענגות במובן שלנו על השבת. כאשר "וקראת" מלמד שצריך לכוון לכך. כך הדברים נראים לי למרות שאפשר לפרש אחרת.
מעתה יש לשאול: מה התוכן החיובי של המעשים שייעשו בשבת לפי מקורות מצומצמים אלו?
בעל בעמיו הצביע על כך שאין לנו תוכן ידוע מעבר לכך.
אני הצעתי לומר שאכן לא היה תוכן מחוייב אלא כל משפחה ומשפחה מילאה את השבת בתוכן משלה. במה דברים אמורים, מעבר לאכילה ושתיה - שהיו נדירים למדי עבור רבים בימים ההם - וכן המנוחה, אפילו פשוט לישון יותר זמן, מה שהיה מתנה יקרה לתקופה שבה עובדים מהשחר ועד הלילה ואפילו בערב שבת עובדים עד סמוך מאד לשבת. עבודה פיזית קשה.
בעל בעמיו בדבריו האחרונים מוכן לוותר על "תוכן" ולבקש תשובה לשאלה "מה החיוב" אלא שבעיני זה אותו דבר.
ושוב אני כותב: מילוי התוכן עשוי היה להיות "חופשי", כל אחד לפי הבנתו ויכולתו. נראה שהכלל הזה מאפיין את השינויים שכנראה ההלכה שבידנו עוברת מדור לדור. אחד מהם הוא קביעה של מסויימות, כך ולא אחרת. כמדומה שניתן למצוא לכך דוגמאות רבות בקלות, מכל הדורות, אבל עדיף לשמור את בדיקת הטענה הזו בתחומים שונים לאשכול אחר.
***
נישטאיך
תודה, כלומר איקון ירוק.
צריך לחפש את הספר בספריה... |
|
מיימוני
התהליך תמיד עובר מה'חופשי' לממוסד, וידועים דברי בעל המאור על מי שאינו אוכל חמין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 13:59 |
|
| |
"אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות"
(https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%91_%D7%91
זה מקור די מפורש, והוא לדעתי הפשט במונח "מקרא קודש", וכמו "חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל אוון ועצרה" - משמע שבחודש ושבת יש עצרה - כלומר עצרת (ייתכן לפרש שם את הפסוק באופן אחר, אבל גם כך אפשר, וזה גם נראה לי יותר פשוט).
לגבי השאלה "עד כמה אפשר להתענג וללמוד ולהתפלל" - צריך להבהיר שוב נקודה בסיסית - כמו שכתבתי פעם - אותו אדם שהמציא את הגלגל - לא השתעמם במשך שנים ורק אחרי חמישים שנה גילה את הגלגל. הוא בודאי עסק, ולא רק הוא - אלא עוד המוני אנשים איתו ולפניו ואף אחריו - עסקו במחשבות שאנו לא מבינים אותם - אבל אם נתבונן בילדים כן נוכל להבין - הם עסקו המחשבות של (נניח) הפיכת משולש למרובע למחומש למשושה ומשובע למתומן למתושע - עד שיצא להם גלגל. נכון שעבורנו זה חסר טעם, אבל עבורם זה מה שהיה. וגם להתענג, כנראה היה נחשב להם לעונג גדול המאכלים שהיו להם, ומה שעבורנו נחשב לפשוט - עבורם נחשב למיוחד, והשקיעו רבות כדי להצליחו בדיוק כמו שאנו משיקעים רבות במה שנחשב עבורנו מיוחד. ועוד אלפיים שנה, אולי זה שוב ייחשב לפשוט, ויתעסקו בדברים שייחשבו מיוחדים עבורם. ניתן להמשיל את זה לעץ - יש גזע, שמתפרט לענפים ועלים ופירות. כמובן שיותר בולט הייחוד של הפירות, אבל עד שגדל פרי יש חשיבות והתעניינות רבה גם בעלים, בפרחים, בענפים, בגזע - ובשרשים. על זה נאמר "מאמין באלוקי אבותיו וזורע". לא תמיד רואים את התוצאה מייד, אבל גם שלבי הזריעה וההתפתחות הם בעלי חשיבות רבה, ואי אפשר לוותר עליהם בשום אופן, וגם לא על קוצו של יו"ד מהם. וביחס למה שאנו עוסקים היום - בזה התעסקו אבותינו (כמו שאפשר ללמוד מההתעסקות הרבה שלהם ב"איך לדרוש נכון" את התורה - לא "דרשות" במובן שלנו אבל כן "דרשות" במובן של התַנָּאִים. ׁומאחר ולא היה להם הסכמה מסודרת על "איך לדרוש" - ודאי - כדברי הרב המיימוני - כל אחד עשה זאת בדרכו - בחז"ל ולפני חז"ל)
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 22/02/2017 14:01:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 16:07 |
|
| |
תוסיפו גם את פרשת המן: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה- - שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כגוַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה- - שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר: אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר...וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה: הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ. {ס} כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת- - עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ- - בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. לאמור: אין לעבוד/להשיג אוכל בשבת. אין לבשל בשבת. הוסיפו עוד את עניין מקרא קודש, שעניינו כמו 'קראו עצרה' (כדעת הרמב"ן), דהיינו שהיו מתכנסים בבתי הכנסת הקדמוניים (בטח בבמות) ומתעסקים בענייני קדושה - אולי הכהן היה קורא קטעים מהתורה, אולי היו מעלים קרבנות. אם כן יוצא שהשבת הקדמונית היתה די דומה לשלנו. היו נחים ממלאכה, מתענגים והולכים לבית הכנסת. וכל מיתוס השבת הפולנית לא היה ולא נברא. אגב, גם השבת השומרונית נראית כמו שלנו וגם האתיופית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 16:14 |
|
| |
קרבנות בשבת?
אבל ישבו בחושך? אכלו אוכל קר? הרי אפילו לבית שמאי מטמינים רק חמין אבל לא תבשיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 16:39 |
|
| |
איפה כתוב שאסור להקריב בשבת? יכול להיות שישבו בחושך ואכלו אוכל קר כמו הצדוקים (השומרונים כיום, ברוב טיפשותם, משאירים אור קטן אבל מנתקים את המקרר) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 18:55 |
|
| |
(אין כאן ראיה גמורה לאסור בישול. הרי ייתכן ש"את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר" - ובבוקר תאפו ותבשלו את העודף.)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 20:02 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | איפה כתוב שאסור להקריב בשבת? יכול להיות שישבו בחושך ואכלו אוכל קר כמו הצדוקים (השומרונים כיום, ברוב טיפשותם, משאירים אור קטן אבל מנתקים את המקרר) נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
אריאלמן הסתם יש להם פלפול לחלק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2017 20:29 |
|
| |
אריאל
מהו מיתוס השבת הפולנית?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2017 13:33 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | איפה כתוב שאסור להקריב בשבת? יכול להיות שישבו בחושך ואכלו אוכל קר כמו הצדוקים (השומרונים כיום, ברוב טיפשותם, משאירים אור קטן אבל מנתקים את המקרר) נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
"השומרונים,ברוב טפשותם"
נו ברור.
בגן הילדים חיימקה שלי הוא הכי חכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2017 17:15 |
|
| |
בעל, מסורת הכרעת ההלכה השומרונית הרבה יותר פרימטיבית מאצלנו. לדבריהם ההלכות מוכרעות בהתייעצות של הכהן הגדול עם זקני העדה, ללא כל הספרות ההלכתית המורכבת שלנו. וכמו שהגדיר זאת אפרים במטאפורה המעמיקה שלו, בגן הילדים הם הילד הפחות חכם. כמובן שהם רואים את הפרימיטיביות ההלכתית באופן חיובי - הם חושבים שככל שהילד חכם יותר הוא מתרחק יותר מהוראות הגננת. בנושא הספציפי הזה הם לא ידעו להסביר לי חילוק ברור, ורק טענו שהם חייבים אור בשביל עונג שבת אבל לא משאירים מקרר בגלל לא תבערו אש. אני נוטה לומר שההבדל הוא בין הכנת אוכל לפעולות אחרות, הם רגילים לאסור כל הכנת אוכל, ולכן העתיקו זאת גם לשימור אוכל. הם אמנם נהגו גם לשבת בחושך, אבל זה פחות בער להם. מיימוני, עיין בהודעת ירובעל בראשית האשכול. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2017 03:28 |
|
| |
בעל
<מן הסתם יש להם פלפול לחלק>
אצל הקראים:
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2017 07:07 |
|
| |
אריאל <השומרונים כיום, ברוב טיפשותם, משאירים אור קטן אבל מנתקים את המקרר> אתה מתכווין רק לשומרונים או גם לקראים? התפתחות ההלכה אצל הקראים בענין הדלקת נרות בליל שבת: "כך היה החושך מכסה את השבתות והימים טובים של הקראים, עד שבא אותו מנחם בן יוסף בשיצי ... ועמד והתיר את הדלקת הנר בלילי שבתות וימים טובים, מאנררינופול עבר המנהג החדש עם חכמי הקראים ובני מנחם לקושטא, אלא שכאן חזר וניעור הווכוח בין הקראים, בינם לבין עצמם, ואליהו בשיצי, נכדו של מנחם המדליק שקיים ואישר ובצר את דברי זקנו יספר לנו ("אדרת אליהו", עמ' לב): "אנשי קהלתנו נחלקו לשתי כתות, מהם מדליקים ומהם בלתי מדליקים, והיו כת הבלתי - מדליקים מחרפים כת המדליקין". (ד"ר אברהם עובדיה, "כתבים נבחרים", (מוסד הרב קוק, תש"ב), חלק א, עמ' 111). היכן הטיפשות אצל הקראים? https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA "ביסודה של היהדות הקראית עומדת הפסיקה האישית. בספרות קראית מאוחרת ייחסו את ניסוח העקרון הזה לענן בן דוד שאמר על פי המסורת הקראית: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר "חפשו בתורה היטב ואל תסתמכו על דברי", אך ספרו של ענן, "ספר המצוות", לא מכיל את הביטוי הזה, וחוקרים טענו שהוא נוצר רק מאות שנים לאחר מכן. עקרון זה נותן לכל פרט את האפשרות לפרש את התורה בעצמו, מתוך למידה יסודית שלה, על יסוד שאיפה להבנת התורה בצורה אליה, לכאורה, התכוון אלוהים. זאת על סמך הכתוב בספר דברים[7...". החל מהמאה ה-11 חלה הקלה הדרגתית בדינים אלו, הותר להשאיר אש למאור מערב שבת לשבת, וחלק אף קיבלו את ההלכה הרבנית של "תחום שבת" בן אלפיים אמה. בכל זאת, עדיין גישתם מחמירה יותר מזו הרבנית. כיום, היות שרוב ככל הקראים מפרשים את התורה על פי פסיקה אישית, ישנם המסיקים מן התורה שאיסור ביעור האש הוא איסור על הצתת אש בלבד, ואינו מדבר על חשמל. על כן ישנם קראים המשתמשים במכשירים חשמליים בשבת, ואשר מקור האנרגיה שלהם הינו מבודד וכי נטען מבעוד מועד (כלומר מלפני השבת). כך לדוגמה ישנם קראים המשתמשים בטלפון סלולרי בשבת. זאת בעוד קראים אלה יסיקו ששימוש בחשמל שאינו מבודד, כלומר כזה המסופק מתחנת כוח אינו כשר בשבת מחשש שהתחנה המספקת אותו מחללת שבת, אם מדובר בתחנה כדוגמת זו המפיקה חשמל מביעור סולר או פחם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/02/2017 07:24:00
|
|
|
|
|
|
