בית פורומים עצור כאן חושבים

החרדים החדשים: מהינדיקים לבני מלכים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/5/2017 09:58 לינק ישיר 
החרדים החדשים: מהינדיקים לבני מלכים

 מתוך פייסבוק. הפוסט השני שלי...



אילולא הייתי קורא את הפוסט המצוטט כאן, מסתבר שלא הייתי מתעורר לחשוב ולהגיב. אבל זה מה שהיה.

@גרשון פורוש, שאיני מכירו, כתב בקבוצה "חרדים ישראלים" בפייסבוק.

 

אפשר לחגוג את יום העצמאות ולהתאבל ביום הזכרון ועדיין להיות חרדי. ולהתגייס לצבא זו בכלל מצווה גמורה של "לא תעמוד על דם רעך".

אפשר גם ללמוד באקדמיה ולעבוד בהייטק ולהשאר חרדי. חרדי גם לא חייב להסתגר מפני התרבות הכללית וקריאת ספרות יפה לא תערער את החרדיות המוצקה שלו. והאם הכנסת מעט לימודי ליבה בתלמודי תורה ובישיבות קטנות היא כזה אסון? הלכה פסוקה היא שחייב אדם ללמד בנו אומנות.

גם לא כתוב בשום ספר הלכה שחייבים ללבוש חליפה וכובע ולהתפלל שחרית 55 דקות. כשרויות? הלכה פסוקה היא שעד אחד נאמן באיסורים וממילא כשרויות מהודרות זה 99% כסף ופוליטיקה

 

יש לי הצעה לתובנה. להחיל על הדברים היפים האלו כמה אבחנות מתורתו של ר' נחמן, ובהמשך גם מתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. אם אני צודק, הקריאה של השורות הבאות תאפשר לקורא לצאת עם דימוי עצמי חיובי ובעיקר אופטימי.

אז כך: פורוש מתאר תהליך שעובר על רבים וטובים. החרדי מגלה שיש המון דברים נורמליים ונורמטיביים ובריאים וטובים שאפשר לעשות בלי לוותר על הגדרתו העצמית.

הבה נבחן זאת לאור משלו של ר' נחמן. כוונתי לסיפור המופלא על בן המלך שחשב שהוא הינדיק עד שהרופא החכם שיכנע אותו שאפשר להיות תרנגול הודו ועדיין להתנהג כמו בן אדם.

המשל הזה ניתן להבנה בכמה רמות. בהקשר הנוכחי יש לשים לב שר' נחמן הצביע כאן על שיטה טיפולית מעולה בפסיכוזה, כלומר אמונת שווא.

לא הכרחי להתעמת עם אמונת השווא כדי לרפא אותה. די להעניק לחולה צורות התנהגות בריאות יותר ולאט לאט הוא יחלים מרוב הנזקים. אולי הוא יחלים לגמרי.

החרדיות אינה מחלה, אבל ההסתגרות (או הבידוד מבחירה) מן העולם היא מאפיין מובהק שלה. זה היה פעם טוב אבל היום זה רע. אולי. ומה שמניע רבים משומרי החומות שלנו, המשגיחים והרבנים וגם קול קטן בתוך כל אחד מאיתנו, מזהיר אותנו שעל מאפיין מובהק כל כך אי אפשר לוותר ועדיין להישאר חרדי.

אז לא רק שזה לא נכון. זה לא בריא. וכדי להחלים צריך להתקדם בלי לגלות לחולה שהוא משתקם.

הפוסט של גרשון פורוש מראה כיצד אדם חרדי עם פתיחות ומחשבה עצמית מגלה, או מגלה מחדש, עד כמה חרדיות אינה שוללת השתתפות בגורל או בייעוד היהודי, במדינה (ובצבא) ובחברה ובפרנסה.

אם ממשיכים את הקו הזה, אז דווקא מתוך יראת שמים אפשר להגיע לשינויים מעוררי הלם ברגע הראשון. הכוונה בתפילה חשובה יותר מאשר להתפלל את כל הסידור במשך זמן ארוך. הלבוש החיצוני עשוי לסייע בכוונה אבל הוא לא אביזר חיוני ולכן לא חייבים חליפה וכובע. (בעד, בעד!).

ההינדיק החרדי שלנו, כלומר אני ואתם, מגלה שאפשר לחשוב את עצמי לחרדי אבל גם לעבוד, ללכת לצבא, להכיר ידע על העולם שחשוב לאלף ואחד דברים, וגם להרחיב אופקים ולקרוא ספרות – ולהחשיב את עצמי לחרדי. אולי זה באמת להית חרדי. אולי זה להיות חרדי מעולה אפילו.

(לא שאין התמודדויות עם העולם שמהוות נסיון לחרדי הפתוח שלא קיימות בתוך הישיבה והכולל. וכמובן נחסכות בעיות אחרות כמו עוני).

לאחר המבוא המושגי, הנה התובנה שלי: החרדיות החדשה, כפי שמכנים אותה, זו של כמה מנהיגים בולטים צעירים בחברה שלנו, כגון בצלאל כהן ויחזקאל רוזנבלום, אבל לא רק, היא ריפוי בנוסח ר' נחמן. החרדיים שהולכים בדרך הזו, עם כל סכנותיה העצומות, מחלימים מתופעות התנהגותיות (ואולי אמוניות) בעייתיות ודיספונקציונליות (לא מועילות לאדם במישורי חייו, מונח פסיכולוגי).

וכמו בן המלך, הריפוי מתבצע שלב אחרי שלב בלי שהנסיך שלנו ידע שהוא הולך ומבריא עד שיהיה מאוחר מדי והוא חזר להיות בן מלך.

כאן קורה משהו שכבר מתרחש אצל ר' נחמן רק לאחר סיומו של המשל. מה קורה כאשר בן המלך עוצר ושואל את הרופא שלו: רגע, אתה לא מנסה לקחת ממני את ההינדיקיות שלי? ובנמשל: האם חזרה לעולם אינה ויתור על החרדיות היסודית שלנו?

זה מה שמדאיג כמדומה גם את החבר החכם גרשון פורוש, כפי שכתב בסיום הפוסט שלו:

מי אמר שאי אפשר לעשות הכל ולהשאר חרדי? אז כנראה שבכל זאת יש גבול למה שאפשר לעשות ועדיין להשאר חרדי. כנראה שבדרך עלומה כל שהיא, יש קשר בין שימור האיכויות החרדיות שמשמעותיות עבור רבים מאתנו, לבין אותן הנהגות שהוזכרו לעיל, ומי שיבקש להדביר עשבים שוטים ומזיקים עלול לגלות באיחור שהוא הרג בדרך גם את העץ עצמו.

 

החכם שמרפא את ההינדיק היה אמור להרגיע אותו בשלב זה ולומר לו שזה בסדר. אתה הינדיק, אתה הינדיק, ותמשיך במה שאתה עושה.

אבל כאן אני מציע להיפרד מהמשל. שם, במשל, ההינדיקיות היא תופעה שלילית. ודברי הרופא לנסיך הם חלק מהשקר שמשקר המטפל לחולה בתקוה שמאוחר יותר שניהם יבינו שזה היה חיוני לשם ההחלמה.

לא אצלנו.

אצלנו ההינדיקיות, כלומר התופעה של סגירות יתר, התחילה בתור אמצעי הגנה מול ההשכלה. והיא מחזיקה מעמד בגלל שמרנות שלא במקומה ובגלל חוסר יכולת להתמודד מול עולם מאיים, כפי שמתבאר בתיאוריות הסוציולוגיות של פיטר ברגר.

אבל אפשר לחיות לא רק לפי כללי ההתגוננות וההסתגרות שמנתח פיטר ברגר וכפי שמכירים כולנו מנסיוננו. וזו הבשורה של גרשון פורוש.

המוכנות לפתיחות – תוך התקדמות הדרגתית, שמטרתה לרפא ולא להרוג את העץ, רק מאפשרת לו ללבלב.

ובלשון המשל של ר' נחמן: כולנו יכולים לחזור להיות נסיכים.

והרי ידוע מדברי חז"ל: כל ישראל ראויים להיות בני מלכים.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/5/2017 13:57 לינק ישיר 

מביאים משל כדי להבהיר קושי כלשהו.
 אם נקרא את הפוסט השטחי של גרשון פורוש נשאל מה החידוש של גרשון פורוש?
התשובה:נאדה. אפס. זירו.
הוא אומר בהרבה מילים שלפי המקורות שלנו אפשר לוותר על הרבה מסממני החרדיות ולהישאר יהודים טובים.
אבל בסוף הוא מסכם שלשנות זה אולי אפשרי מבחינת היהדות אבל מבחינת החרדיות זה לא יתכן כי אם נשנה גם העץ עצמו יעקר.
מה הוא חידש פה? 
האם הדתלי"ם לא ניסו לעשות בדיוק את זה? 
התוצאה היא שיש הרבה יותר יוצאים בשאלה אצל הדתל"ים שנחשפו לעולם האמיתי מאשר לחרדים החיים בבועה.

אבל בשביל ה"חידוש " ה"מסעיר" הזה אתה,מיימוני, צריך להסתבך במשל ההינדיג? האם המשל מבהיר משהו שלא מובן לנו? האם הדברים לא ברורים כשמש בצהרים ונזקקים להתפתלות עם משלים???



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/5/2017 19:42 לינק ישיר 

לא הצלחתי להבין. בהתחלה חשבתי שאתה רוצה לומר שבאמת מר פורוש רוקן את החרדיות מתוכן, כי הרי אין באמת חרדים בלי מה שהוא אמר (זו עובדה פשוטה אלא אם כן תמציא לעצמך הגדרות בסגנונו של מקסמן). אבל בהמשך נראה שאתה עושה פרסה, ולא הצלחתי להבין מה קרה כאן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/5/2017 11:03 לינק ישיר 

מימוני

צר לי לקלקל לך את החגיגה

אני מסכים איתך שהתעלמות מהעולם היא טקטיקה גרועה.

אתה תסכים איתי [כי עם העובדות קשה להתווכח] שבצבא ובאקדמיה קיים "פחת" במספר מקיימי המצוות ובעוצמת המחוייבות.

הקביעות של כותב הפוסט המיתמם הזה (פרוש) מוזרות בעיני. מצד אחד הוא דתי יותר מהאפיפיור ומחמיר מאוד בדין חיוב ללמד בנו אומנות, מצד שני הוא מוכן לאכול מכל מטבח צבורי שע"א [קרי – תעודת כשרות] אמר לו שזה כשר. המציאות היא שכאשר מתקשרים למשגיחי כשרות באולמות  לפעמים [באחוזים גבוהים] מקבלים תשובה בנוסח שלא כדאי לאכול שם ולפעמים גם בנוסח חריף יותר.

צריך להיות עיוור בכדי לא לשים לב שאדון פרוש הוא דוגמה מובהקת לפחת בעומצת המחוייבות. ואני מבקש מכל ההמתחסדים המקצועיים [מי קנה לך את מחשבון הדת של מואדיב, ועוד] לא להיתמם. אפשר בצורה גסה להעריך רמת מחוייבות לקיום מצוות. כל אחד יסכים שרמת מחוייבותו זו של הרב אליהו זצ"ל גבוהה מזו של עמוס עוז. אין אפילו טעם להתווכח עם מרמי עצמם שיחלקו על זה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 13:03 לינק ישיר 

השאלה למה כל כך ברור שלימוד בנו אמנות הוא מחוץ למחשבון. ההשוואה עם עמוס עוז היא טיפשית לגמרי כי הוא לא רואה עצמו כמחויב. השאלה היא השוואה בין מישהו שמלמד את בנו אמנות ואוכל במקום שיש תעודת כשרות מול מישהו שלא מלמד את בנו אמנות (בכלל) ואוכל רק בדצ מובחר. הראשון לכאורה שומר את ההלכה כמו שצריך. השני לשיטתך מחמיר במקום שטוב להחמיר אבל עובר על ההלכה ברגל גסה במקום אחר (אם תרצה אני מוכל לתת לך יותר - תטען שהשני לא מחמיר אלא שלשיטתו זה עיקר הדין, אבל אני עדיין מניח שתסכים שהראשון לא מקל מעבר למה שלשיטתו ההלכתית הוא עיקר הדין, כלומר הראשון אוחז שיטה הלכתית מקלה והוא מחויב אליה והשני אוחז שיטה הלכתית מחמירה אבל הוא לא תמיד מחויב אליה.
משום מה אתה מחליט שהשני פחות מחויב להלכה, והשאלה היא למה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 13:24 לינק ישיר 

יש

מי שמקפיד על לימוד אומנות בגלל המחשבון יבורך. מי שמקפיד על זה מאוד ומזלזל בכשרות מראה שלא המחוייבות להלכה היא הגורם למעשיו. נסיון החיים מראה שברוב המקרים יש קורלציה בין התלהבות לתיקון עולם כמצוהה דתית מהמעלה הראשונה להתנערות ממצוות אחרות, בסיסיות.

כדי שלא יאמר האומר זו הגירסה שלו ליהדות וליבו תמים עם בוראו (שהוא בדר"כ הוויה ולא היה) ומי אני שנכנס לליבו ומודד, הבאתי את הדוגמה הקיצונית שהבאתי. להראות שבמקרים רבים ניתן להעריך ליבו של אדם לפי מעשיו. אגב, בכלל לא אכפת לי אם פלוני הוא חרדי או לא, דנתי על מחוייהות משמעותית לקיום היהדות.

צר לי על מיימוני שנופל בפחים אלו 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 14:11 לינק ישיר 

ת"ט
מי שמקפיד על כשרות מהודרת בגלל המחשבון יבורך. מי שמקפיד על זה ומזלזל בהלכה שצריך ללמד בנו אמנות מראה שלא המחויבות להלכה היא הגורם למעשיו. ניסיון החיים מראה שברוב המקרים יש קורלציה בין התלהבות להחמיר מעבר לדין כמצווה דתית מהמעלה הראשונה להתנערות ממצוות אחרות, בסיסיות.

לשון אחר - לא ענית לי על השאלה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 14:36 לינק ישיר 

תלמיד

כתבת
"נסיון החיים מראה שברוב המקרים יש קורלציה בין התלהבות לתיקון עולם כמצוהה דתית מהמעלה הראשונה להתנערות ממצוות אחרות, בסיסיות."

באותה מידה אפשר לדבר על קורלציה בין התלהבות לדבקות באורח חיים תורני רשמי כעיקר אמונה, לבין התנערות מכל עניין בחיי הדת אם הוא לא זכה להגדרה מתמטית בסגנון המשנה תורה ע"פ קריאה בסגנון ר' חיים מבריסק



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/5/2017 14:53 לינק ישיר 

גם גרשון פורוש בתגובתו בפייסבוק מסביר למיימוני איך משל ההינדיק לא מתאים בכלל לעניין:
<http://bit.ly/2pNGNnS


תוקן על ידי אפריםבן ב- 05/05/2017 14:56:26



תוקן על ידי אפריםבן ב- 05/05/2017 14:58:21



תוקן על ידי אפריםבן ב- 05/05/2017 14:59:45




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 15:38 לינק ישיר 

אליקי
אם הדת היא ההתלהבות וההרגשה אתה אולי צודק

איני חושב שזה כך (ואגב - במבחן המעשה והדורות המתמטיקה עובדת טוב יותר)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/5/2017 15:54 לינק ישיר 

אחרים

ב. מי שרוצה לדעת היכן הטעות - הדת אינה לא התלהבות ולא הרגשה אלא חכמה. החכמה היא מעבר למילים ולמעשים. "סוף מעשה במחשבה תחילה". הגדרות מתמטיות הן חשובות מאוד, אך הן משניות להכרה המתמטית שבבסיסן. וזה במתמטיקה. ק"ו במדעי הרוח, שההגדרות הרוחניות אינן אלא משניות להכרה הרוחנית שבבסיסן. ועל זה נאמר: דעת חסרת, מה קנית?

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 05/05/2017 16:07:41




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > החרדים החדשים: מהינדיקים לבני מלכים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext