תרבות מכוונת אשמה מול תרבות מכוונת בושה

אשמה היא תחושה אותה כולם מכירים. היא יכולה להיות מתוארת כ"מצפון שמציק" או "תחושת אשמה בגין ביצוע עבירות". אדם חש אשמה כאשר הוא מרגיש אחריות לפעולה אותה ביצע ועליה הוא מצטער.

קיימים מספר סוגי אשמה. אנשים עשויים להתבייש או לחוש לא ראויים. במקרה של אחריות אישית, אדם מתייחס לאשמה אמיתית. יחד עם זאת, אשמה אמיתית היא רק צורה אחת של אשמה. אנשים עשויים אף לחוש אשמה בגין אירועים אליהם הם אינם אחראים. אשמת שווא זו עשויה להיות הרסנית באותה מידה, אם לא מעבר לכך. תחושת אשמה בגין אירועים שאינם בשליטת אדם, היא לעיתים קרובות מזיקה ולא יעילה.

למרות שרגש הבושה קשור באופן הדוק לאשמה, חשוב להבין את ההבדלים. בושה עשויה להיות מוגדרת כ"רגש כאב הנגרם כתוצאה ממודעות לאשמה, חסרון או התנהגות בלתי הולמת". אך יש להבחין בין אשמה כתוצאה מפעולה אותה אדם ביצע, לבין בושה על מהות העצמי.

בושה היא בדרך כלל רגש חזק ועמוק יותר מאשמה. היא מתרחשת כאשר אדם חש אכזבה על משהו פנימי שטבוע בו, על הטבע הבסיסי שלו. בושה ואשמה עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות על תפיסת העצמי וההתנהגות כלפי הסביבה, במיוחד במצבי סכסוך.

תגובות לאשמה ובושה

בשל ההבדלים בין אשמה לבושה (מי אני לעומת מה שעשיתי), אנשים מגיבים לכל רגש אחר. אשמה מדגישה את מה הטעות אותה ביצע אדם, ונוטה לעורר תגובה בונה יותר, במיוחד על מנת לתקן את הנזק שנגרם.

אשמה קשורה לאמונות בנוגע למה נכון ושאינו נכון, מוסרי ושאינו מוסרי. כאשר אדם פוגע באחד מהקווים המנחים המוסריים האלו, הוא חש אשמה בגין מעשיו ומבקש לתקן את פעולותיו. בהקשר זה, אשמה היא כלי חשוב בשמירת הסטנדרטים של הטוב והרע בקרב אנשים והחברה כולה. אשמה עשויה לשמש לעיתים קרובות ככי להתגברות על סכסוכים.

בושה, לעומת זאת, מדגישה את מה שלא בסדר עם האדם עצמו. הוא מתמקד בהיבטים הפנימיים של אישיותו, ובכך חש גרוע בקשר לעצמו בשל הצדדים המבישים הקיימים בו, ולא רק בשל הפעולות בהן נקט.

התוצאה היא לעיתים קרובות התנהגות הפנמה הפוכה, כלומר, הימנעות מאחרים. הסתרת הפנים, והימנעות ממצבים חברתיים. לכן, בושה עשויה להיות בעייתית, היות ולעיתים קרובות היא בונה פחות מאשמה. למעשה, בושה עלולה להוביל לנסיגה ממצבים חברתיים ולאחר מכן להתגוננות אגרסיבית והתנהגות תגמול, אשר מחריפה את הסכסוך ואינה מקלה עליו.

בושה עלולה להוביל אף לסוגי התנהגויות אחרות, שחלק גדול מהן משרתות תפקיד קונסטרוקטיבי. אנשים מתמודדים עם בושה באופנים שונים. יחד עם זאת, חלק מהם יתמודדו עם המקור האמיתי של הרגש. התנהגויות נפוצות המונעות כתוצאה מבושה כוללות:

התקפה. מתוך ניסיון לחוש טוב יותר לגבי הבושה, אנשים מתקיפים לעיתים קרובות אחרים, מתוך תקווה להתעלות על הסביבה. בעוד שהתנהגות זו עשויה לייצר הקלה קצרה מהבושה, לטווח הארוך תחושת הבושה מתחזקת, בקרב שני הצדדים, ומאומה לא נעשה על מנת להגיע לשורש הבעיה.

חיפוש אחר כוח ושלמות. אנשים מנסים להתגבר על תחושת הבושה שלהם באמצעות מניעת אפשרות עתידית לבושה. אחת הדרכים בהן הם נוקטים היא מכוונות לשלמות, תהליך שבאופן בלתי נמנע מוביל לכישלון וגורם ליותר בעיות. דרך אחרת בה הם מתמודדים היא באמצעות חיפוש אחר כוח, שגורם להם לחוש בעלי ערך רב יותר.

הפניית האשמה. באמצעות האשמת אחרים בבעיות ובפגמים האישיים, אנשים נמנעים מאשמה ובושה. יחד עם זאת, בדומה לתגובות האחרות, נקיטה בפעולה זו אינה מצליחה להגיע לשורש הבעיות והאדם אינו משיג את מטרתו.

נחמדות יתר או הקרבה עצמית. אנשים מפצים לעיתים על תחושות בושה או חוסר ערך באמצעות ניסיון להיות נחמדים לאחרים באופן יוצא דופן. באמצעות ריצוי הסביבה, אדם מקווה להוכיח את השווי שלו. יחד עם זאת, התנהגות זו מכסה על התחושות האמיתיים ומובילה, שוב, לחרב פיפיות.

נסיגה. באמצעות נסיגה מהעולם האמיתית, אדם עשוי למעשה להקהות את עצמו לתחושות אשמה ובושה, כך שהוא כבר אינו כועס על עצמו ועל סביבתו. שוב, לא נעשה דבר על מנת לטפל בשורש הבעיה.

בעוד שכל אחת מפעולות אלו עשויה לספק הקלה זמנית, ההשפעות לטווח הארוך הן בדרך כלל שליליות, והתוצאה היא חיים עם תחושת אשמה תמידית.

תפקיד האשמה והבושה בסכסוכים

אשמה ובושה עשויים להיות משמעותיים ליצירת הקלת סכסוכים. בושה עשויה להיות גורם חשוב בהתפתחות בעיות, וכתוצאה מכך לפעול באופן של נסיגה והשתלחות מתוך התגוננות, המובילים להסלמת מצב מתוח ממילא.

התנהגות זו עלולה לגרום למעגל הסכסוכים, כשצד אחד  משתלח באחרים, ושני הצדדים רואים את עצמם כפחות חיוביים, ומגבירים את הבושה. כתוצאה מכך ממשיכה ההתנהגות התוקפנית. בסכסוכים אתניים, למשל, צד אחד מחשיב צד אחר כפחות ערך בשל זהותו האתנית, וגורם להתנהגות תגמול ופעולות אגרסיביות.

למרות שבושה בדרך כלל מובילה להתנהגות שלילית, אשמה עשויה לגרום לשינויים חיוביים ובונים הקשורים להתנהגות. האשמה מכריחה אנשים להכיר בסתירות בין מה שהם אומרים לבין מה שהם עושים.