|
|
| נשלח ב-18/7/2017 13:02 |
|
| |
צודק בהחלט-
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2017 13:32 |
|
| |
אז אני אמשיך מהנקודה בה עצרתי. יהדות אמריקה גדלה והתחזקה. באיזה שלב, היא הפסיקה להתעסק ב"שרידה" מול חברה עויינת, ועברה לפעילות שמאפיינת יותר את מי שהקיום שלו, לא מוטל בסכנה אלא ההפך הוא רוצה לעצב את הסביבה בדמותו . הנושא הזה ראוי להתעסקות נפרדת, אני בטוח, אבל הוא לא הנושא שלי אלא רק אבן דרך. למה הכוונה? כולנו יודעים שהוליווד הייתה מבצר של יהדות ארצות הברית.זה היה נכון לפני תשעים שנה וזה נכון גם היום. הדבר שהשתנה, כאמור, זו צורת ההתנהגות של אותה היהדות. בשנות החמישים, היהודים שרתו את האינטרסים של האליטה האמריקאית ויצרו בידור שתאם את האינטרסים של מעצבי דעת הקהל באותה תקופה.
היום יהדות ארצות הברית מתנהגת אחרת והוליווד גם היא יותר חזקה, היא מרשה לעצמה לחנך את הצופים לפי הערכים שלה. היא לא רק עושה עבודה טכנית, היא גם עושה עבודה חינוכית.
האויבים של יהדות ארצות הברית, ויש הרבה כאלו, גם אוונגליסטים, גם אנטישמים וגם קפיטליסטים אידאולוגים, טוענים שהוליווד הייתה פעם מרכז לייצור של בידור להמונים וכיום היא מתפקדת כמכונה של שטיפת מוח.
עכשיו נגיע לעיקר, השואה והכחשת השואה. אם נדבר על התקופה של עד שנות התשעים, הרי מה שהיה חשוב ליהדות ארצות הברית זה לחזק את זכר השואה. אחד מההשגים הגדולים הייתה הענקת פרס נובל לאלי ויזל, סופר השואה הידוע. זה קרה בשנת 1986. עוד הישג גדול היה בחירתו של הסרט "רשימת שינדלר" לסרט הטוב ביותר בתחרות האוסקר בשנת 1993. את ההישג הזה היה הרבה פחות קשה להשיג , כיוון שהוליווד היא מבצר יהודי . עוד הישג דומה היה פרס האוסקר לסרט ה"הזייפנים", שתאר את עבודתם של מומחים יהודיים במחנות ריכוז. זה קרה ב2007. חוץ מסרטים, הייתה עוד הרבה מאוד פעילות להפצת זכר השואה או "מורשת השואה" בארצות הברית בשנות ה80 וה90. בניו יורק נפתח מוזיאון השואה ב1996בוושינגטון נפתח מוזיאון כלל אמריקאי ב1993. מוזיאונים נוספים נפתחו כבר קודם בניו ג'רזי, בקליפורניה, בויסקונסין , בפלורידה ובעוד מדינות רבות. בסוף שנות התשעים, התקבל הרושם שהיהודים האמריקאים הצליחו במשימה. במשך עשרים שנה הם הצליחו להטמיע את זכר השואה בתרבות האמריקאית ובאמצעות הוליווד , הזיכרון הזה, הגיע גם הרחק מעבר לגבולות ארצות הברית.
עד כאן?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2017 14:40 |
|
| |
כל דבריך אמת- אבל מה לזה ולהכחשת השואה? איפכא מסתברא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2017 16:19 |
|
| |
אז אני מבצע כאן חניית ביניים. אנחנו רואים שעד סוף שנות התשעים יהדות ארצות הברית מתחזקת, ובזכות ההתחזקות שלה היא מגדילה את האזכורים של השואה גם באמצעות מדיה, גם באמצעות פתיחת מוזיאונים, מכוני מחקר ומוסדות.
אני טוען שבשלב הזה, לפני עשרים שנה, יהדות אמריקה הצדיקה את עצמה באמצעות השואה. אילו הייתי מעמיד פנים שאני יהדות ארצות הברית (שזה כמובן בלתי אפשרי) והייתי מראיין את עצמי, היה לי קל מאוד להצדיק את דמותי באמצעות הסתמכות על זכר השואה.
למה אני תומך בזכויות האזרח? כי זכויות כאלו נמנעו מהיהודים. למה אני תומך בזכות להגירה ? כי מהיהודים בשואה נמנעה ההגירה לרוב ארצות העולם. למה אני תומך בזכויות מיעוטים? כי זכויות אלו נמנעו מהמיעוטים בזמן שלטון הנאצים. למה אני תומך בשיוויון לקהילות הלהט"ב? כי אלו נרדפו על ידי הנאצים. למה אני שואף לפתרון סיכסוכים בדרכי שלום? כי בזמן מלחמה מתרחשים לרוב מעשי זוועה.
בקיצור, כל פעם שנשאלת שאלה למה היהודים האמריקאים הם בעלי ערכים וכאלו התשובה מתקשרת למורשת השואה ובאמצעות התחזקות יהדות ארצות הברית, יותר ויותר אנשים נחשפים לזכר השואה ולמימדים של השואה והם נחשפים לזה באופן שמאורגן ומסודר על ידי יהדות אמריקה.
אלו דברים שמתרחשים לעיני כל על פני השטח. אבל מה קורה מתחת לפני השטח? אחד מהמכשולים הגדולים שעומדים בפני יהדות ארצות הברית הוא הרעב האמריקאי לאנרגיה. האנטישמיות בעולם ממונת ומתוחזקת על ידי מדינות ערב, במיוחד מדינות המפרץ שכל כוחן טמון בנפט ועיקר חשיבותו הפוליטית של הנפט טמונה ברעבתנותו של השוק האמריקאי.
בממשל האמריקאי היו מספר אויבים ליהדות אמריקה שהגיעו מתעשיית הנפט, אחד הבולטים הוא ג'יימס בייקר. אופנת "אפקט החממה" הופכת מאז שנות ה90 (המאמר הראשון בנושא פורסם בשנת 1988) את שריפת הנפט ואת תעשיית לפחות פופולאריות ובכך מחלישות את כוחן הפוליטי.
גם בגולבאלזציה והאינטרנט מכרסמים בכוחן ובמשמעותן של התנועות הלאומיות. זה לא קורה בן לילה , אבל זה התחיל לקרות וזה מתרחש כל הזמן.
ליהודים מאז ומתמיד הייתה בעיה של "נאמנות כפולה" ולכן שתי התופעות הללו שאינן קשורות באופן ישיר ליהדות אמריקה, עדיין גדלות ועדיין מגדילות את כוחה. סוף סיכום הביניים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2017 19:17 |
|
| |
מכל הרשימה של- למה אני תומך- לומד אני כי אתה משתייך לזרם הרפרמי הליברלי . שהיא לא רק בעד הכחשת השואה אלא גם נגד היהדות ומדינת ישראל בעיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2017 23:28 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מכל הרשימה של- למה אני תומך- לומד אני כי אתה משתייך לזרם הרפרמי הליברלי . שהיא לא רק בעד הכחשת השואה אלא גם נגד היהדות ומדינת ישראל בעיקר. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2017 16:30 |
|
| |
עליך כתב אבן עזרא שמות פרק כ פסוק כב
והנה חשב בן זוטא לעלות בסלם חכמה בהבליו, ונגלתה ערותו עליו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2017 17:08 |
|
| |
אוקיי, אז מה הוביל את השינוי של יהדות אמריקה? הרי יהודי אמריקה השקיעו מאות מיליוני דולארים בהפצת זכר השואה, שחלק זה כסף פרטי שלהם וחלק כסף ציבורי שהם גייסו באמצעים פוליטיים. הרי יהודי אמריקה כל כך השתדלו לייצב את מעמד השואה בשיח הציבורי ובדעת הקהל באמצעות ספרים וסרטים ותוכניות לימוד. אז מה קרה לפתע, בעשר השנים האחרונות? למה השואה התחילה להיות טיפטיפה , וכבר יותר מטיפטיפה בעייתית. למה כשמרכז ויזנטל בונה בלוס אנג'לס בשנת 1993 מוזיאון לזכר השואה הוא קורא לו "מוזיאון הסובלנות"? למה כשהמוזיאון מתכנן בניית סניפים חדשים הם כבר מכונים "מרכז לסובלנות ולכבוד האדם"? המוזיאונים, כמובן, הם לא המרכיב היחיד בתופעה, אבל אני אגיע לזה אחר כך.
יש לי שתי תשובות. תשובה ראשונה, היא שכשהתרופה טובה, באיזה שלב היא מיותרת. יהדות אמריקה הצדיקה את עצמה באמצעות השואה במשך הרבה שנים. באיזה שלב היא הפסיקה לחוש שהיא צריכה להצדיק את עצמה. האידיאולוגיה הפרוגרסיבית והפלוראליסטית של יהדות אמריקה, כבר התבססה מספיק בדעת הקהל האמריקאית והיא כבר לא זקוקה לצידוק כזה. דרך אגב, רוב יהודי ארצות הצביעו לאובאמה פעמיים ואף אחד לא אומר שיהודי אמריקה הם מטומטמים.
אובאמה אולי נחשב בעיני הימין הקיצוני הישראלי לאוייב, אבל רוב היהודים החשיבו אותו כמי שמקדם את האג'נדות שלהם. דונלד טראמפ לעומתו, נחשב אנטישמי. אולי לא יגידו את זה בקול רם , הוא הנשיא , אבל זה מה שחושבים. נחזור לשואה. אם פעם זכר השואה סייע ליהודים, היום הוא עוד אפילו יכול להכניס אותם למבוכה. הם הרי גדולים וחזקים, אז לפי האידיאולוגיה שלהם, הם אמורים לעסוק בקבוצות החלשות באוכלוסיה, ולא להתמקד בצורה קטנונית בהיסטוריה הטראגית של עצמם.
זו הבנה אחת של הסיטואציה. ההבנה השניה היא קצת יותר ממולכדת. מה היא אומרת "אם הרגו אותך פעם אחת. אם היית מובל כשה לטבח בחוסר אונים, אז א. סימן שאתה לא כזה חזק וכל יכול וחוץ מזה ב. זה יכול לקרות שוב" ולכן כמו שהמוזיאונים ויתרו על השם "שואה" גם הוליווד, היחצנית האדירה של יהדות ארצות התחילה לעוות ולסלף את המהות של השואה, את מה שבאמת קרה שם. האמת שזה כבר התחיל בסרט "ממזרים חסרי כבוד" בשנת 2009. שם מתארים יחידת קומנדו יהודית שמחסלת נאצים בצרפת הכבושה וביהודים צרפתים שמארגנים פיגוע טירור המוני נגד הגרמנים. זה לא היה וזה לא נברא. לא הייתה יחידה כזו והיהודים שהסתתרו לא העלו על דעתם להתנקש בכובשים. אבל ליהודי הוליווד היה חשוב להשמיע לכל העולם את המסר השקרי הזה "לא הלכנו כצאן לטבח, פגענו בגרמנים והרגנו אותם"
לפחות השקר לא הסתתר בשום מקום. אבל מה שקורה היום זה שמנסים לדחוף את אותו המסר בצורה מובלעת, בצורה סמויה. נניח בשובר הקופות האדיר "וונדרוומן" בכיכובה של השחקנית הישראלית גל גדות.
הסרט מבוסס על המיתולוגיה היוונית . דיאנה , הבת של זאוס , שומרת על שלום העולם ועל חיי בני האדם כשהיא נלחמת במארס, אל המלחמה , שמנסה להשמיד את המין האנושי. זה קורה בזמן מלחמת העולם הראשונה. דיאנה לא רק משוחקת על ידי יהודיה וישראלית, היא גם נראית מאוד מאוד יהודיה וישראלית שיער ועיניים כהים, חוטם שמי מחוטב ובלה בלה בלה. האוייב שלה , הוא גנרל גרמני ובמהלך הסרט היא מרסקת ומפוצצת מאות חיילים גרמניים וכלי רכב גרמניים וכן הלאה. אמממה , הגרמנים שם לא נראים גרמנים של מלחמת העולם הראשונה, שבתוכם כידוע היו עשרות אלפי חיילים גרמניים יהודים. החיילים הגרמניים שם נראים לגמרי חיילים נאציים ממלחמת העולם השניה.
תאמינו לי, בהוליווד לא יושבים מטומטמים, הם יודעים לעשות תחקיר היסטורי . אז מה קורה לכל אחד מהמיליונים הרבים שכבר ראו את הסרט הלהיטי הזה? מספרים לו סיפור על האלים היוונים אבל הוא רואה דבר אחר לגמרי, הוא רואה בחורה יהודיה לגמרי שהורגת נאצים בהצלחה רבה ומביסה את גרמניה.
זה כבר שקר ערמומי, אומרים לך משהו אחד, אבל בעיניים אתה מקבל מסר אחר לגמרי. לכן אני חושב, שההסבר השני הוא הנכון. השואה כפי שהייתה, הפכה להיות איום תת מודע על יהדות אמריקה. זכר השואה מזכיר להם שפעם אחת הם הושמדו , ומה שקרה פעם אחת יכול לקרות שוב, לכן אותם כוחות שפעם רצו להנציח את זכר השואה היום מתעסקים בהכחשת השואה. הם הופכים את השואה למלחמה פוליטית, בין הליבראלים לפאשיסטים , בין הסובלנות לגזענות , בין הטובים הנאורים לרעים החשוכים, בין רודפי השלום למחרחרי המלחמה. וכאן חשוב מאוד להפקיע את השואה מהיותה עיסוק של יהודים למען היהודים, ולהפוך את זכר השואה כנשק ביד מחנה פוליטי מסויים.
זהו, עד כאן. תודה שקראתם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2017 15:23 |
|
| |
אולי ההסבר הפשוט הוא שמשהדגל קוצץ מ"לתקן עולם במלכות..." לתיקון עולם השואה כעניין יהודי צריכה לעבור טרנספורמציה לנושא עללח
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2017 08:06 |
|
| |
אולי ההסבר הפשוט הוא שמשהדגל קוצץ מ"לתקן עולם במלכות..." לתיקון עולם השואה כעניין יהודי צריכה לעבור טרנספורמציה לנושא כללי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2017 12:51 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | אולי ההסבר הפשוט הוא שמשהדגל קוצץ מ"לתקן עולם במלכות..." לתיקון עולם השואה כעניין יהודי צריכה לעבור טרנספורמציה לנושא עללח |
|
כן. לא סתם מקצצים דגל. זה נובע מתהליך פנימי. אני מסכים שזה קיים אבל אני חושב שהתהליך נובע מכך שהיום כבר לא נעים להיות רגישים רק ליהודים, דווקא בגלל שלכל ברור שמצבם של יהודי אמריקה מצויין. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2017 13:33 |
|
| |
זה נושע מהטעם הפשוט שאי אפשר להסביר לדור הבא מדוע לזרוק את הדת ולשמור איזו קליפה משונה (ואפילו גזענית)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2017 08:19 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | זה נושע מהטעם הפשוט שאי אפשר להסביר לדור הבא מדוע לזרוק את הדת ולשמור איזו קליפה משונה (ואפילו גזענית) |
|
זה מסביר את המוזיאון. אבל צריך לזכור שישנם הרבה מיעוטים בארצות הברית ובכולם ישנם מוסדות וארגונים שמנסים לשמר מורשת וערכים תרבותיים והסטוריים. זה לא נופל בקטגוריה של גזענות. אבל המנגנון הזה בוודאי שלא עונה על השאלה למה מנסים לשנות את ההיסטוריה של השואה בצורה כזו. אילו היו מגמדים את המרכיב האנטישמי בשואה ומנסים להציג את השואה כניסיון לפגיעה בכל קבוצות המיעוט, זה היה הגיוני. אבל להפוך את השואה למלחמה בין היהודים לגרמנים , לא עוזר לגישה הזו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2017 09:35 |
|
| |
קירטון "הם הופכים את השואה למלחמה פוליטית, בין הליבראלים לפאשיסטים , בין הסובלנות לגזענות , בין הטובים הנאורים לרעים החשוכים, בין רודפי השלום למחרחרי המלחמה." במקרה או שלא במקרה המחנה הליברלי יותר נוטה פחות להשאר זמן מה בתחנת המעבר המסורתית ולכן משאי אפשר להשאר עם אג'נדה דתית ומשמדלגים יחסית מהר על השלב המסורתי נשארת רק האופציה של תיקון עולם והצגת השואה כמלחמת בני אור בבני חושך. והכי כיף כשהמחנה הפוליטי המתאים הוא הוא בני האור
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2017 15:15 |
|
| |
מלחמת העולם השניה נתפסה ע"י הנרי וולאס, סגן נשיא ארה"ב באותה תקופה, כמאבק בין העולם החופשי הדוגל בחירות הפרט שמקורה בתנ"ך ובדמוקרטיה כביטוי פוליטי של הנצרות לבין עולם עבדות. על יסוד דבריו הממשל האמריקאי הפיק את סדרת סרטי התעמולה "למה אנו נלחמים" בבימוי פרנק קפרה, כמאבק בין העולם החופשי התרבותי הלבן לבין עולם העבדות השחור (צבע המדים של הנאצים ושל הפאשיסטים) המאמין בכח הנשק. לאחר מלחמת העולם השניה, תעשיית הקולנוע האמריקאית נהייתה כמעט לגמרי אתאיסטית. יש מרחק גדול בין "סרג'נט יורק" (1941), פציפיסט שהיה לחייל האמריקאי המעוטר ביותר במלחמת העולם הראשונה, או בין הקשיים של חיילים שחזרו ממלחמת העולם השניה לשוב לשגרת חייהם בסרט "שנות חיינו היפות ביותר" (1946), לבין הפנטזיה המתיוונת והאוילית של "גיבורי על".
תוקן על ידי מם80 ב- 24/07/2017 15:21:57
|
|
|
|
|