באמת שאין לי הרבה מה להוסיף כאן.
אבל מה שרציתי לציין זה את החוויה המדהימה שהייתה לי לנוכח הזעם וחוסר האונים שיש לנציגי האורתודוקסיה הריאקציונרית, כאשר נוטלים מהם את היכולת להשתמש בציטוטים.
כאילו, זה כמו הלטאות האלו שמורידים להם את הראש והן מתפתלות בלי שום תוחלת, או כמו הרובוטים החשמליים שמרימים אותם מהרצפה והם ממשיכים להסתחרר ולהרעיש.
אני לימדתי הרבה, אבל זה מה שלמדתי.
כאילו לבוא ולהגיד "כל הפקהפקהפקה, כל ההשתוללות הבבליוגרפית, כל האותיות הפורחות, לא שוות שום דבר בדיון הזה"
וזה דבר מדהים, כי ברגע שניסרנו החוצה את הפטפטת הרבנית, צצה לה לפתע פטפטת פסאודו בודהיסטית מפרסיקו ומנג דזה ופפג'י, וזה לא בגלל שהקישקושים הניו אייג'ים, יותר רלוונטיים מהגרפומניה הרבנית, אלא שהעדר הקשקשת יוצר ואקום שהאוכלוסייה לא מסוגלת להתמודד.
וזה לימוד מדהים.
אני אקח אותו הלאה, כי מבחינתי זה המסר הבודהיסטי לאורתודוקסיה, "התאווה שלכם היא לשלוף את הציטוט המדויק מתוך איזה ספר מעופש מימי הביניים וכאן התודעה שלכם נכשלת"
וזה נכון שמדיטציה לא תעזור כאן, בלי הבנה יותר גבוהה של זרם התודעה, כי המדיטציה יוצרת איזשהו חלל בין החושים לבין הפעילות השכלית , אבל כאן כל האינטראקציה לא מגיעה אל החושים.
כדי לגאול את האורתודוקסיה מדיטציה הכרחית, הכרחית אבל לא מספיקה. חייבת להיווצר גם התעלות מעל התלות הזו בספרות הרבנית.
בגלל זה בבודהיזם, אנחנו לא מקדשים את הישן,אלא תמיד מחפשים את המקום שבו אנחנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר מהמורים שלנו. מה שבודהא עשה,שלושת הסיבובים של גלגל הדהרמא היו טובים לזמנו ולמקומו, אבל היום די ברור שדרושים כמה סיבובים חדשים.
נשלח מהאנדרואיד שלי
