כלל היסוד

כלל יסוד פירושו כלל במידות המאפשר את קבלת התורה כולה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. מאחר שבני האדם נבדלים זה מזה בדעותיהם, אין בהכרח כלל אחד כזה, או טרם הכל הסכימו על כלל אחד כזה, אלא כל כלל תלוי במידות של אומרו ובמידות של דורותיו. הפרק הראשון במסכת אבות הוא אוסף של כללים כאלה שנאמרו ע"י הזוגות, שלשה כללים מפי כל חכם.

הכללים של הלל:
1) הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה.
2) נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף.
3) אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשו אימתי.

הכללים של שמאי:
1) עשה תורתך קבע.
2) אמור מעט ועשה הרבה,
3) הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

הכלל "לב טוב" נאמר ע"י רבי אלעזר בן-ערך, תלמידו של רבן יוחנן בן-זכאי, תלמידם של הלל ושמאי.
כתב הרב יעקב משה חרל"פ: "אמנם לידע מהו "לב טוב", והיא היא ההוראה על תוקף ההתדבקות בהכלל הנפלא הלזה. - מבואר בדברי המדרש ( תנחומא פ' ת שמות כ"ד') "והנה אהרן אחיך יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו - אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו". ע"ש. וגם לא שני לבבות אלא לב אחד ישמח לקראתך, על גדולתך (עיין תנחומא שם), וזהו ל ב  ט ו ב."

נמצאנו למדים מדברי הרב חרל"פ שהכלל של רבי אלעזר בן ערך "לב טוב" הוא הכללה וצמצום של הכלל הראשון של הלל.

ינוח

כתבת:

מ

כתבת דברים גדולים כלומר המצריכים ניתוח. אני מחלק לשני חלקים כדי לעמוד על כל חלק בפני עצמו.

מיימוני,

יש משהו במסכת אבות הקרוב לרוח דבריך: ההלכות של רבי ובני דורו נשנו בתוספתא, ללמד שכל יסודות ההלכה לדורות כלולים במשנה, אולם במסכת אבות ישנם גם כללי מידות של רבי ושל בנו רבן גמליאל, אולי לרמז שכל דור ודור צריך למצוא את מידותיו-הוא להתהלכות בדרכה של תורה.

ינוח

אני מניח ש"טוב"  הוא כל דבר התורם לאדם ולחברה?

וכאן אני עובר לנושא אחר, שלדעתי עשוי לתרום לנו. אינך חייב לקחת את זה כחשוב לענייננו, אבל אני כותב כדי לתת עוד הסתכלות על מה שלהבנתי אתה מחפש.

בשלב זה אולי צריך לשאול כבר: אם אנו מחפשים את מהות "הטוב", אולי זה מה שהראשונים - ולדעתי זה אכן מה שהראשונים -קראו - "אלוקים". ובכן לאלוקים יש "שמות" שונים - אחד מבט את מציאותו והוא "שם העצם", אחד מבטא את היותו דיין ואחד מבטא את היותו אדון. וישנה אולי מחלוקת בנושא, אבל לפי דעות מסויימות ישנם "שמות" רבים. רבים מאוד אפילו. כך למשל יש "שם" של 72 אותיות, ושם של 42, ועוד כל מיני צירופים, שלמען האמת משמעותם וצורת צירופם יהיה קשה מאוד להתקבל על דעת אנשים רבים בימינו, וכנראה גם פעם. אבל למשל ישנה אמירה של הרמב"ן ש"כל התורה שמותיו של הקב"ה". ההבנה הפשוטה בדבריו היא - שיש קשר הדוק בין "שמותיו" של הקב"ה לבין מעשיו ואמירותיו. 

ומה כל זה אומר לענייננו? שאולי מה שאתה מחפש הוא "אחד משמותיו של הקב"ה". כלומר אתה מחפש איזה משהו: אולי את הכינוי "רחום", אולי את הכינוי "חנון", אולי "ארך אפים".(-מידות מתוך שלוש עשרה מידות הרחמים) - אתה מחפש משהו שמגדיר את ה"טוב". אין לי תשובה מוחלטת עבור זה, מכיוון שכמו שכתבו קשה להחליט על מידה אחת. אבל, למשל ר' משה קורדברו כתב ספר "תומר דבורה" שעוסק בשלוש עשרה מידות הרחמים, ומסביר על מהותה של כל מידה. כמו כן ישנם הסברים רבים על כל מיני מילים מנרדפות וכדומה. 

אני מניח שהסתכלות בדברים האלו יכול לתרום למחשבה בנושא.

ינוח,

נאמר: סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. למה הקדים רישא לסיפא ולמה הוסיף סיפא לרישא?

טוב ורע הם מושגים יחסיים תלויי זמן ותלויי תרבות.
בזמנו הקרבת בן למולך נחשב למעשה טוב. .
 היום בציבור החרדי התנכרות וזריקת בן לרחוב בגלל שיצא בשאלה לא נחשב למעשה רע.
בחסידות גור לתת כדורים פסיכיאטריים לבחור שהיה ברשותו סמארטפון זה מעשה טוב. 


לכן כל הגדרה של מושגים האלה היא סוביקטיבית  ותלוית השקפת עולם.

אפרים

הבאת דוגמאות מרתקות. מאתגרות.

א. הקרבת בן למולך - האם זה נחשב למעשה טוב? באיזה מובן של "טוב"? האם היה אב ששמח להקריב את בנו שיולד לו? תמהני. אני - אבל אולי זה רק אני - יכול להבין זאת רק כתשלום מס בלית ברירה. אחרת יבואו עונשים יותר גרועים. עדיף לאבד ילד אחד ולקיים את כל השאר. וכיו"ב.

כל זה בתוך תמונת עולם שבה הטוב והיושר במובן שלנו כנראה אינם ממלאים תפקיד.

יש לי שתי דוגמאות שיש בהן מן הדמיון.

האחת לקוחה מתוך שיר פולחן הודי (שהביא שולמן בספרו על השירה ההודית העתיקה, כולל השירה הפולחנית). האם יעלה על הדעת לבטא אהבה לקאלי, האלילה הרצחנית? אז כן.

השניה היא יותר קרובה אלינו במקום ובזמן. קלוין האמין בגזירה קדומה, ואף בגמול שנקבע לאדם לפי מהותו. לכן הרשעים נשרפים בגהנום והצדיקים יושבים בגן עדן, אוכלים גלידה ונהנים לצפות בהם.

טוב? לפי איזה שימוש של המילה?

ב. אני משער ששנינו מתכוונים לאותו מגזר סוציולוגי כשאנו משתמשים בביטוי "הציבור החרדי".

ובכן, דומה שהיחס לנושא ולבנים השתנה מאז לפני, נניח, קודם המדינה. אז באמת בן שחרג מהדרך היה נזרק והקשרים מנותקים לעולם.

היום שומרים על קשר, למרות שזה לא קל.

אני משער שגם אלו שניתקו קשר בעבר לא עשו זאת בקלות. בן הוא בן. הורים הם הורים. הבעיה קשה, שום פתרון אינו קל, שום פתרון אינו מושלם.

אמנם אחד השימושים במילה "טוב" היא "יעיל", מביא לתוצאות הטובות ביותר שניתן להשיג. למשל, "טוב" הוא שמירה על רמתה הרוחנית של שאר המשפחה. אם הטוב הזה נבחר על פני הטוב של "אהוב את הילד ותמיד תן לו מקום בבית" אז זה אולי הטוב ביותר, אבל האם זה טוב? האם מישהו יאמין שזה טוב?

אני מסתמך על השערותי כחרדי של כורסה. אם יש לך דוגמאות הפוכות, אז יש.

בתקופה הקצרה שבה שהיתי בפייסבוק יצא לי לקרוא כמה תיאורי מפגשים בין הורים לילדים שיצאו. היו כאלו שנהגו בצעירים בצורה קשה - איש אינו יודע מה הם חשו בפנים ואם חשבו שזה "טוב". היו שקרבו ושמרו על קשר. בעיני זה עדיף. בעיני זה טוב. אבל זה ודאי לא קל.

ג. הסיפור שאתה מתייחס אליו נשמע מוכר, אם כי קשה לדעת אם אין זו אגדה אורבנית. יש כה הרבה שמועות.

איזה שימוש במילה "טוב" נעשה בדוגמא הזו? יעיל? לקראת איזו מטרה?

אין לנו או לפחות לי את כל הפרטים על הסיפור, אם היה ואם נברא. קשה לי להאמין שיש מישהו בעולם שחושב שיש פרשנות למילה "טוב" שתחול על הסיפור הזה.

אמנם אני כן מוכן להאמין שאלו שנהגו באופנים שנראים פסולים במקרים ב ו-ג בהחלט האמינו שהם עושים מה שהם עושים "לשם שמים"...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
אני חושב שכאן אנו מגיעים למקום שבו מומחש שאכן חשוב הוא החיפוש אחר "כלל היסוד" של הטוב.

בכל המקרים הללו שאתה שואל - אתה שואל אם זה "טוב"? אתה שואל האם יש מישהו שיאמר שזה "טוב"? כי אכן לא יאמרו שזה "טוב" אלא יאמרו שזה "נכון" "צריך" "אין מה לעשות". 

על כן נשאלת השאלה - מהו כלל היסוד? מה ההגדרה הבסיסית שדרכה מחליטים את כל ההחלטות - ודרכה עוברים ומסננים ובודקים ושוקלים ומחליטים האם להשאיר גם את X בתוך התחום למרות שהוא לא באמת "טוב"?

נכון הדבר שעדיין קשה לקבוע מסמרות. אם אדם אומר "טוב שיש יד ימין" זה לא אומר שאפשר לוותר על יד שמאל, ולהפך. בסופו של דבר לא מספיק כלל אחד. אבל ההנחה, שגם אני מאמין בה, שצריך למצוא מבנים בסיסיים כוללים. גם אם מה שיהיה מבנה בסיסי כולל עבור אחד לא יהיה מבנ בסיסי כולל עבור שני. ולא יהיה אותו מבנה בסיסי כולל עבור שלישי. ולא יהיה אותו מבנה בסיסי כולל עבור המשפט שיערוך השלישי בין שני הראשונים. אז יש לנו כבר לפחות ארבעה "מבנים בסיסיים כוללים", כשלכל אחד תפקיד בפני עצמו. אבל עצם ההגדרה של "מבנה בסיסי כולל" מובן שצריך שיהיה קיים. "גם" את זה צריך.