אתחיל מתגובה לפרק י"ג, שבו טמונה, להבנתי - הבנת מטרת איוב כאן.
אנו שומעים כאן אתא איוב מוכיח את רעיו "...ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כולכם... שמעו נא תוכחתי... הלא-ל תדברו עולה...?... אם כהתל באנוש תהתלו בו... החרישו ממני ואדברה אני..."
ויש כאן שאלה מאוד פשוטה - אמנם הפרשנות המקובלת דוחה את הפשט כדי להבין את כוונת איוב באופן הגיוני, אבל הפשט הפשוט של הפסוקים האלו הוא שאיוב רואה את חבריו כמייחסים עולה לא-ל, וכמהתלים בו, וכאילו יש להם מה לחשוש מחקירתו אותם. דבר זה לכאורה אינו מובן כלל לאור הויכוח כולו, בו לכאורה הם מצדיקים את הא-ל ורק איוב מתלונן עליו?
אבל עלינו לקרוא את הכתובים באופן אחר, עלינו לקרוא את כל הכתוב, ולתרגמו: בתחילת פרק י"ב איוב מכריז על כך שגם הוא יודע את כל זה. אלא שהוא יודע שהרשעים מצליחים. והוא מוסיף קושיא של תירוץ על קושיא - הלוא אנו יודעים שהקב"ה יכול הכל. אז למה הוא לא עושה להם כלום? ומכאן מסכם איוב (פרק י"ג פס' א-ב) : "הן כל ראתה עיני... כדעתכם ידעתי גם אני".
וכאן איוב עושה משנה את כיוון דבריו, ופותח באמירה עצמאית ומחודשת: "אולם אני אל ש-די אדבר". זה תשובה גם לדברי אלךיפז "ואולם מי יתן אלו-ה דבר ויפתח שפתיו עימך". וכאן איוב אומר: אני רוצה לדבר עם אלוקים. וזה - דווקא זה מה שמבדיל את דברי מדבריכם. - אתם כולכם רופאי אליל. מה אתם אומרים? אתם אומרים, בוא נסדוק מי צודק, איוב או אלוקים. האם כך אומר אדם שמאמין בא-ל? לא, כך אומר אדם ש-לא כל כך מאמין. לכן בדיוק נאסר על האדם לנסות את ה'. "לנסות את ה'" הוא ביטוי להסתפקות. וזה מה שעשו חברי איוב: הם סברו שיש כאן ספק, ועלינו רק למצוא שאלוקים צודק. זו כונת איוב "הלא-ל תדברו עולה" כלומר אתם מייחסים לו הוא אמינא (חשש שיש לבודקו) של עולה. וגם את איוב הם מאשימים כביכול האשים את אלוקים - ועל כן הוא כועס עליהם ואומר "החרישו ממני ואדברה אני". האם איוב האשים את אלוקים? להבנתי, גם אם נתבונן בכל ספר איוב, לא נמצא כזאת. אז מה כן?
הנה, פה איוב מסביר בעצמו: ומקדים ואומר "על מה... ונפשי אשים בכפי. הן יקטלני לו איחל!"הרי את כל מאמצי השקעתי מאז ומעולם לכבוד הא-ל, ואם יפגע בי - לא אפנה לעזרה אלא רק אליו בלבד! עד כדי כך אני מאמין. אם כן מה אני רוצה? "אך דרכי אל פניו אוכיח". "אוכיח" הוא כמובן משורש וכ"ח. בשורש זה אנו מכירים צורות שונות כמו "תוכחה" ו"ויכוח" אבל גם "נוכח" ומכאן "הנכחה". אני חושב שגם כאן הרעיון הוא "הנכחה" ואולי קצת ברעיון של "ויכוח" במובן של חילופי דברים להבהרה. ומוסיף איוב ואומר - ומה אתם חושבים - שזה לחובתי? שזה הוספת חטא על פשע? ממש לא: "גם הוא לי לישועה, כי לא לפניו חנף יבוא". זה רק מוסיף לי זכות לישועה, כי אלוקים רואה שאינני הולך בדרך החונף.
וכאן הוא מוסיף משפט "הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק". ניתן לומר שכאן הוא טוען לחוסר צדק של הא-ל. אבל ממש לא! הוא לא כותב זאת בשום מקום. הוא כותב שהוא צודק, הוא לא כותב שהא-ל לא. ייתכן בכלל שה"משפט" הוא בינו לבין חבריו. ייתכן גם שהוא בינו לבין הא-ל, אבל אינו "משפט" לבדוק מי צודק, אלא "משפט" כלומר לבדוק מה מצבו של איוב, ואין זה אלא הקדמה לדבריו בהמשך: "אך שתים אל תעש עימדי... כפך מעלי הרחק, ואימתך אל תבעתני וקרא ואנוכי אענה או אדבר והשיבני, כמה לי עוונות וחטאות, פשעי וחטאתי הודיעני". כלומר, כל שאני רוצה הוא: לחיות בשקט. ואם אלוקים אינו מרוצה ממני, בבקשה, אני מקשיב, ואשמח לשמוע במה טעיתי. אבל "למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך?" למה אתה מייסר אותי בלי הסבר - לא "בלי הצדקה" אלא "בלי הסבר" - כלומר הצדקה בודאי יש, אבל מה הטעם בייסורים אם איני יודע על מה הם באים? וכי הקב"ה צריך לנקום בי? אם הוא לא מרוצה ממני, או שיגיד לי מה לתקן, או פשוט שלא יברא אותי. הרי אני בין כה לא אזיק לו.
איוב בעצם אומר - אתם אלו שאינכם מתייחסים לאמת ברצינות, אתם משחקים ומהתלים איתה כאילו היה זה מחזה לקולנוע (גם אז היו הצגות, בדרכים משלהם...): בוא נעשה משפט: איוב מול הא-ל! מי צודק? הרי זה ממש ביזוי כלפי מעלה! זה מראה על כך שאתם אינכם מבינים מיהו הא-ל, מהי אמת אלוקית, מהי החכמה עליה בנוי העולם. מי שמציע לבדוק אותי - זה אומר איוב במקומות אחרים - אני יודע שאני צדיק באמת. אבל לבדוק את הקב"ה? זה מה שאתם מציעים? זוהי כפירה אמיתית!
 |
|
|
