פירוש (שלי) לפסוקים הנ"ל מפרק י"ז' ונתחיל מפרק ט"ז פס' כ'
פס' כ': "מליצי רעי, אל א-לוה דלפה עיני"
זוהי פנייה לרעיו שהם מליציו, ואומר להם ש"אל א-לוה דלפה עיני" ועל כן מבקש מהם שיהיו מליציו לעניין הבא,ש:
פס' כ"א: ויוכח לגבר עם א-לוה ובן אדם לרעהו"
שהוא מבקש לערוך הנכחת הוכחות לפני ה' (הנכחה - כמו שפירשתי בפעם הקודמת), וכן "ובן אדם לרעהו" לפני בני אדם
ומהם הדברים שאומר לה'? - הוא אומר לה' שימיו קצרים ורעים, וכאמור בהמשך ראוי להתלונן על חוסר הצדק וטוב האמת
פס' כ"ב: "כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלוך"
השנים הבאות אלינו הם שנים מספר כלומר ספורות, ולא הרבה, והדרכים שאנו הולכים בהם, לא נוכל לשוב אליהן, לא לתקנם ולא ליהנות מהם,
פס' א' "רוחי חובלה ימי נזעכו קברים לי"
המילה נזעכו אכן בלתי מוכרת, אבל אכן נשמע כמו "נדעכו", ו"קברים לי" כלומר ימי שנזעכו הפכו להיות לי לקברים.
פס' ב': אם לא התולים עימדי ובהמרותם תלן עיני
כמו בפרק ט"ז פס' י"א, בו מוזכרים "רשעים" הפוגעים באיוב, נראה לי שאין הכוונה לחבריו, וגם לא כלפי מעלה, אלא כלפי מישהו חיצוני, אולי אלו ששדדו את רכושו (בסיפור המסגרת, פרקים א'-ב'), ואולי זה רק צורה ספרותית לתאר את גודל קשייו כאילו היה תחת התקפה של אנשים רשעים, ואולי גם רמז לאישזהם מלאכים רעים או רוחות וכדומה, בהנחה שייתכן ואיוב האמין בכאלו דברים.
עכ"פ "התולים" כלומר "ליצים" בני אדם (או שדים, וכאמור) המהתלים, והם "עימדי" כלומר הם נמצאים במקומי ומצירים לי, "ובהמרותם" ובאווירת החטאים שהם חוטאים כלפי - באווירה זו "תלן עיני" - באווירה זו אני הולך לישון, כי אין לי אפשרות לישון באופן נוח ונעים.
פס' ג': שימה נא ערבני עימך מי הוא לידי יתקע"
זו קריאה לקב"ה כאמור בפסוקים הקודמים "ויוכח לגבר עם א-לוה". וקורא כאן לקב"ה, קצת בחוסר אמון לתשובה הרצויה - אך בקריאה בחוסר האמון, קורא לקב"ה שיערב לו לטוב כפי שאכן היה צריך להיות, כפי שאליפז אומר, וכפי שאכן אנשי הא-ל אומרים וחוזרים ואומרים. ועל כן אומר, "מי הוא" מרעי וכדומה שלידי יתקע שבצדקתי יהיה לי טוב
פס' ד': "כי ליבם צפנת משכל על כן לא תרומם"
כלומר, מחשבותיהם (של הרעים, האמורים לעיל "ויוכח לגבר עם א-לוה ובן אדם לרעהו", ושגם עליהם אמר "מי הוא לידי יתקע") צפונות בקרבם, שכל לפנים משכל, (אולי ניתן לדרוש: "ליבם" - רגשותיהם הטבעיים, מוחבאים מאחורי "שכלם"- הרציונליזציות שלהם...) מחשבותיהם מוסתרות ומסובכות במחשבות אחרות, ולפיכך מחשבותיהם אינם יכולות להיות ברורות, ועל כן אינם יכולים באמת להבטיח ולתקוע לידי ולערוב לי שבצדקתי יהיה לי טוב ו"על כן לא תרומם" כלומר על כן ודאי שאין הבטחה אמיתית מהם, ולא תרוממני מצרותי, וגם הם לא יתרוממו דבריהם להטחה אמיתית.
ואפשר לפרש "ליבם צפנת משכל" כלומר גרמת להם להצפין ולהחביא את מחשבותיהם האמיתיות, וש"על כן לא תרומם" לכן הם לא באים לעזרתי ולנחמני אלא לצערני יותר בדבריהם
פס' ה' "לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלינה"
כאן עובר איוב לומר מה "כולם יודעים" על כמה שהדברים גרועים - הרעים -החברים - דבריהם הם למחלוקת ולחלקלקות, עיני בניו תכלינה ולא ישיגו אביהם ולא ישיגו רצונם,
פס' ו' "והציגני למשול עמים ותופת לפנים אהיה"
הציגני למשל ולשנינה לעמים, ולתופת "לפנים" כלומר לפני כולם, או: לפניהם (לפני העמים האמורים לעיל בפסוק),
פס' ז': ותכה מכעס עיני ויצורי כצל כולם"
כלומר תכהה עיני מכעס על כל זה, ויצורי - לכאורה כמו "עיני" כך שאר ה"מוצרים" המורכבים בי - אברי, כפריוש רש"י, או "יצורי" - יצרי ומחשבותי - כדברי הרלב"ג
ועל כן קורא ואומר איוב:
"ישומו ישרים על זאת ונקי על חנף יתעורר, ויאחז צדיק דרכו וטהור ידיים יוסיף אומץ"
כלומר הצדיקים והישרים צריכים להתעורר ולתבוע את הצדק האמיתי,
"ואולם כולם תשובו ובואו נא ולא אמצא בכם חכם"
אין טעם בכל התעוררות, כי בין כה אין חכם שיוכל לתקן, אלא:
"ימי עברו זימותי נתקו מורשי לבבי"
כלומר כל ימי ומחשבותי איבדו את מקומם, כולל כל מחשבות התקווה שביכולתם לשים לילה ליום וחושך לאור "לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חושך", ותחת זאת "אם אקווה שאול ביתי" וכו
עד "בדי שאול תרדנה אם יחד על עפר נחת"
"בדי" מלשון "לבד" אם תקוותי יהיו כל אחת לבדה, ירדו לשאול וגם "אם יחד" אם יתאספו כל תקוותי יחד להצילני - גם אז צרור התקוות הגדול ינוח עם כל כבדו על העפר ולא יוכל לקום
<*>**><*>*
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 26/11/2017 11:40:29
 |
|
|
