.
שחור כתום,
לא ברור לי איך אתה מקשר בין פתרונו של הרמב"ם לשאלת מיתת בניו, לבין משל היה.
השאלה שעמדה לפני הרמב"ן ברורה: ה' משיב לאיוב הכל, אבל אפילו אם תתן לאדם בנים ובנות חדשים, וכי הצער על מות בניו נעלם? וגם, מילא איוב סובל בשל הסיבה הלא ברורה, אבל נפשו נשמרת - וכי יצוייר שאת נפשו של איוב אסור לשטן לקחת, אבל את נפש בניו ובנותיו מותר? איש בחטאו יומת!
לכן פתר הרמב"ן את הקושי התאולוגי בכך שאמר שהם לא באמת מתו, אבל איוב חשב שכך היה - משום שכך הודיעו לו. והנה, הם לא נענשו בלא דמים, והוא לא היה צריך שיחזירו לו בנים ובנות חדשים וכו', והכל מתיישב היטב.
אבל דבר זה לא קשור לדיון של חז"ל מתי חי איוב - ולדעה כי לא היה ולא נברא.
מיימוני:
|
|
