הקדמה וקווי יסוד: היהדות והמדינה – הרחקה לצורך מפגש של חירות
הכפייה התרבותית וסכנותיה
הכפייה התרבותית, הדתית והחילונית מקשה על חלקיה השונים של החברה הישראלית לחיות זה לצד זה.
מכיוון שהמדינה מתערבת בתרבות באמצעות חקיקה ותקצוב, מי שמעוניין להגן על תרבותו ועל אורח חייו מפני כפייה נאלץ לכפות את אורח חייו על האחר.
הכפייה התרבותית מציבה את חלקי החברה השונים במגננה ומכריחה אותם להתמקד בשונה ביניהם. ביטול הכפייה התרבותית יאפשר לנו לשים לב למשותף בינינו, להחליף בינינו רעיונות ולגבש את זהותנו המשותפת.
התרבות נוצרת מתוך חירות – לא מתוך חקיקה
לדוגמה, החוק הקיים האוסר על מכירת חמץ בפסח אינו נאכף ועסקים רבים מוכרים חמץ כאוות נפשם.
דוגמה נוספת – מדינת ישראל מממנת במשך עשרות שנים, מכספי האזרחים, אמנים שאין להם דבר עם תרבותם של רובו המוחלט של הציבור. הציבור הרחב מרגיש מופלה מבחינה תרבותית, אך אינו משנה את השקפותיו כך שיתאימו להשקפות הממסד האמנותי.
לעומת זאת, אין בישראל חוק המחייב יהודים למול את בניהם - ובכל זאת רוב מוחלט מבצע בשמחה את ברית המילה היהודית – מתוך בחירה וללא שום כפייה. ברית המילה נתפסת לא כחלק מה"דת", אלא כחלק מהזהות המשותפת שלנו.
הרחקת הדת מהמדינה לצורך מפגש חירותי
הפרדה של דברים המחוברים כעת בצורה פגומה, על מנת שיתחברו מחדש באופן שלם נכון ומוסרי יותר - זוהי תפיסתנו ביחס למדינת ישראל, תרבותה ויהדותה.
לא "מדינת כל אזרחיה"
מדינת ישראל לא תהיה "מדינת כל אזרחיה". ישראל הוקמה כדי להיות מדינת העם היהודי ועליה לבטא את ערכיו, תרבותו, שאיפותיו וייעודו בעולם של העם היהודי.
אופייה של המדינה צריך להתבטא בסמליה ובהתנהלות מוסדותיה, לא בהתערבות בחייהם של תושביה ובהפרת חירות הפרט שלהם.
ההפך מסטטוס קוו
אורח חייו של האזרח, שבתותיו, נישואיו, אכילתו, תרבותו, השכלתו ודתו - הם ענייניו הפרטיים, ויש למזער את התערבות המדינה בהם.
לעומת זאת, דמותה הממלכתית של המדינה: המשפט, הכלכלה, מוסר הלחימה, מדיניות החוץ, הפנים, קיבוץ הגלויות והגיור, היחס לארץ ישראל, שפת המדינה והתנהלות מוסדותיה הרשמיים - כל אלה הם הזירה שבה צריכה להתבטא באמת יהדותה של המדינה כמדינה.
מדינת ישראל ומוסדותיה: מחויבות המוסדות הממלכתיים להלכה
באותה הוודאות שבה אנחנו דורשים שהאוכל במזנון הכנסת יהיה כשר, אנחנו דורשים גם שהבחירה אם לספק אוכל כשר לעובדים בעסק פרטי תהיה של בעל העסק.
שאלת אופיה הציבורי של השבת תושאר בידי הקהילות המקומיות - כל אחת לפי בחירתה.
(מתוך מצע תנועת "זהות" בראשות משה פייגלין)
נשלח מהאנדרואיד שלי
