א. שתי הערות
1. הלכה ח' עוסקת בהקפדות ובחשיבות של שבועת הדיינין. לפיכך, אך טבעי הוא שהרמב"ם יציין את ההקפדה על לשון הקודש החשובה. כמובן זה לא פותר במאום את השאלה ההלכתית, אשר נשארת בתוקפה, אבל מקל על ההבנה של "כיצד תיתכן סתירה מסוג זה". (וראו עוד להלן, כי הנקודה הזאת רלוונטית גם לדברים אחרים שאכתוב)
2. ייתכן מאוד שמה שכתוב בפתיחה להלכה י"ד "הרי זו כמצוותה" הכוונה היא בדיעבד. וראיה לדבר, משהלכה י"א עד הלכה י"ד, כולל שתיהם, הרמב"ם עוסק בפרטי דינין, כולל מצב של טעות בית דין, וכמו שמפורש בהלכה י"א "הדיינין שהשביעו בלא נקיטת חפץ בידו הרי אלו טועים", וכהמשך מובן לזה וממש בלשון דומה בפתיחת המשפט מופיע בהלכה י"ד "הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצוותה".
-
ד. כאן אני מפסיק לרגע, ויסלחו לי רבותי דיינים מומחים אבל נראה לי שצריך לפרש אחרת את הר"י מיגאש ולפי הפירוש החדש יתברר הכל כמין חומר וגם כל דברי הרמב"ם.
הר"י מיגאש כותב, ש"כשמסר הכפירה או הטענה... לא איצטריך לסדרה בלשון הקודש אלא מסדרה בלשון חול" אבל "ומוציא השבועה עליה בלשון הקודש". יסלחו לי רבותיי, אבל מה הפירוש פה אם לא שהר"י מגאש מחלק בין הלשון של המילה מהשורש "ש-ב-ע" או "א-ל-ה", וכן שם השם שמזכירים, שהם צריכים להיות בלשון קודש, כלומר הכותרת צריכה להיות בלשון הקודש, אבל תוכן השבועה - "כשמוסר השבועה או הטענה" - יכול להיות בלשון חול?
ומכאן אני חוזר לרמב"ם אשר כל דבריו יתבארו כמין חומר:
-
ב. שני פירושים ל"עד שיהא מכיר לשון השבועה"
1. "עד שיהא מכיר לשון השבועה" - שאם מקפידים על לשון הקודש צריך להודיע את הנשבע שיכיר את המילים וביטויים כראוי, שזה צריך בפרט אם הדיינים הם האומרים את השבועה והנשבע רק עונה אמן, שאם לא שמע את ביטוי המילים כראוי - אז לא נראה שזה ייחשב לשבועה ממש, ואולי הכוונה שצריך להודיעו לשון "אני נשבע" בלשון הקודש (ואז ודאי שצריך להודיעו כראוי לומר "אני נשבע" בלשון הקודש, וכ"ש שצריך לפרש לו מה פירוש המילה "נשבע" שהיא בלשון הקודש, אם אינו מכיר לשון הקודש)
2. "עד שיהא מכיר לשון השבועה" כלומר כמו שפירשנו קודם, שאין צריך להשביע בלשון הקודש, ואם משביעים בלשון הקודש צריך שיבין, ואם תשאל והלוא בהלכה ח' כתב שצריך שיהא בלשון הקודש, אף אני אומר לך שבהלכה ח' עוסק ב"כותרת" (כפי שהגדרתי "כותרת" בהסבר דברי הר"י מיגאש), וכאן עוסק ב"תוכן השבועה", ואכן בהלכה ח' פירט "שבועה" או "אלה"
ג. שני פירושים ל"ששבועת הדיינין היא שבועת הפיקדון בעצמה"
משפט זה שנאמר בהלכה י"ד אין לו שום מובן, שהרי המונח "שבועת הדיינין" כולל עוד שבועות כפי שכתב הרמב"ם עצמו, ואיך יאמר כאן שהיא שבועת הפיקדון בעצמה. אלא
1. פירוש שפחות מסתבר, אבל אולי הכוונה רק לומר, שכיוון ששבועת הדיינין היא נלמדת משבועת הפיקדון, ושבועת הפיקדון ודאי צריך שיבינו את הלשון, כפי שפירשו הוא ואחרים בברייתא בגמרא, וכפי שמשמע מ"שבועת ה' תהיה בין שניהם", משמע שצריכים בעלי הדין להיות מעורבים בשבועה עצמה.
2. מה שיותר מסתבר, שאולי לא "כל השבועות" נהגו להקפיד להשביע בלשון הקודש, ואם כן למה הוזקק הרמב"ם לכתוב את דבריו ואזהרתו שיתרגמו? זאת משום שיש 2 שבועות שכן נהגו דווקא בלשון הקודש. והם שתי שבועות: אחת 1. שובעת הדיינין, ו2 שבועת היסת. ומבהיר הרמב"ם אם שבועת הדיינין כוללת כמה שבועות, אז למה כאן אני אומר שזה רק 2 שבועות? מסביר הרמב"ם מכיוון שכאן אני מתכוון במונח שבועת הדיינין רק לשבועה העיקרית שהיא שבועת הפיקדון "בעצמה".
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 16/01/2018 07:52:47
 |
|
|
