כתבה פילוסופית-מדינית

אכן הפילוסופיה של חומייני היייתה מוטעית, אבל איך מסיימים במשטר לא דמוקרטי שלטון "פילוסופי מוטעה"?

בדמוקרטיה, המנהיג לא ייבחר בפעם הבאה. לעומת זאת בדיקטטורות, במקרה הטוב המנהיג יודח (כמעט תמיד באלימות קשה), ובמקרה הפחות טוב, האזרחים נשארים להרבה שנים תקועים עם המשטר השנוא, למרות ניסיונות להחלפה שגם הם אלימים מאוד. אפילו מחאה תמימה, תסתיים במרחץ דמים. כאלו היו כמעט או כל המשטרים הטוטליטריים של המאה ה20.

אגב, במהפכה האסלאמית הוצאו רבים להורג על ידי השלטון החדש. גם בשנים שלאחר מכן המשיכו להוציא להורג בקצב מוגבר על עבירות שונות, כולל נשים שלא הסכימו לכסות את שערותיהן.

רפובליקת ונציה הייתה דמוקרטיה אריסטוקרטית רק במובן שלמשפחות החזקות היה מונופול על השלטון. הגדרתה כ"שלטון הפילוסופים" היה מעליב קשות את הוונציאנים… הרפובליקה התאפיינה בכך ששמה את המסחר מעל כל ערך קיים.

משפחות האצולה בחרו מתוכה את המנהיג הבא, לרוב אדם זקן, כדי שלא ישלוט זמן רב. אך כפי שציים מם80, לאחר תקופה, החלו לבחור מנהיג שישרת רק את האינטרסים של האריסטוקרטיה או של הבוחרים, ולא את של הציבור הרחב, מה שממחיש את הצורך בזכות בחירה לכול.

הרמב"ם נולד בספרד, ונמלט ממנה עם משפחתו בילדותו לצפון אפריקה ומשם לארץ ישראל, והשתקע במצרים. כל המדינות שבהן עבר היו דיקטטוריות. הוא כמובן לא הכיר את הרפובליקה הוונציאנית, בניגוד לאברבנאל שאף נפטר בה לאחר שהוזמן לפשר בסכסוך מקומי.

אם אתה בדווקא מחפש את המדינות הראשונות שהכירו בהיטלר, אז תוכל למצוא אותן בספרד ואיטליה הפשיסטיות שממש "הלכו לאורו" של הצורר. מספר שנים לאחריהן צ'מברליין חתם על חוזה עם גרמניה, שבה רק הסכימו להחזרת שטחים שרוב אזרחיהן גרמנים, ולאחריה חתמו על הסכם שלא יילחמו זה כנגד זה.

"רעב תפוחי האדמה" באירלנד נגרם - כפי ששמו מרמז - מפגיעה קשה ביבול תפוחי האדמה שהיה הגידול החקלאי העיקרי במדינה. גם הרעב בבנגל (שהשלטון בה היה קולוניאליסטי ולא דמוקרטי) בעיצומה של מלחמת העולם השניה, נגרם כתוצאה מגורמים שונים. אכן, הממשלה הבריטית כשלה בשני המקרים בטיפולה, ויש לה אחריות לנעשה. אבל לדמות את סטלין שמדיניותו בלבד הרעיבה את אוקראינה שהייתה "אסם התבואה" של אירופה, ואף הורה לרצוח חלק מאזרחיה, לצ'רצ'יל, פשוט מגוחכת. "שמש העמים" אף נודע כאחד מגדולי המרצחים של כל הזמנים, בשנים 1936-1339 ביצע טיהורים נרחבים בברית המועצות, ובמסגרתה הורה לרצוח כמעט את כל חברי מפלגתו, וחלק גדול מהאינטלגנציה וראשי הצבא - בסה"כ כמיליון איש רק באותן שנים.

סטלין לא "החזיר את מה שהיה רוסי". ממש לא. הרוסים באותן מדינות היו מיעוט קטן עד קטן מאוד.

ולסיום, בעיני הקטע החשוב בתגובתך היא מה שציינת כי  "איני עוסק במחקרים היסטוריים היקפים, זה לא הנושא שלי כאן."

את חוקרי מדעי המדינה זה בהחלט הנושא, בפרט ההיסטוריה הפוליטית של העת החדשה. מחקרם אינו מתבסס על בחירה סלקטיבית ומותאמת של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה ספציפית, אלא מחקר כולל של המדינות השונות, דרכי שלטונם, והישגיהם. והמסקנות הן חד משמעיות לטובת הדמוקרטיה הליברלית.

אינני בקיא כמוך בקורותיה של הרפובליקה הוונציאנית, אך אני יכול לחשוב על שתי חסרונות שנובעים מכך שאנשי מסחר הופכים למנהיגים פוליטיים.

הראשון הוא חוסר כישרון, ידע וניסיון בנושאי המדינה. אנטוניו גרימאני היה סוחר עשיר בוונציה של המאה ה-15 שמונה לפקד על הצי הימי, ובשל חוסר נסיונו, הצי הובס בקרב. קשה לחשוב בימינו על דמוקרטיה שתמנה איש חסר ניסיון צבאי לפקד על יחידה צבאית. דווקא בדיקטטורות ניתן לפעמים לראות את השליט ממנה את בנו הצעיר שחסר כל כישורים צבאיים לתפקיד צבאי בכיר.

החסרון השני הוא שסוחר עשיר ששולט על חלק מהמשק, ייתן עדיפות לאינטרסים של האימפריה העסקית שלו, על פני אלו של המדינה. גם ראשי ממשלה בישראל שהתעשרו או שהואשמו בשחיתות, לא היו טייקונים ששלטו בחברות גדולות במשק הישראלי, כך שניגוד האינטרסים הזה לא ממש קיים. בימינו, מערכת המשפט וגם אמצעי התקשורת מאוד ביקורתיים בנושא.

אדרבה, כניסה של אנשי עסקים לתחום הפוליטי, יכולה לשפר את ההבנה לצורכי העסקים, לקשיים והבירוקרטיה שהם מתמודדים מידי יום ביומו. ברור שההנהגה לא צריכה להתבסס רק על אנשי עסקים, בדיוק כפי שאסור שתורכב רק מיוצאי צבא, אלא שילוב מאוזן של אנשים טובים מתחומים שונים.