|
|
| נשלח ב-19/2/2018 23:12 |
 |
| |
לדעת רש"י, אין סמיכה בפחות משלשה סמוכים. ר' חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו לא הוה מסתייעא מילתא (סנהדרין יד.). פירש רש"י: כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן.
לדעת הרמב"ם, הנראה מן התלמוד שצריך שיהא הגדול שבהם סמוך ויצרף אליו שנים וימנה את מי שירצה.
ואם תאמר היאך סמך רבי יהודה בן בבא ביחיד, אדרבא נאמר בירושלמי: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו, כגון רבן יוחנן בן-זכאי מינה את רבי אליעזר ואת רבי יהושע, רבי יהושע מינה את רבי עקיבא, ורבי עקיבא מינה את רבי מאיר ואת רבי שמעון.
ויש שלשה הסברים:
א) צירפו שנים שאינם סמוכים ומשום כבודם של חכמים לא הזכירום.
ב) התירו סמיכת יחיד רק בשעת הגזירה
ג) כאשר רוב בניין ורוב מניין של חכמי ישראל ישבו יחדו בקרבת מקום זה לזה התירו סמיכת יחיד, אך לאחר שחכמים נפוצו לכל עבר, התירו סמיכה רק ע"י בית דין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2018 10:11 |
|
| |
>ב) התירו סמיכת יחיד רק בזמן הגזירה> האם כוונתך למוסמך אחד או למסמיך יחיד? סנהדרין, יג, ב: "... וחד לא סמיך? והא אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל... רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו - משום כבודו דרבי יהודה בן בבא". <א) צירפו שנים שאינם סמוכים ומשום כבודם של חכמים לא הזכירום> ראה גמ' דלעיל: "משום כבודו דרבי יהודה בן בבא". <ג) כאשר רוב בניין ורוב מניין של חכמי ישראל ישבו יחדו בקרבת מקום זה לזה התירו סמיכת יחיד..."> רמב"ם, סנהדרין, ד, ה: "בראשונה היה כל מי שנסמך סומך לתלמידיו, וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו, אבל שאר החבורה יש לכל אחד מהם לסמוך ברשות הנשיא, והוא שיהיו שנים עמו שאין סמיכה פחות א משלשה". מה היה המצב בזמן הלל הזקן?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2018 13:02 |
|
| |
כל זמן שהסנהדרין היתה קיימת, דבר הסמיכה היה ביד הסנהדרין שהיו מעמידין דיינים. משבטלה הסנהדרין בימי רבן יוחנן בן זכאי, התחיל כל חכם לסמוך את תלמידיו. ועיין מאמר "מתי פסקה הסמיכה בידים?" מאת הרב ישראל פורת:
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2018 08:45 |
|
| |
ראו כאן את מאמרו של שלם וורהפטיג, "הסמיכה בזמן התלמוד", "סיני" מה, עמ' קמ-קעו: http://bit.ly/2ogJYVm
אם היה אישור בכתב על הסמיכה, ראו שם עמ' קמט.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/02/2018 09:06:25
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2018 00:02 |
|
| |
מימוני,
יישר כוח על הסקירה הממצה.
מעניין לציין כי רבי חנינא בן תרדיון שמרבה להביא שמועות בשם רבי אליעזר, היחס ללימוד תורה לנשים במשפחתו הפוך לחלוטין משיטת רבי אליעזר שאומר "כל המלמד בתו תורה, כאילו לומדה תיפלוּת" (סוטה פ"ג מ"ד). ובירושלמי נאמר בשמו: "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד).
ובעניין אחר: ציינת באגביות שיש במשנה ובתלמוד מעט מאוד מתורתן של רבי חנינא בן תרדיון ורבי יוסי בן קיסמא. בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות הוא מונה את שמות כל התנאים המוזכרים במשנה. ניתן לראות שלמרות שמספרם הוא יותר ממאה, מתקיים עיקרון פארטו, הגורס שבתופעות רבות 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים. רוב רובן של המשניות מובאות בשם מספר מאוד מצומצם של תנאים (או כ'סתם משנה'), ואילו בשם התנאים האחרים, מובאים מספר מועט של מימרות. מתוך התנאים שחיו בתקופת השמד (הדור השלישי לתנאים), המשנה בעיקר מצטטת מרבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה.
מה הסיבה לכך? האם זה בגלל שאלו התנאים היו ראשי המדברים, או אולי מחמת שהם היו רבותיהם של חשובי התנאים בדור הבא, ושמא הגורם לכך הוא שהם שלמדו ולימדו ביבנה, לעומת תנאים כרבי חנינא בן תרדיון שגם לפני מרד בר-כוכבא פעל רק בסיכני שבגליל?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2018 00:51 |
|
| |
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 25/02/2018 00:51:17
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2018 22:29 |
|
| |
תלמיד וחבר
תודה.
העלית שאלה חשובה, ואי אפשר לדון בה אגב משהו אחר. לדעתי פתח נא אשכול והבא את הנתונים שאספת מהתלמוד. שם נוכל לדון בזה כי חבל לבזבז שאלה חשובה כל כך על אשכול שמיועד למשהו אחר. וכיון שהשאלה היפה היא שלך, פתח אתה את האשכול ואז אשתדל לכתוב מה שאני יודע בל"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2018 00:36 |
|
| |
רי"א הלוי בספר דורות הראשונים מתנגד לזיהוי של הרוגי מלכות עם המרד, בשל פערי הזמן ביניהם. רבי עקיבא ישב במאסר תקופה ארוכה עד שנהרג.
שימוש בקבלה מעשית "שמות" לא פסול בחז"ל. ישעיהו הנביא אמר שם ואיבלע בארזא, אבישי בן צרויה הציל כך את דוד.
רבי חנינא התעלם מגזירות השלטון הרומי כאילו כבר היינו בתקופה שה' אחד ושמו אחד, ולא מוגבלים ע"י חוקי הטבע. זה בבחינת הוגה את השם באותיותיו ברבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2018 08:37 |
|
| |
יעבץ
ברוך השב!
העלית שלוש טענות:
רי"א הלוי בספר דורות הראשונים מתנגד לזיהוי של הרוגי מלכות עם המרד, בשל פערי הזמן ביניהם. רבי עקיבא ישב במאסר תקופה ארוכה עד שנהרג.
איני מכיר לצערי את הספר שהפנית אליו. עם זאת, מדובר בפרשנות ולא במסורת. האם אין כוונתו של הרי"א הלוי לשלול את האמונה שעשרה הרוגי מלכות הידועים נהרגו כולם באותו זמן? בכל אופן, לא באתי להתייחס למסורת ההיא אלא רק להסביר מה יכלה להיות תרומתו של רבי חנינא בן תרדיון למרד, גם בתמיכה ציבורית וגם בפעילות תיאורגית (השפעה על השמים). זו השערה והיא נבחנת בהתאם למקורות ולהנחות שלנו מה יכולה להיות גישתם של חכמינו.
שימוש בקבלה מעשית "שמות" לא פסול בחז"ל. ישעיהו הנביא אמר שם ואיבלע בארזא, אבישי בן צרויה הציל כך את דוד. תמה אני על דבריך. האמנם ישעיהו נבלע בעץ בזכות מאגיה של שם או שזה סיפור שחז"ל סיפרו, וכן לגבי אבישי ודוד?
אולי אתה סבור שזה פשט ומי מחכמינו שסיפר את הסיפור הזה האמין בו. אני קורא זאת אחרת. לדעתי חכמים השתמשו בסיפורים כאלו עבור ההמון למטרות חינוכיות. לא תמיד אני מבין מה המטרה של סיפור מוזר כזה, אבל איך אוכל לפרש זאת אחרת? אתה כנראה סבור שמאגיה כזו עובדת וזה לא פסול בעיני חז"ל כי עובדה שהם סיפרו כאלו סיפורים על בני הדורות הקודמים. כל שכן אם אתה סבור שישעיהו ואבישי באמת עשו כך. ולצידך העובדה שהסיפורים האלו מובאים בתלמוד בלי הערת העורך "זהירות, בדיה חינוכית". אני סבור שחכמים סיפרו סיפורים מתוך ההנחה שהשומעים יבינו מתי זה סיפור בדיוני ומתי לא.
רבי חנינא התעלם מגזירות השלטון הרומי כאילו כבר היינו בתקופה שה' אחד ושמו אחד, ולא מוגבלים ע"י חוקי הטבע. זה בבחינת הוגה את השם באותיותיו ברבים.
שוב, זו פרשנות יפה מאד. יש לך גם הנחה מסויימת לגבי העתיד לבוא, שאז חוקי הטבע לא יחולו ולא יגבילו. כמדומה שטענה כה מרחיקת לכת לא מצויה בתלמוד אם כי יש הסבורים שבימות המשיח יהיה שינוי בחלק מהמציאות אם גם לא בכולה.
אם הבנתי אותך, אתה סבור שר' חנינא ביקש להתנהג בהתעלמות מהשלטון וחז"ל רמזו זאת בביטוי "הוגה את השם" שמתאים לדבריך לימות המשיח. קישרת כאן שלושה דברים. זה אפשרי כמובן, אבל כדאי לשים לב שזה קישור פרשני ואין לו ראיה בטקסט, בלשון המעטה.
זה לדעתי הבדל בין דבריך לבין הפרשנות שהצעתי אני. גם לדברי אין אחיזה מלאה בטקסט, אבל התיאוריה שלי, כלומר שרחב"ת מנסה לפעול לחזק את המרד וגם "בשמים", מסבירה את העבירות שלו וגם את היחס של הרומאים אליו ואפילו את העובדה שמשפחתו נענשה ובתו הנשואה לא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2018 10:58 |
|
| |
<איני מכיר לצערי את הספר שהפנית אליו> נישט שיין ____________________ מאמר על עשרה הרוגי מלכות מלכות מקובץ "סיני" העליתי כאן: http://bit.ly/2BOiKx3
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2018 12:40 |
|
| |
נישטאיך
לא ילאו מקורותיך! כלומר, איקון ירוק.
אמנם נדמה לי שהפעם טעית, ובמקום את החומר על עשרה הרוגי מלכות העלית על עשרת הדברות...
זכור לי ספר חדש למדי שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק על מעשה בהרוגי מלכות. כמדומה שהיה פעם אשכול בפורום.
לא ברור לי איך הגענו לדון בנושא הזה, של אותו מדרש, אבל מה שמפורסם אצלנו כמדרש הרוגי מלכות אינו אלא יצירה מאוחרת ובלתי אפשרית מבחינה היסטורית. הסיפור המקדים, התיאולוגי, על הגזירה השמימית ועל המפגש בין כל ההרוגים הוא כמובן בלתי אפשרי. לא מבחינה תיאולוגית בגלל שיש שם מישהו שעולה לשמים (או לא רק...) אלא בגלל שהם לא חיו באותה עת. ולזה כמדומה מכוון בעל "דורות הראשונים".
וכל זה, מה זה שייך לנושא האשכול הזה? השאלה מי היו אותם עשרה הרוגים, וכמה היו מלבדם, ומתי נהרגו, ומי הורה על זה, ומה היו הטעמים - כל זה לא שייך לנושא האשכול. באשכול הזה אני מניח הנחות שנראות סבירות או אפשריות. שהיו מרידות. שהרומאים דיכאו אותן בכוח. שהיו כאלו ששיתפו איתם פעולה והתנגדו למרד בכוח הזרוע (ריב"ק) וזכו לכן לחיבת הרומאים. והיו שפעלו נגד, לפעמים במרד עצמו, לפעמים בעידוד, ולפעמים, לפי טענתי כאן, באמצעים שמימיים, כגון לשנות את הגזירה השמימית לטובת רומא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2018 20:00 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: |  | מתוך התנאים שחיו בתקופת השמד (הדור השלישי לתנאים), המשנה בעיקר מצטטת מרבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה.
מה הסיבה לכך? |
|
ת"ר לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו אלו הן רבי יוסי הגלילי ור"ט ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע (גיטין פג.).
רבי טרפון היה החכם החריף בדור.
רבי אלעזר בן עזריה שימש כנשיא לצד רבן גמליאל.
רבי עקיבא היה גדול הדור. לרבי עקיבא מעמד מיוחד אצל התנאים, שאומרת המשנה: משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו אשכולות (רמב"ם: כינוי על אדם הכולל המדות והמעלות והחכמות). ירושלמי: ולא עמד אשכול עד שעמד רבי עקיבא.
רבי יוסי הגלילי היה חכם חריף שהיה מנצח חכמים בדברי הלכה.
רבי ישמעאל היה חבר ובר פלוגתא של רבי עקיבא ומרבותיו של רבי מאיר.
רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, היה תלמידם של תלמידי רבי עקיבא: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר.
|
|
|
|
|
