וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.
וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָכִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:
כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱ' וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי;
וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל:
כִּי-רָאִיתִי אֱ' פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
ברור שיעקב השתכנע. (זה מה שהסיפור התנכ"י אומר).
אבל, הסיפור האמתי זה לא יעקב.
הסיפור האמתי זה אנחנו.
איפה האלוהים שלנו?
ואיך זה שליהדות אין מושג על אלוהים?
|
|
