אתחיל מהנושא של יראת שמים כנקודת מוצא ללימוד הגמרא, ומשם יתחרזו הדברים לשאר הנושאים.
הרב ליכטננשטיין מדבר על ההבדל בין למדנות למחקר שהלמדנות צריכה להיות מבוססת על יראת שמיים, בשונה מהמחקר שמה שחשוב אצלו היא "המדעיות". הרב גיגי והרב מדן (בסמוך לדברים), מסכימים איתו, ומתייחסים בעיקר לנושא שבחלק השני בדבריו בעניין ההבדל בין למדנות למחקר - לנושא של תוכן החישוב והלימוד הלמדניים או המחקריים.
ואני רוצה להעביר את נקודת המבט ולדבר דווקא על כך - שנקודת המוטיבציה - יראת שמים או מדעיות - היא המרכזית, והיא זו שלמעשה קובעת את כל השאר - מהמסד ועד הטפחות. וזאת למה?
כאשר נקודת המוצא היא יראת שמיים - אז הנקודה העיקרית בלימוד תהיה - איך להגיע לאמת האלוקית המונחת בתורה. גם כאן יש מה לברר - האם מדובר באמת "מוסרית" או באמת "תורנית" הנמדדת בסוג של למדנות "מדוייקת" בריסקאית וכדומה, או בכלל מדובר באמת מיסטית כלשהיא. זו נקודה לעיון, אבל עכ"פ עצם ההגדרה של נקודת מוצא כ"יראת שמים", מבררת לנו את העובדה שמדובר באמת "אלוקית" - מילה שכל כך רצו אנשים להשכיחה מהעולם, אך היא צפה שוב ושוב - והיכן שלא ידחקו אותה היא תעלה מחדש. ניתן לדרוש על כך ש"אלוהים" משורש "אל"ה" כשם ש"זהות" משורש "זה". אלוהות היא הזהות, ולא ניתן לאבדה ולא להשכיחה.
ונחזור לענייננו, שנקודת המוצא, המוטיבציה ללימוד, היא הקובעת היכן הלומד ירגיש שהגיע לאמת, ויעצור את שטף הלימוד ויאמר: הרי שזו כוונת המחוקק.
אבל, ויש לשים לב, שנקודת מוצא, ה"מוטיבציה", אינה רק "יראת שמים" או "מחקרית". כי מה שמדובר שם בראיון למשל על גמישות הלכתית בנושאים חברתיים, או שאלות שהם שאלות הלכתיות מול שאלות שהם בכלל שאלות פילוסופיות - גם זה מוגדר בעניין זה, דרך משל, כשם שאמת "אלוקית" המוטיבציה ללימודה היא "יראת שמים", כך אמת "פילוסופית" המוטיבציה ללימודה היא "קפדנות פילוסופית", ואמת "חברתית" המוטיבציה ללימודה היא "דאגה חברתית", ואמת היסטורית המוטיבציה ללימודה היא "דקדקנות היסטורית" וכן הלאה. לכן נקודת המוטיבציה שייכת לכל התחומים, ושוב השאלה היכן אנו עוצרים את הדיון וקובעים שכאן נקודת ההגדרה המבוקשת לפסיקת ההלכה או לפירוש הנכון בסוגיא או בפסוק.
וכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה, שבעיניי משפיעה מאוד על היחס לצורת ההנהגה התורנית - ובזאת ראוי לציין לשבח את החרדיות המקובלת, שרואה בתורה את המרכז, כלומר במוטיבציה של "יראת שמים", וסביבה מרכזים את כל הפילוסופיה והחברתיות וההיסטוריה ואפילו המדע. אמת שיש לזה מחיר, אבל מבחינת שמירה על נקודת המרכז של היראה, הרי שזו לפחות מלמדת אותנו ונותנת לנו הסתכלות מלמדת כיצד להצליח ביראת אלוקים. כי אכן כל האמיתות נכונות, ההיסטורית החברתית והפילוסופית וכמובן גם המדעית, אבל חשוב לזכור ולראות ולהדגיש את מרכזיותה של יראת השמים, יותר מה"קפדנות הפילוסופית" וה"דאגה החברתית" וה"דקדקנות ההיסטורית" - ולגבי "בקשת הדיוק המדעי", הרי שיש לשים לב שיש לדייק ולהבין בדיוק מהו "דיוק מדעי", ומהו "דיוק" בכלל, כי אם "דיוק" הוא חיפוש האמת, אזי מי אמר שהאמת תתגלה ביותר דווקא דרך ספירת מספרים, ודרך הגדרה מתמטית של אנרגיה או דרך פקודות מתמטיות בינאריות או לא בינאריות למחשב, פקודות שנמדדות בדיוק מתמטי דווקא, כי זו הדרך להפעלת כל המדעים המדוייקים, ומי אמר שדיוק זה הוא "האמת" המדוייקת ביותר, אולי "האמת" מתבררת יותר בדרכים לא מתמטיות? וזו כבר שאלה פילוסופית, ולפיכך המדע כולו תלוי בעצם בפילוסופיה של המדע, והפילוסופיה תלויה בהנחות יסוד של מהי צורת החשיבה הנכונה, ומהי אינטטואיציה מדוייקת ואמיתית, האם האינטואיציה המדברת בשם הבדיקה האנושית והצבת דברים זה מול זה כבפילוסופיה, או שמא רק ראיית האמת הבלתי תלויה כבדת?נמצא ששאלה זו היא המרכז שסביבו סובב הכל. (ובשאלה זו האחרונה ארחיב אולי בפעם אחרת).
קיצורו של דבר, האמת המתרכזת סביב יראת שמים היא האמת ה"תורנית" ביותר, ומה טוב אם דרכה נוכל להבין גם עניינים מתחומים המוגדרים בפני עצמם, כפילוסופיה והיסטוריה או חברתיות.
ואכן, אף אני שותף לטיעון שעלינו לשים לב לאקטואליה ולמודרנה בכלל, כי הם חלק מעולמנו, ואף מלמדים ומועילים בדברים רבים, וודאי לא בראם לנו כי אם הקב"ה ברצונו להיטיב, ועלינו ללומדם, אלא שעלינו לשים לב כיצד לשמר את המרכז כיראת שמיים ובתורת ה', ומתוך כך ליישם הן את דברי התורה בתיאוריה ובמעשה כמרכז והן לאחד בתוכה את שאר ענייני החיים בתיאוריה ובמעשה עד כמה שאפשרי הדבר.
ומתוך כך יובהר שגם אני סבור שהנהגה ראוי שתהיה מרכזית ככל האפשר, ואמנם ראוי שכל הדעות תישמענה, אך ראוי גם כן לשמר על הנהגה מרכזית, למען לא יפוצו העם איש מעל אחיו.
ואמנם כשמדברים על הפנייה ללימודי אגדה או השקפה, שוב זהו תחום מסויים, וישנו מקום לכל אחד מהלימודים כחלק באמת האלוקית הכללית, וגם על זה ניתן לקיים דיון מה מרכזי יותר ומאיזו בחינה (כי ישנם בחינות שתחום אחד מרכזי יותר, למשל הלכה בקיום מצוות, וישנם בחינות שתחום אחר מרכזי יותר כגון השקפה בעיקרי אמונה, ופשוט), ומוטב בעיניי לוותר על דיכוטומיה מעשית בין התחומים על מנת לשמר את ההרמוניה הרעיונית, שכמדומני שזה עיקר נסויננו כאן להבין כיצד ליישב בין יראת שמיים ליושר אינטלקטואלי וכל כיוצא בזה, להראות כיצד לשמר את כל חלקי הלימוד ולאחדם לכדידבר קוהרנטי רציף וברור, שניתן ללומדו ולהבינו וליישמו ככל האפשר לנו.
 |
|
|
