כתב העת למקרא 'פשטות המתחדשים' גיליון שלישי

לא עבד לי התיקון.

כתב העת למקרא 'פשטות המתחדשים' גיליון שלישי

כמה הערות והארות לדברים האמורים
כל דברי מתייחסים לכתוב בגיליון "פשטות המתחדשים", 

עמ' 46
לדעתי יוסף פחד שאחיו יברחו מפחדו - שבאפשרותו לפגוע בהם, ואז גם הוא יפסיד אותם והם אותו -וגם אביו יסבול. ולאחר שהוכח להם שאין להם מה לפחד שיהרוג אותם, ואף הסכימו לחפש איתו פשרות - אז יכל להתגלות אליהם, בתור ה"פשרה" האמיתית הראויה. כך גם יכל להסתיר מאביו ומפרעה את סיפור המכירה שהיה מצער את אביו וגורם תהיות לפרעה, כי כך יכל לטעון שלא הכירם בתחילה, כמו שהם -באמת- לא הכירו אותו, ורק לאחר כל מהלך הדברים הוכח לו שזה באמת הם. 

עמ' 51

"וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו"ייתכן שפירושו ששני הדברים אפשרו לתמר לעשות את המעשה - א' שיהודה התנחם ולא היה באבל, ויכל להיות עימה, וגם שעלה על גוזזי צאנו ויכלה למוצאו על פרשת דרכים. 
אבל מ"מ אינו מוכרח שהיו הדברים ברצף, רק לאורך הזמן וינחם יהודה, ובשלב כלשהוא בהמשך הזמן ויעל על גוזזי צאנו.

ואכלו את חלב הארץע"ש העתיד, כי שם עידית וזיבורית נמצא על הקרקע גם בזמן שאינה מצמחת, כגון בשעה שמובירים אותה (כידוע שכך היה מנהגם, כמו שמופיע בהרבה מקומות), ובשמיטה וכד'. ועכ"פ נכון שהצמיחו גם בשנות הרעב ככתוב "הא לכם זרע וזרעתם את האדמה", אבל גם ייתכן שיש לברר כיצד היה כל תוכנית השברת הבר במצרים, כי מהכתוב "הא לכם זרע" משמע שלא כל האוכל היה בהשברת אוכל להכנה מיידית, ויל"ע.

פטירת רחל וקבורתה
יעקב אמר ליוסף מסתמא כהתנצלות (ואולי התנצל כבר קודם לכן, אבל עתה בשעת מיתתו ושמברכו הוסיף שוב התנצלות), וגם שידע ויזכור וימסור במסורת לבניו את מקום קבורתה, שהרי מקום קבורת האבות והאימהות נודע שהוא במערת המכפלה, ומקום קבורת רחל צריך ג"כ להימסר כי גם היא מהאימהות, ולא עוד אלא שהייתה עיקרו של בית, וגם כן זהו דבר שידוע לנו במסורת שיש לזה חשיבות רבה ככתוב "רחל מבכה על בניה" וזה סמוך למיתתו כשמוריש לבניו בנחלה נחלת הבכורה הראויה, מזכיר גם הנדרש להזכיר עבור ערך מעלת רחל, שזהו כאמור ג"כ מצוואתו שיזכרו מקום קבורתה בדרך אפרתה. 

וילקט יוסף,
לא ניחא לי מה שמפרשים שלא עשה כן אלא שלא יקראו את אחיו גולים, וכי משום כך לצער עם רב, אשר לא ידע או כן ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, ככתוב בנינוה, ואיני יודע מדוע כל זה, אבל קשה לי לקבל פירוש כזה, אמנם יש מקום לדקדק, שלא כתוב שסתם הגלם, אלא "העביר אותו לערים", נראה שהעבירם דווקא "לערים", כלומר ביקש שילטון ריכוזי ע"י ישיבת ערים, וזה דבר שמסתמא בכל מקרה היה רוצה אותו המלך, רק כאן נמצאה לו ההזדמנות לעשות כן.
לגבי ברכות יהודה ויוסף ודן ראה מ"ש באשכול פרשת ויחי.

מ"ש אצל אשת פוטיפר "וינס ויצא החוצה", יש להוסיףשמשום שהיא סברה "וינס החוצה" לכן פחדה שיתגלה קלונה וראתה להטיל על יוסף כל האשמה כדי לזכות עצמה, אמנם תוך כדי שקראה להם ודיברה איתם, נתגלה לה שהוא לא נס בחוץ, ואז תיקנה עצמה ואמרה שבהתחלה הוא כן נס ורק בסוף הוא לא נס, ואמנם לפוטיפר עצמו סיפרה רק את החלק של "וינס החוצה".

בעניין הנספח לנושא הייבום, בתחילת הגיליון, רק כדאי לציין שלא כל בני המייבם נקראים על שם האח וגם לא דווקא בכורו הראשון לאביו, כי אם בני או עכ"פ הבכור לאישה היבמה, אשת האח שמת, אבל אם יש למייבם אישה אחרת, אז בניה כולם נקראים ע"ש אביהם הביולוגי.

בעניין פועל פש"ט, לדעתי פירושו "בלתי מורכב" - ומכאן כל פירושיו:

כי הדבר הישר הוא פשוט, באשר הוא לא מקופל ולא מעוקל, וזוהי הצורה הפשוטה, באשר צורת הכלי המקופלת דורשת הרכבה מיוחדת.

וכן "בלתי מיוחד", באשר כל דבר מיוחד המאפיין אותו שיש בו שני מאפיינים "צווי דינים" בדבר אחד - מאפיין אחד רגיל ומאפיין אחד נוסף שאינו רגיל, כגון הבכור, יש בו מאפיין רגיל שהוא בן, ומאפיין שאינו רגיל שהוא בכור,ועל כן שוב נמצא שהוא מורכב, פירוש מורכב משני מאפיינים, מצווי דינים בדבר אחד.

וכן לפשוט ספק, כל זמן שיש ספק הרי שהמחשבה בנויה בהרכב גדול, על שני צדדים שכל אחד יש לו מועמדות, וכאשר פושטים הספק אז שניהם מתכללים ביושר בדרך אחת, ואפשר לשאול אם כן הספק שנפשט מורכב יותר, אבל "מורכב" אין פירושו בעל שני דברים, אלא ששני הדברים מהווים שתי יחידות, וכאשר הם מהווים יחידה אחת שוב אין הדבר מורכב, דרך משל המנורה מקשה אחת, אבל היא מכילה כמה קנים, אבל היא גופה מהווה דבר אחד, לעומת זאת ייתכן גוף שאינו מקשה אחת, שעשוי כמשטח אחד, והוא באמת מורכב משני גופים.

וכן פשיטת בגדים, שהיא הורדת בגדים, כיוון שהבגדים מייחדים את האדם, ומכניסים מובנים תרבותיים ורגשיים למראהו, ועל כן על ידיהם עניינו נעשה מורכב.

והפשיטה שהיא מלחמה, לשון פשיטה הונחה על המלחמה המהירה והכיבוש בזמן קצר ובבת אחת, וזהו כמובן דבר "פשוט", באשר הינו מלחמה אחת ללא קרבות מרובים

בעניין פשטות הכתובים, זהו כמובן נושא מורכב עד מאוד לברר מהו "פשט", אך בפשטות נראה ש"פשט" הוא כל דבר אשר מובן מתוך עצמו, ללא הזדקקות להבנה מסובכת ומורכבת, כי ללימוד דרש נדרש מחשבה אודות תובנות שאינם חלק אינטגרלי מהכתוב, וכמובן יש להבדיל בין "פשט" הכתוב ל"פשט" להבנת הקורא, כי מובן הדבר שה"פשט" צריך לכוון לדעת הכותב יותר מאשר לדעת הקורא, גם אם עבור הקורא זה מסובך, ואם בדברי הכותב ההבנה מסובכת, אז גם אם לקורא זו תיראה הבנה יותר ברורה, עדיין הדבר יהיה בגדר דרש.