מחפש הסבר רציונלי לכללי הפרישה באירועי מפולת בשבת

האתר המוזר הזה, כשאני בא למחוק את תיבת 'תחת' במשפט 'תחת בשבילים' הוא ממאן לקבל את המחיקה, אבל מוסיף הערה למטה שתוקן על ידי וכו'. וכשאני בא שנית למחוק את התיבה הנ''ל ואף את הודעת התיקון הקודמת, אזי שתים רעות עשה עימי - את התיקון לא קיבל והודעה חדשה הוסיף. וכשאני בא בשלישית למחוק ההודעה החדשה תכף הוא מוסיף עליה נוספות, כצפרדע הזו שכל מכה ומכה שאתה מכה בה מרבה עליך צפרדעים נוספות לקרקר בהיכלו.

תוקן על ידי שולח_דברים ב- 13/03/2019 22:39:09

א. שרץ אינו מטמא באוהל, אבל במקרה שאתה מתאר, אם הוא מקרה מצוי שיש לדון בו ולהשוות לשאר המקרים המובאים בכתבי קודשי ישראל, אז מדובר במצב שאחד חיפש את מקומם של טומאות הנבלות, וכן אם מדובר בשבילים טמאים כבדברי חז"ל באמת, שיש שם קברי אדם, אז הרי מצינו בחז"ל דמצייני מערתא, והכי נמי כאן אם חיפש ולא ידע אם עבר בטמא או בטהור.

ב. דין פרוטה כדין מאה, כמו שאמרתי זה לא דווקא "להקדים", אלא "להקדים" זה סימן לחשיבות, כלומר שיש לדין פרוטה חשיבות כדין מאה מנה, וכך כאן לאדם בודד חשיבות כלאנשים רבים. אבל אין הכי נמי, שגם כאן שיהו חביבים עליך דיני קבוע כדיני רובא.

ג. על זה אמר שלמה בן דויד מלך צדק מלך ירושלם "אל תלך בדרך איתם מנע רגליך מנתיבתם, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם", ואם ירצה האדם בצע לקחת "אם יפתוך חטאים... כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל", כבר השלים שלמה המאמר באמרו "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח" ופרש"י את נפש הגזלן, וכן אמר שלמה בחכמתו "אל תהי חכם בעיניך, ירא את ה' וסור מרע"

לזה באתי למחוק תיבת תחת, והשרץ בשביל יטמא במגע במדרך כף רגל. אלא שנתאנף בי האתר מאד להרע עימדי. אני מציג לך מקרה ולמה תעביר אותו למקרה אחר? כמה שבילין הוא דין מצוי מאד. ואני שב ושואל: לא ידע מאומה על שרצים וצפרדעים, והלך באחד השבילים, ובשביל ששם הלך נגע בנבלה של מה שהיה שם, ונפשו בשאלתו לידע דינו. מה תפסוק? אני מבין שלדעתך יש חידוש דין גדול שבכה''ג אין דנים קבוע אלא הולכים אחר הרוב וטמא ברה''ר.

א. כתבתי שאם בא בא לסלק טומאות הנבלות, אף אם הם על גבי הקרקע, ושמא לא מצאם
ב. איפה מצוי דין של יותר משני שבילים?

אני מבקש ממך לפסוק דין באדם שהלך סתם ככה לתומו בשביל. מה הבעיה להגיד את הנובע מדעתך בזה?
אכן איני יודע על יותר משני שבילין, אבל מה ההבדל בין שנים לשלוש? אי אפשר לדבר על שלושה שבילים? שיהיו שלושה שבילים, תחת שנים מהם נבלת אדם ותחת השלישי מטמון של מרגליות והלך באחד מהם ואינו יודע באיזה הלך. 

כתוב בתורה "על פי שני עדים או שלושה עדים יקום דבר" וכתיב "ודרשו השופטים היטב" וכתיב "ודרשת וחקרת ושאלת היטב", הלכך ובהתאם לזאת על פי דין תורה איני יכול לפסוק דין על אותו אדם שהלך בעשרה שבילין שאינני מכירו כלל

מה ההבדל בין שניים לשלוש? בדרך כלל צומת של מדרחוב או של שביל עפר שעלולות להכיל איזושהיא טומאה מטמאת כזו, צמתים כאלה הם בדרך כלל קטנים, ורוב הסיכויים שכללו רק שני כיווני התפצלות. ובין כך, אם זה מצוי שיחפש אחר טומאת קבר או טומאת שרץ, אז כבר כתבתי שזה אכן כעניין ההסבר של דין קבוע. אבל גם שביל טמא בטומאת שרץ לא מצינו בחז"ל, כי אם שביל טמא בקבר. אבל בין כה, המטמון נמצא באי בודד כנראה ולא תחת שביל העפר, ואת האיש שחיפש את המטמון גם איני מכיר, אבל איכא תירוצא דמיירי בשודד קברים, והוא ממילא נטמא כך שאין שאלה.