.
לוי יוצא אל הכפרים, ושם נשאל שלוש שאלות שאינו יודע את התשובה להן. שתי השאלות הראשונות הן בדיני חליצה, והשאלה השלישית – על הפסוק – נראית כאינה קשורה כלל. הוא אינו יודע את התשובה, וחוזר לבית המדרש, שם הוא מקבל את התשובה.
לוי היה חכם ארץ ישראלי, והגרסה בירושלמי, שלמה יותר – ומוסיפה לנו כמה רבדים חשובים נוספים:
בְּנֵי סִימוֹנִייָא אָתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי.
אָֽמְרִין לֵיהּ: בְּעָא תִתֵּן לָן חַד בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן וַחַזָּן סַפָּר מַתְנַייָן וַעֲבַד לָן כָּל־צָרְכִינָן.
וִיהַב לוֹן לֵוִי בַּר סִיסִי.
עָשׂוּ לוֹ בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עָלֶיהָ.
אָתוֹן וְשָָׁאֲלוֹן לֵיהּ:
הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת?
וְלֹא אַגִיבוֹן.
רָקָה דָם?
וְלֹא אַגִיבוֹן.
אָֽמְרִין: דִּילְמָא דְּלֵית הוּא מָרֵי אוּלְפָּן. נִישְׁאוֹל לֵיהּ דַּאֲגָדָה.
אָתוֹן וְשָׁאֲלוֹן לֵיהּ: מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב: "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת". אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם? וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת?
וְלֹא אַגִיבוֹן.
אָתוֹן לְגַבֵּי דְרִבִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ: הָדֵין פַּיְיסוּנָא דְּפַייְסַנְתָּךְ.
אָמַר לוֹן: חַייֵכוֹן, בַּר נַשׁ דִּכְװָתִי יְהָבִית לְכוֹן.
שָּׁלַח, אַייְתִיתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: רָקָה דָם מַהוּ?
אָמַר לֵיהּ: אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק - כָּשֵּׁר.
הַגִּידֶּמֶת, בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת?
אָמַר לֵיהּ: בְּשִׁינֶּיהָ.
אָמַר לֵיהּ: מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב: "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת". אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם, וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת?
אָמַר לֵיהּ: עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין - רָשׁוּם. מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִין - אֱמֶת.
אָמַר לֵיהּ: וְלָמָּה לֹא אַגִּיבְתִּינוֹן?
אָמַר לֵיהּ: עָשׂוּ לִי בֵימָה גְדוֹלָה, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ, וְטָפַח רוּחִי עָלַי.
וְקָרָא עָלָיו: "אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יַד לְפֶה". מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה - עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָה בָהֶן עַצְמְךָ.
(ירושלמי, יבמות, פי"ב ה"ו)
(סימונייא – מזוהה עם תל באזור עמק יזרעאל, לא רחוק מנהלל של היום.)
