בבא בתרא קל"ג
ב' & קל"ד
א'
תָּנוּ רַבָּנַן
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא הָיוּ
בָּנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה עָמַד
וְכָתַב נְכָסָיו לְיוֹנָתָן בֶּן
עוּזִּיאֵל מָה עָשָׂה יוֹנָתָן בֶּן
עוּזִּיאֵל מָכַר שְׁלִישׁ וְהִקְדִּישׁ
שְׁלִישׁ וְהֶחֱזִיר לְבָנָיו שְׁלִישׁ
בָּא
עָלָיו שַׁמַּאי בְּמַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ
אָמַר לוֹ שַׁמַּאי אִם אַתָּה יָכוֹל
לְהוֹצִיא אֶת מַה שֶּׁמָּכַרְתִּי וּמַה
שֶּׁהִקְדַּשְׁתִּי אַתָּה יָכוֹל
לְהוֹצִיא מַה שֶּׁהֶחְזַרְתִּי אִם
לָאו אִי אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מַה
שֶּׁהֶחְזַרְתִּי
אָמַר הֵטִיחַ
עָלַי בֶּן עוּזִּיאֵל הֵטִיחַ עָלַי
בֶּן עוּזִּיאֵל
מֵעִיקָּרָא
מַאי סָבַר מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּבֵית
חוֹרוֹן
אבקש להתייחס
דוקא לסיפור על מערכת היחסים בין שמאי,
יונתן בן עוזיאל
והמספר. הארוע
עצמו (מעשה
באדם אחד וכיוצ"ב)
שווה דיון נפרד.
אגב,
בירושלמי נדרים
י"ט ב'
הארוע מופיע בצורה אחרת ומעניין לנתח את
המשותף והשונה בין הגרסאות.
ראשית,
מעט תזכורת:
שמאי הוא בן הזוג
והפלוגתא של הלל הזקן. ברוב
המחלוקות ההלכה נקבעה על פי שיטת בית הלל
ולא שיטת בית שמאי.
יונתן בן עוזיאל
הוא גדול תלמידיו של הלל (סוכה
כ"ח
א')
וכעת, מה
הסיפור כאן:
יונתן בן עוזיאל
פעל במקרה מסויים כפי שפעל. בא
אליו שמאי "במקלו
ובתרמילו"
מה זה "במקלו
ובתרמילו"? לפי
רש"י,
המשמעות היא
להתווכח איתו. רבנו
גרשום מגדיר זאת כ- "לקנטרו
ולהתריס כנגדו" וגם
פרשנים אחרים מציעים דברים דומים.
עם זאת,
הביטוי "במקלו
ובתרמילו" מופיע
רק פעם אחת נוספת בתלמוד, במסכת
שבת ל"א
א' ששם הנוסח הוא "הקל
שבא במקלו ובתרמילו". קשה
להאמין שהביטוי נבחר במקרה- הוא
נועד לעקוץ את שמאי.
ואם נישאר עוד
דקה במסכת שבת, המשך
השורה הוא "בא
לפני שמאי".
הקל שבא במקלו
ובתרמילו כדי לקנטר את שמאי.
מקריות שאותו
הביטוי משמש לתיאורו של שמאי עצמו?
ומה עונה יונתן
בן עוזיאל לשמאי? הוא
לא מצטדק, הוא
לא מסביר מדוע פעל כפי שפעל. אמנם,
שמאי הוא "ליגה
מעל" בן
עוזיאל (בן
זוגו של הלל הזקן- מורו
של בן עוזיאל), אבל
הוא מאתגר אותו "אם
אתה יכול… (אז)
אתה יכול גם….
ואם לא-
אז לא"
מה שבן עוזיאל
עונה לו זה (בערך)
ששמאי אינו רשאי
או יכול לחלוק על סמכותו. בדיוק
כפי שאין לו את הכח לבטל מכירה שנעשתה
כדין או להוציא הקדש מידי "כלי
הקודש" שקיבלו
אותו. יונתן
בן עוזיאל פעל על פי ההלכה, הוא
הפעיל את שיקול הדעת בשאלה שנמסרה לו
ולכן- אולי
אפשר לשאול, אולי
יש מקום לשיטות שונות, אבל
מעשיו של יונתן בן עוזיאל- הם
סופיים.
בהמשך (הדילוג,
יש לו סיבה)
מסבירה הגמרא
מדוע סבר שמאי כפי שסבר (מעשה
בית חורון) והיכן
ההבדלים בין המקרים וכד'.
וכאן אנו מגיעים
לתגובתו של שמאי "הטיח
עלי בן עוזיאל הטיח עלי בן עוזיאל"
וכאן עולה שאלה
מעניינת: מדוע
שמאי חוזר פעמיים על הביטוי "הטיח
עלי בן עוזיאל"?
מה זה "הטיח
עלי"? הביטוי
איננו מופיע בעוד מקומות אם כי הטחה מופיעה
פעמים רבות בתלמוד.
אם נסתפק ברשב"ם,
אזי "כמו
הטיח דברים כלפי מעלה (תענית
דף כה.) כלומר
השיבני דרך בזיון ונצחני"
אבל פירוש זה
(ועוד
פרשנים חוזרים עליו בגרסאות קרובות)
איננו מסביר מדוע
שמאי הכפיל אותו.
יותר מכך-
זה שהתנאים
מתווכחים ואחד מנצח את השני בחידוד?
אין בכך שום חדש
או רבותא. יש
אינספור מקרים כאלו בגמרא.
לטעמי,
שמאי חוזר על
ה"הטיח
עלי" פעמיים
מאחר והוא מודע לכך שכשל פעמיים בסיפור
זה.
ראשית,
מה זה לבוא "בתרמילו
ובמקלו" אל
יונתן בן עוזיאל? המדובר
בבחיר תלמידיו של הלל (לא
של שמאי) ולכן
גם אם אתה טוען כנגדו- עליך
לעשות זאת בנימוס, בכבוד.
האם זו התנהגות
ראויה מצד ראש בית שמאי?
שנית,
ה"מאי
סבר". מדוע
שמאי השווה את המקרה לבית חורון?
הוא אמור היה
להכין את עצמו יותר טוב. לבדוק
את הפרטים, לדעת
במה המדובר ולא להניח הנחות שגויות.
מדובר בתלמיד חכם
(בן עוזיאל)
ועליך לדעת לבדוק
את עצמך לפני שתצא מולו.
ולסיכום,
בנימה אישית,
אני רוצה לחבר את
הודאתו של שמאי למה שקורה כיום ברשתות
החברתיות.
אנו קוראים כותרת/
שומעים את הנושא
וכבר מגבשים דעה בלי לדעת, בלי
לברר את הפרטים. על
כך ראוי שנטיח עלינו!
במקביל,
אנו "מכסחים"
את בני הפלוגתא
שלנו ושוכחים שהם לא פחות חכמים מאיתנו,
ידענים בחומר
המדובר, איכפתיים
כמותנו ובאופן כללי, ראויים
לכבוד אנושי. על
כך עלנו להטיח כלפי עצמנו בשנית.
מקווה שיהיו לי
השכל והאופי לשמור לקחים אלו כלפי עצמי
תוקן על ידי למך ב- 23/06/2022 18:20:00
"אמר לו: כתוב, והרוצה לטעות יטעה" (בראשית רבה ח ח)
