חידוש מפתיע על המילה "מתוק" בתורה.

מה משמעות המילה "מתוק" במקרא?

כנראה לא בדיוק מה שאנחנו מפרשים היום.

מאין לנו שמתוק הוא טעם ולא נניח איכות כמו ערב או זך? 

עיינו למשל בפסוק הבא

הַֽנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִ­דְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִֽים׃

שימו לב להקבלה בין

מתוקים מדבש / נפת צופים.

נֹפֶת -    לשון ניפוי ( מהצוף)

מתוק.. לשון ניתוק .

דבש מתוק הוא דבש שנותק מחַלַּת דְּבַשׁ.

הטעם "מתוק" שהשתרש בימינו, הוא גלגול שנגזר במקור מהמשמעות הסמנטית שבפעולה.

דבש מתוק במקרא הוא למעשה דבש זך,

כלומר דבש שזוכך, הופרד, הותק משאריות דונג שבתוכו.

אנחנו קונים היום דבש בצנצנת במכולת או בסופר, לא תמיד חושבים על כל התהליכים והפעולות

שנדרשו כדי להפיק אותו, אבל בימי המקרא דבש היה יקר מפז, גם בגלל הטרחה הרבה.

ומהו אם כן הטעם "מר"?

הצירוף "מר" במקרא הוא גרעין סמנטי בפני עצמו שקשור בהרבה פעלים,

הוא קשור להמרה והתמרה של דבר בדבר ולכן מסמן גם מערבולות ותהפוכות.

כאשר כתוב על חנה שהיא "מרת נפש", אין הכוונה שהיא מרירה במובן העכשווי והפולני, אלא לכך שהיא נמצאת בסערה שממירה והופכת לה את הנפש.

גם למילים מְרִי, מרד, המרה, יש גרעין דומה .

במקרא מופיע מספר פעמים הצמד המנוגד מר/ מתוק.

הצימוד הזה הוא לא מקרי.

מים מרים במקרא הם מים שהאיכות הטבעית שלהם הומרה והשתנתה, ולכן אינם ראויים לשתיה.

"מים מתוקים" הם מים שזוככו מהמפגעים שבתוכם.

ואכן "מים מתוקים" מופיעים בדיוק בהקשר הזה במקרא כמים שנעשתה עליהם פעולת זיכוך:

"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָֽכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָֽא־שְׁמָהּ מָרָֽה׃

וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃

וַיִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם"..

המילה מֶתֶק, היא מאותו גרעין סמנטי שהניב פעולות כמו נתק,עתק..העתקה, ומסמנת במופעים רבים במקרא זיכוך ולא טעם.

כאשר קוראים במקרא מתוך ההבנה הזאת, רבים מן הפסוקים מקבלים פירוש שונה ודקויות נוספות.

למשל,כאשר נכתב בתהילים:

"אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱ­לֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָֽגֶשׁ׃", הכוונה היא לזיכוך של סוד, להוצאה של דבר מתוך דבר.

בהמשך המילים מתוק ומר ייוחדו וקיבלו חיים משל עצמם, הפכו לטעמים שאנחנו מכירים.

וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַֽעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת־הַשָּֽׁמֶשׁ.

מתוק אם כן הוא זך או מזוכך. 

אין הכרח לומר שמתוק אינו מלשון תיק וקבלה וחיבור ואילו מר אינו אלא לשון תמורה שאי אפשר לסבול יותר את המרירות, אבל המתיקות היא החיבור העמוק שאינו אלא מתוק..