בעברית העכשווית או בפירוש המקובל, משמעות המילה "אוּלָם" היא מבנה סגור, בדרך כלל גדול או רחב, בעל פרופורציות מסויימות המבדילות אותו נניח מחדר.
"וְאֵת אוּלָם הָֽעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה א׳רְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רחְבּוֹ"
אולי תופתעו לדעת שבזמן המקרא המילה "אוּלָם" נגזרה בכלל מפעולת האילוּם, בדומה לאלומת שיבולים המאוגדת יחד.
מה שמגדיר במקרא אוּלָם ככזה הוא לא דווקא החלל הגובה או הממדים שלו, אלא בראש ובראשונה ההיבט המאגד והקושר שבו.
לכן בדרך כלל מופיעה המילה אולם במקרא בצמידות קשר-יחס, למשל: "אוּלָם-הָֽעַמּוּדִים" ,"אולם השער", "אולם הבית",
ואפילו "אולם החצר".
חצר פנימית קושרת את חלקי המבנה .
אוּלָ´ם מאגד וקושר עמודים, חדרים, שערים וכו.
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְֽאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּֽרֶת".
המילה אוּלָם מופיעה במקרא לא רק כחלל או מרחב, אלא גם כאובייקט .
"וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפּט־שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד־הַקַּרְקָֽע"
"אולם-הכסא" בציטוט הזה הוא לא חלל אחד שנמשך מחלל אחר אלא כנראה סוג של במה מוגבהת המחברת, מאלמת, בין מפלס הריצפה שהיא קרקע אחת, למפלס רגלי הכסא המוגבה מעל לריצפה, שהיא קרקע אחרת ( אוּלָם הַכִּסֵּא... מֵהַקַּרְקַע עַד־הַקַּרְקָֽע). ההבנה הזאת יכולה לשפוך אור רב, למשל על תיאור בית המקדש, ויש עוד הרבה להרחיב בעניין.
ומי הוא האילם?
המילה אילמות מתארת במקור מצב בו השפתים אלומות/מחוברות יחדיו ולכן לא יכולות לדבר להביע או להתבטא.
וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּֽיו׃
הרחל בפסוק כאן נאלמה מכיוון שפיה כפשוטו נקשר, נאלם.
"המילה "אַלִּים"(אלימות) היא כבר חז"לית.
גם חז"לינו ראו קשר בין אלימה(קשירה, כפיתה) ,צמצום של התנועה, כפייה, הגבלה של הביטוי הייחודי, לבין המושג שטבעו- אלימות.
