היחס בין בחורי ישיבות לתיכוניסטים חרדים

לפני שאתחיל אגדיר מושגים:
תיכוניסט חרדי – בחור שממלא את חוק לימודיו במוסד שמשלב בין השכלה תורנית ברמה גבוהה ושמירה מוקפדת על הדת היהודית והקשור אליה, לבין לימודי תיכון רגילים כגון מתמטיקה ואנגלית. בחור זה עתיד להוציא תעודת בגרות מלאה שתשמש אותו בעתיד כשיפנה ללימודים אקדמיים ולאוניברסיטה. בד"כ, בחורים שכאלו, בעתיד הלא רחוק יעבדו ויפרנסו את משפחותיהם תוך קביעת עיתים לתורה ושמירת המסורת הדתית.
בחור ישיבה קדושה – בחור שלומד ונמצא במוסד שכל מטרתו היא חינוך על טהרת הדת היהודית, לימוד תורה ללא הפרעות חיצוניות, ושקידה ועמל אינסופיים במטרה להתחבר לקב"ה. בחור זה אינו זכאי לתעודת בגרות – דבר העלול להקשות עליו בעתיד אם יפנה למוסד אקדמי ע"מ ללמוד בו מקצוע. בד"כ, בחורים שכאלו, ימשיכו כל חייהם לשבת ולהיות ספונים בין כותלי בית המדרש, וחייהם יהיו קודש למען לימוד התורה והיהדות. הם עתידים להתפרנס ממלגות שיחולקו ע"י כולל האברכים בו הם רשומים, ולעיתים נשותיהם יעבדו ויפרנסו את הבית גם כן.

בתור תיכוניסט חרדי, תמיד הפריע לי היחס והגישה המזלזלת של תלמידי הישיבות כלפי ציבור התיכוניסטים הנובעת מתוך בורות וחוסר הכרה והבנה בנושא.
אקדים ואבהיר עניין חשוב מאוד. לכל בחור יש את היום בו הוא עומד בפני צומת דרכים שבה עליו לקבל החלטה חשובה שתשפיע על המשך חייו – ישיבה תיכונית חרדית או שמא ישיבה קדושה. החלטה זו מתקבלת בד"כ ע"י הורי הבחור על דרך הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו", והם אלו שקובעים את מסלול חייו העתידי של בנם.
אין להשוות כלל וכלל בין הדברים שעוברים וחווים ה'תיכוניסטים', לבין אלו שחווים 'בני הישיבות הקדושות'. אלו עולמות שונים, שכוללים אנשים מרקעים וממגזרים מגוונים. לבחור מקבוצה מסוימת יהיה קשה מאוד להבין ולהשתכנע בצדקת דרכה של הקבוצה השנייה, משום שכך חונך ולמד בתפיסת עולם מסוימת זו כל חייו.
כעת אפשר להבין כי יחס כה פוגע ומזלזל כלפי קבוצה מסוימת( במקרה שלנו, תיכוניסטים) נובע מתוך בורות וחוסר הבנה. אל לקבוצה מסוימת, לזלזל וללעוג לקבוצה השנייה, משום שהיא אינה מבינה ומכירה בדברים כפי שהקבוצה השנייה מקבלים את הדברים.
אפשר לחלוק, מותר להתווכח, דבר זה אף חשוב והכרחי בדת מרובת מחלוקות כמו היהדות, אך אסור להתייחס באופן משפיל ומבזה לבחורים שהלכו בדרך שונה במקצת מהדרך 'המקובלת'.

בחור שבחר ללכת לישיבה תיכונית, עושה זאת משום שהוא מאמין בלב שלם בשילוב בין קודש לחול – לימוד גמרא מעמיק בבוקר ותרגול מתמטיקה בצהריים. הוא עושה זאת, משום שהוא סובר כי הדרך הראויה והמתאימה לבן תורה המייצג את הקב"ה, היא זאת. לדידו, הקדוש ברוך הוא רוצה ומעוניין בכך שנרכוש השכלה ומקצוע לעתיד, שנוכל לפרנס את משפחתנו בכבוד ובלי להזדקק לעזרה מאחרים. הוא מאמין שזהו השילוב האולטימטיבי – אדם שרכש השכלה ומקצוע ובנוסף קובע עיתים לתורה ושומר בקפדנות חסרת פשרות וויתורים על ערכי הדת והמסורת היהודית. 
כמוהו, בחור שבחר ללכת לישיבה קדושה. הוא קיבל את ההחלטה הזו משום שבדרך זו הלך כל חייו. מגיל קטן, הוריו התוו את דרכו המסוימת בה הם מאמינים, ובה הוא ימשיך (כך מצופה ממנו לפחות) כל חייו. 'תורתו אומנותו' היא המנטרה של חייו ועל פיה ימשיך ויצעד.

כשם שבחור ההולך לישיבה קדושה, עושה זאת משום שהוא והוריו מאמינים בצדקת דרכם ובנכונות וביעילות מסלול חיים זה, כך גם בחור ההולך לישיבה תיכונית חרדית.
כל אדם מאמין בדרך חיים שונה ובעקרונות ובאידאולוגיות מגוונות. אל לנו כחברה מתוקנת להתייחס בזלזול כלפי הקבוצה השנייה. עלינו לנסות ולהקשיב לדבריה ולטענותיה, אולי לא נשתכנע אך לפחות ננסה להבין את מניעיו, דעותיו ומחשבותיו של האדם האחר העומד מולנו.

עד הנה, עסקתי בעיקר ביחס בין תלמידי הישיבות הקדושות לתיכוניסטים. כעת אתייחס ליחס בין התיכוניסטים לבחורי הישיבות הקדושות.

כמו היחס בין בחורי הישיבות לתיכוניסטים, גם היחס של התיכוניסטים לבחורי הישיבות הקדושות הוא לעיתים נגוע ופסול. קודם כל, חשוב להסביר עניין יסודי עד מאוד.
לכל היהודים באשר הם ישנה מטרה אחת משותפת – להתחבר לקב"ה, הן ע"י לימוד תורה והן ע"י תפילה ושמירת מצוות. דבר זה משותף לכל הקבוצות והחוגים בדת היהדות. זהו יעד שכולם שואפים אליו יחד. לדרך אל המטרה המשותפת, ישנם כמה מסלולי חיים המובילים אליה. כל הדרכים (כמובן בהתאם לכללי היהדות) מקובלות, ראויות ומתאימות. יש שבוחרים להגיע אל היעד ע"י הקדשת כל חייהם ללימוד התורה ועל כן הם הולכים לישיבה קדושה. מנגד, יש כאלה שבמהלך הגעתם אל היעד בוחרים לשלב גם מנפלאות טבע העולם שברא הקב"ה ולרכוש השכלה וידע במקצועות נרחבים.
חשוב לדעת שהנקודה רחבה הרבה יותר מאשר ישיבות. מדובר כאן על דרך חיים – מה שמכונה "חרדיות וחרדיות מודרנית". על דבר זה יפורט עוד בהמשך...
על דבר זה אין עוררין, הלוואי וכולם היו זוכים לשבת כל היום ולהמית עצמם באוהלה של תורה. כורח המציאות הביא לכך שציבור נרחב המכונה 'חרדים מודרנים' בחר בדרך מקובלת אחרת. ההערכה שיש בקרב הציבור החרדי מודרני כלפי הציבור החרדי – המיינסטרים היא רבה עד מאוד. כמובן שאינני מדבר על הציבור הקיצוני – הארדקור בחברה החרדית משום שהקב"ה רוצה שנהיה נורמלים.

בתוך ליבו, שאיפתו של כל יהודי היא לשבת ולעבוד את ה' כל היום. לצערנו, יהודים רבים אינם מסוגלים לעמוד בכך, ומכיוון כך הם יוצאים לעולם הפתוח  - לרכוש השכלה ומקצוע, ולפרנס את בני ביתם תוך שמירה מוקפדת על היהדות וערכי התורה.
הציבור החרדי מודרני מעריך ומוקיר את הציבור החרדי – המיינסטרים שמקדיש את חייו למען ה' יתברך, ומבין כי זו אחת מהדרכים האופטימליות ליהודי.
א"כ נחזור לנושא שרצינו לברר- יחס התיכוניסטים לבחורי הישיבות הקדושות. כפי שהסברנו, הציבור החרדי מודרני מעריך ומוקיר את הציבור החרדי – מיינסטרים, וכך גם את בחורי הישיבות. בקרב התיכוניסטים ישנם שני פלגים: אלו שבאמת מאמינים בזו הדרך לכתחילה, ואלו שנמצאים שם בדיעבד. בין זה ובין זה, דבר מובן הוא לכולם שדרכם של לומדי התורה בישיבות הקדושות היא דרך ראויה וטובה להתקרב אל ה' יתברך.

לצערנו, יש פעמים ומקרים בודדים בהם נוער פוחז שאינו מבין את משמעות הדברים, יוצר חילול שם שמיים ברבים. דבר זה, מעיב על שמה של החרדיות המודרנית, ועלול לצייר אותה באור שלילי כדרך עבור בעייתיים ומקולקלים חסרי תקנה. אנשים שכאלו הופכים את הציבור החרדי כולו לאסקופה נדרסת תחת רגלי הציבור הכללי. במאמר מוסגר אוסיף שכאשר אדם חרדי כלשהו, לא משנה לאיזה פלג הוא משתייך – אדוק, מודרני, קיצוני וכו' מבצע מעשה שמצטייר בעיני הציבור הכללי כרע, הוא פוגע לא רק בפלג הספציפי אליו הוא שייך – לדוג' חרדי מודרני, אלא בציבור החרדי כולו, וזאת משום שבעיני המתבונן החיצוני אין הבדל מהותי בין הפלגים המרכיבים יחד את הציבור החרדי.

לסיום, אביע את דעתי בנושא. כנזכר בתחילת המאמר, אני משתייך לזרם החרדי מודרני ולומד כעת במוסד חרדי המשלב לימודי תיכון ובגרויות יחד עם לימודי קודש. מגיל צעיר, הורי חינכו והשתיתו בקרבי כי דרכנו היא בדיעבד. במהלך השנים, הפנמתי והשתכנעתי כי זו הדרך הראויה לעבוד את הקב"ה.
לדעתי, ה' אינו חפץ בכך שנהיה ספונים כל היום בין כותלי בית המדרש מבלי ידיעה על המתרחש בעולם החיצוני. רצונו הוא, שנהיה מעורבים (עד היכן שעובר הגבול המתיר לנו כבני תורה) בכל דבר שבו אנו יכולים להשפיע ולקדש שם שמיים. במשך שהותי בישיבה, דבר זה  התחזק והתעצם בי משום שזכיתי לראות הרבה אנשים ששיניתי את גישתם כלפי הציבור החרדי כולו. לצערנו, לעיתים המגזר החרדי נתפס כציבור טיפש שאינו לומד לימודי ליבה ורוכש השכלה, וכן משתמט ואינו נושא בעול עם שאר חלקי החברה.
לדעתי, הציבור החרדי מודרני, מתקן (או מנסה לפחות) את הגישה הסטריאוטיפית הזו כלפינו. שאיפתנו היא, שהציבור החילוני ידע ויוקיר בערך התורה ויבין את חשיבותה של היהדות, אך שבנוסף יראה בנו שותפים אינטגרלים וראויים בביסוס והקמת מדינת ישראל יחד איתם. כולנו אחים; עלינו להתנהג בהתאם כראוי לבני תורה ולייצג את מה שאנחנו אמורים לייצג.
מי יתן, ונזכה לקדש שם שמיים ברבים בכל דרך שבה נבחר, אמן כן יהי רצון.