אמירת רצה והחליצנו לאחר צאת השבת

בנוגע לאמירת 'רצה והחליצנו' לאחר צאת השבת, שיטת מהר"י קאפח נתבארה בהלכות ברכות (פרק ב הערה כו), שהדבר הקובע הוא מתי היתה עיקר הסעודה, ואם עיקר הסעודה היתה בשבת, כשיברך ברכת המזון במוצ"ש יאמר רצה והחליצנו, שהרי הטעם שלא בירך ברכת המזון בשבת מפני שלא סיים אכילתו, ועדיין לא הגיע זמן הברכה, אולם כשיגיע זמן ברכת המזון בסיום אכילתו יאמר רצה והחליצנו. וכשיטת השו"ע (או"ח קפח,י), וזה לשון השו"ע: "היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה". וכך היא דעת מהרי"ץ כפי שנתבאר בשו"ת פעולת צדיק (ג,לח).

ולעומת זאת, שיטת מו"ר הרב רצון ערוסי, שהכלל הוא שנוסח האדם בתפילה ובברכות נקבע על פי מקומו וזמנו, אם בא מחוצה לארץ לארץ ישראל, כעת הוא בארץ ישראל, ויתפלל וינהג כמותם, ואם מברך ברכת המזון אחר צאת השבת לא יזכיר בברכת המזון עניין שבת. וכשיטת הרא"ש, הובאו דבריו בב"י (קפח,י), שהוכיח את הדבר מהתוספתא ברכות (ה,ד), שאם אכל קודם כניסת השבת, ונכנסה השבת, יברך על כוס ראשון ברכת המזון ויזכיר ענין השבת בברכת המזון, ויקדש על כוס שני, ואף שהסעודה היתה קודם כניסת השבת, מאחר שמברך ברכת המזון בשבת, יזכיר בה ענין שבת.

וזה לשון הב"י (קפח,י): "אם התחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו, כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב (סי' ו) שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול מידי דהוי אתפילת מנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול כי אין להזכיר של שבת בחול אף על פי שנתחייב תפילה זו בשבת. וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום, דקאמר רבי יוסי (פסחים קב.) גמרו סעודתן כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון [וכו'], בתוספתא דברכות (פ"ה ה"ד) שונה בדברי רבי יוסי, ומזכיר של שבת בברכת המזון אף על גב דסעודת חול היתה, כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת, הכי נמי אף על גב דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת. עכ"ל. וכן כתב רבינו [=הטור] בסימן תרצ"ה לגבי פורים, שאם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, כתב אדוני אבי ז"ל [אביו של הטור, שהוא הרא"ש] (שו"ת כלל כב סי' ו) שאין אומרים על הניסים".