מילון הדרגות

וטו

אתה יודע מה אתה מציע לעשות?
לסדר את כל ההלכות עם החילוקים העולים מן הגמרא!

אנציקלופדיה של כל החילוקים בהלכה, לא פחות.

כדאי וראוי שייקרא המפעל על ידך. אלא שאנו זקוקים לעוד תלמידי חכמים שישתתפו בו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איך שלא יהיה הרעיון מבורך.

אך כוונתך לפתח הגדרות על מילים וההשלכות שלהם כללית???
או ביחס למילון????

איך שלא יהיה ראוי להביא כאן לינק קבוע למילון עצמו והנה הוא -

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=137527

מיימוני ומבחן,

תודה.


מה שנוגע לבירור ההגדרות שבאשכול מילון, ניתן לעשות שם. הכוונה כאן היא לקחת מלה שהיא כבר מוגדרת [או שם או שהיא כה פשוטה שאינה זקוקה לבירור שם] ולבדוק את מימדיה ההדרגתיים.

בעצם כמו שהצביע מיימוני, סוג אנציקלופדיה הגיונית.

אם כי לא עלינו המלאכה לגמור, ....

היזמה של המילון מבורכת ועוד יותר - הסבר על ממדי המושגים בו.

יישר כח ווטו ובהצלחה

ווטו שליט"א,

לצערי עלי להיות מן המבקרים האכזריים אף באתרא קדישא הדין. מפעלך, שזכה לקריאות עידוד כה נלהבות, תמים ביותר, ומזכיר פרויקטים קודמים, שימיהם כמעט כימי הפילוסופיה, לנקות את השפה מסיגיה.

אציג כאן כמה בעיות (הדברים עתיקים):

הגדרה הולכת מן הקונקרטי אל המופשט (כלומר, המונח המוגדר מוסבר באמצעות מונחים מופשטים יותר); אך מי ערב לנו שהמונחים המופשטים מדוייקים יותר או ברורים יותר? והרי את המושגים המופשטים שלנו אנו בונים מתוך המושגים הקונקרטיים שאנו רוכשים תחילה?!

למשל בדוגמא שלך: "יין הוא נוזל הנסחט מענבים". אך האם יש לנו הגדרה מדוייקת של "נוזל"? אפילו ההגדרה המדעית איננה בטוחה, ומה תענה אחריה ההגדרה ההלכתית, החמקמקה הרבה יותר? (וכמה עמלו בעלי ההלכה לחלק בין נוזל למוצק לעניין סחיטת לימון עליהם בשבת, למשל, ואכמ"ל). והאם יש לנו הגדרה מדוייקת של "סחיטה". והאם יש לנו הגדרה מדוייקת של "ענבים"?

שלא לדבר על זה שההגדרה עצמה איננה שלמה: מה עם מיץ ענבים? הרי דרושה גם תסיסה ואחוז של אלכוהול. ואי הכי, מהו האחוז המינימלי?

ומה בעניין יין מזוג? ומה אחוז המזיגה שממנו ואילך הוא חדל להיות יין כל עיקר? ומי קובע?

כל השאלה הפילוסופית של קביעת "מהות" היא בעייתית ביותר, עוד מימי אפלטון. וק"ו אחרי יום (Hume) וויטגנשטיין.

קח, למשל, מכוניתו של ראובן. לראובן הייתה מכונית. יום אחד באו אחמד ומוחמד (להלן: או"מ), שני גנבי רכב מעזה, וגנבו לו את המכונית. וכדרכם של גנבי הרכב שמוצאם משטחי הרש"פ, מיהרו לקחת אותה אל משחטת הרכב המקומית, ומסרו אותה לסלים וסלימאן, ה"טכנאים". הללו התחילו "לעבוד" עליה. תחילה פירקו את ה"גוף". הציצו או"מ ואמרו: יש לנו מכונית בלי גוף. אחר פירקו את ההגה. באו או"מ ואמרו: יש לנו מכונית בלי גוף ובלי הגה. אחר כך את המנוע. באו או"מ ואמרו: יש לנו מכונית בלי גוף ובלי הגה ובלי מנוע. אחר כך את הגלגלים. אמרו או"מ: יש לנו מכונית בלי גוף ובלי הגה ובלי מנוע ובלי גלגלים. וכה הוסיפו והפליאו את עבודתם. באיזה שלב כבר לא יוכלו אחמד ומוחמד לומר "יש לנו מכונית" כי הברייה שלפניהם כבר תחדל להיות מכונית?

ועל כל תשובה שתענה, אני שב ומקשה: מי קובע?
ועוד יש להוסיף ולהאריך, אך די בזה לחכם ככת"ר.


אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 4/22/2003 12:38:29 AM

איד"ג,

ג"א אשיב בקצרצרה.

א. יש מצב הנקרא בלעז "נפילת אסימון" דהיינו שיודעים ברור שזהו זה,
ב. עד לנקודה זו מהפכים ומהפכים ללא ליאות ומי שנתן תורה נותן דרך להבנתה ליגיעים בה באמת לשמה.

לא הבנתי (=לא נפל האסימון).

אידך היקר

אענה ואתערב לווטו -

בדוגמא שהבאת על המכונית, אני משער שגם אתה תסכים שהקצנת.
כלומר, יש מצב וודאי שכולם יאמרו יש כאן מכונית, ומצב שולם יאמרו שאין כאן מכונית, הנידון הוא על הדברים הגבוליים.
מעתה כל הגדרה שמצליחה להפשיט מוכרחת מטבעה לקבוע כלפי כל מבין ההגדרה את הגבול האובייקטיבי [לא מוכרח שיהא גם בגבול חלק אפור], למשל כלפי מכונית, הסיבה שיכלו אחמד וכו' לקרוא לזה מכונית הרבה אחרי שהפסיק להיות "מכונה" כי לא לקחו את הגדרת מכונית כמכונה אלא כשם תואר, וגם לצעצוע יולים לקרוא מכונית.
מה שאני בא לומר, ששורשי השפה חייבים להיות חדים וברורים ומתייחסים לנקודות ברורות, ואז תוכן השפה יקבע את המהות על ידי שיסכימו בהגדרתו המבינים או כלל האנושות, וארחיב עוד אם תרצה.

והנה משל:
אם אתה מפשיט את יסוד עניין ההימנע מרציחה, אתה מגיע להגדרה מופשטת של "כבוד החיים", ברגע שאתה מכיר שזוהי ההכרה היסודית שלך, אתה מוכרח ממילא להודות שעיקרון זה תקף לגבי כל חיים שאתה מתייחס אליהם בחשיבות, כל חיים לפי רמתם. אז תשקול לא להרוג פרה או עגל לשווארמה שלך וכיוצא בזה.

בדבר אחד אני מסכים על "רמת חשיבות" ניתן להתווכח מהיום עד הודעה חדשה. כלומר אני יטען אכן פרה היא חיים חשובים אבל הצורך שלי באכילה פי אלף [במקרה הספציפי ניתן עוד להוכיח אבל בעיקרון ניתן להתווכח ללא סוף].