| נשלח ב-13/3/2003 09:46 |
 |
| |
"כסיל כאיוולתו"; "ענה" או "אל תען"
במסכת שבת נאמר:
"ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרים זה את זה". אמרו שכמו שמצאו ליישוב למה שהיה נראה כסותר בספר קוהלת לאחר העיון, כך יש לעשות לגבי ספר משלי.
"ומאי דבריו סותרים זה את זה? כתיב אל תען כסיל כאוולתו וכתיב ענה כסיל כאוולתו". מצאו באותו פרק שבמשלי [כ"ו] מה שנראה כסתירה חזיתית בכללי ההתנהגות כלפי איוולת הכסיל. לענות או לא לענות?
התשובה לה הגיעו מתוך עיונם, היא שיש להבין בעצם שספר משלי זה לא ספר הלכות הקובע נורמות מעשיות חדגוניות ושלכן הוא אמור לפרש את הנסיבות בהן שייכת ההלכה. משלי הוא ספר רעיונות הנותן בעצם נוסחאות רעיוניות. אלא שאלו מתבטאות [בפרט לשפה של אז] בתיאור היבטים מעשיים של הרעיונות. לכן ייתכן מאד שנסיבות מסויימות מחייבות לפעול לפי רעיון אחד ונסיבות אחרות לפי רעיון אחר. אין סתירה בין הרעיונות שהרי ברמת הרעיונות לא שייכת סתירה, אבל היישום הנדרש מהרעיון האחד יהיה הפוך מהנדרש לפי הרעיון האחר. זה כמו שביום ערים ובלילה ישנים ואין סתירה בכך.
ומכאן לתשובה של חז"ל, "לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא" [תרגום: זה בדברי תורה זה בדברי העולם].
הכוונה היא שבדברי תורה יש לענות לכסיל כאיוולתו ובדברי חול אין לענות לכסיל כאיוולתו. להסבר העניין מביאה הגמרא סיפורי המחשה.
למקרה של דברי חול מביאה הגמרא שני סיפורים מאנשי בליעל שבאו אצל חכמים והאשימו אותם שהם או בניהם ממזרים כי אותם אנשי בליעל טענו שבאו על אשתו או אמו של החכם. נאמר שהחכמים בכלל לא ענו להם אלא התפטרו מהם בצורה דרסטית - זהו "אל תען כסיל כאיוולתו".
למקרה של דברי תורה מביאה הגמרא שרבן גמליאל דרש על העתיד שעתידה אשה לילד בכל יום ואילנות יוציאו פירות בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד: הרי נאמר "אין כל חדש תחת השמש" [לא היה לפניו את הטכנולוגיה שבימינו כך שאין בעיה להאמין]. הלך רבן גמליאל והביא לו דוגמאות מהעולם הזה [עכשוי] מתרנגולת ועץ הצלף שיוצרים במהירות. זהו "ענה כסיל כאיוולתו". עד כאן הגמרא.
מה ההסבר?
וכי בדברי עולם ובמדעים שחוץ ממדע התורה, לא ניתן להתווכח ולהוכיח לאויל כמו שהוכיח רבן גמליאל? דווקא הוכחתו של רבן גמליאל לא היתה בתחום הלמדנות, אלא בתחום המדע הרפרודוקטיבי של יצירת חי וצומח.
המובן מכך הוא שאין הכוונה "זה בדברי תורה", לימוד התורה דווקא ו"זה בדברי עולם", חוץ מלימוד התורה דווקא.
הפירוש הוא "דרך דברי תורה" ו"דרך דברי עולם".
ויכוח "דרך דברי תורה" הוא ויכוח בו באים ללמוד ולהבין, לשמור ולעשות ולקיים. גם התלמיד שלגלג, הביא פסוק ורצה ללמוד "תורה היא, וללמוד אני צריך". הוא ביקש את האמת ולא התחפרות בעמדותיו. לכן קיבל את דברי רבן גמליאל והתרחק מאווילותו לכיוון החכמה. עליו אמר החכם מכל אדם "ענה כסיל כאיוולתו" כי הוא יתרחק ממנה ויחכים.
ויכוח "דרך דברי עולם" הוא ויכוח בו באים להכפיש בתוארים ובתיאוריות ולא מעוניינים בעובדות. את העובדות מפרש וממציא האויל לפי כסילותו [ראה ביאור באשכול מילון סוף עמ' חמישי]. הוא בא עם העובדות, כפי שאמר הבליעל לחכמים "אשתך אשתי" או "אמך אשתי". עם הצגת עובדות כאלו אין מה לעשות אלא הקהה את שיניו וחסום את פיו שלא יוכל לפותחו לעולם. לא היה סיכוי שישנה את דעתו, שהרי אם הוא ממציא את העובדות, לא שייך להתווכח עמו בדברי אמת. כמה שיתווכחו עמו, אדרבה הוא יתחפר עוד יותר באווילותו. עליו אמר שלמה המלך "אל תען כסיל כאיוולתו".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2003 10:04 |
|
| |
פרקי אבות ב-ה.
אין בור ירא חטא
ולא עם הארץ חסיד
מפרש הרמב"ם,
בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מידות
ועם הארץ הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיו לו קצת מעלות המדות.
לא יודעת אם זה בדיוק מתאים למה שהבאת ווטו מהגמרא, אבל לפי פירושו של הרמב"ם יש בהחלט הקבלה. הבור הוא המושחת במידות. אין מה לדבר אליו. עדיף לקיר כי את יודעת שאין מה לצפות מהקיר. אבל עם הארץ יש לו תיקון ורבי עקיבא יעיד על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 02:02 |
|
| |
ווטו
הבאתי פעם בפורום סיפור הממחיש את מה שאתה קורא 'ויכוח הכפשה' שהשתיקה ראויה בו.
מעשה שני יהודים שרבו על נושא ממוני.
אמר פלוני לאלמוני "אם לא תתן לי את מה שאני תובע ממך, אכריז בבית הכנסת בשבת לפני כולם, שהבן שלך התחתן עם גויה!"
ענה אלמוני "הלא אין לי אפילו בן!"
לעג לו פלוני "טוב, אז תנסה להכחיש!"
תוקן על ידי - בוגיעלון - 3/25/2003 2:03:28 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2003 21:31 |
|
| |
וטו
יפה דרשת
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 15:50 |
|
| |
באשכול אחר כתבתי:
"שעם הטוען שאחד ועוד אחד זה חמש, עוד אפשר להתווכח. אך עם הטוען שאחד ועוד אחד זה אוטובוס -טענו בחיטים והודה באבטיחים כפי שאמרו באשכול שכן- אין מה להתווכח"
חשבתי בהתחלה שזה לכאורה סותר למה שנכתב באשכול הזה שהשאלה תלויה באם בא עם עובדות שקריות שאינן ניתנות להכחשה או עם טיעונים הגיוניים.
אך לאחר העיון נראה שהיינו הך. הבא עם עובדות שקריות שאינן ניתנות להכחשה הרי מוכיח שמתבסס לא על רצון להבהיר ערפול ובלבול הגיוני, אלא להתעקש ולנצח על פי עקשנות יצרו. ואילו הבא לדון בדברי תורה יש לדון שבא לברר היגיון. אבל אין הכי נמי כאשר בדברי תורה יהיה מוכח שבא עמם כדי לזרוע חול בעיניים ולטהר את השרץ אשר הוא אוכל בק"נ טעמים, הרי הוא עובר לקטגוריה של זה עליו נאמר "אל תען"!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 21:33 |
|
| |
קיבלתי באישי פירוש חדש:
על אידיוט גדול נאמר: 'ענה כסיל כאיוולתו'
על סתם טיפש נאמר: 'אל תען כסיל כאיוולתו'
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 22:11 |
|
| |
והביאור נראה פשוט ומובן מאליו.
אל תענה לכסיל באופן שתשוה לו גם אתה.
אלא ענה לו באופן שיבין ששאלתו באה מסכלותו, פן יהיה חכם בעניו.
דוגמה? בבקשה.
אדם מגדף, אל תתפתה לגדף כמותו. אלא אמור לו, לא ארד לרמה כשלך לגדף אנשים ברחוב.
קיימת את שני הפסוקים. לא ענית ולא השוות עצמך לו. כן ענית פן יהיה חכם בעניו.
והנה לפרשת השבוע שקראנו.
זה כמו שעונים לבן שאינו יודע לשאול על טענות הרשע.
ז"א.
עונים לו
אל תתיחס לשאלת הרשע שהרי אילו היה שם לא היה נגאל.
ולרשע?
לא עונים
מקהים את שיניו.
(אילו היה שם לא היה נגאל, התשובה אינה לרשע אלא למאזינים האחרים)
תוקן על ידי - ely2 - 01/02/2004 22:14:03
|
|
|
|
|
|
