נדמה כי אצל 'שואל' מתערבבים שני ענינים שונים והוא בא לידי בלבול.
א. שאלתו היא 'מניין לנו שאין שדים?' זו שאלה של עובדה במציאות. איך בודקים ומוכיחים קיומו של איזה דבר. איך בודקים קיומו של שד.
ב. מיד לאחר השאלה בא המשפט הבא: 'איך אנחנו ... הינו מצליחים להגיע למסקנה כזאת [אישור או שלילת קיומו של שד] באמצעות קילוף וסינון המקורות?' באותם מקורות יש התיחסות נרחבת לשדים ורוחות, ואילו הרמבם קבע שאין שדים בעולם. יש לברר מה מבינים במונח 'שד'. 'שואל' מבין היטב כי זה עיסוק בתאורים, מחשבות, אמונות והבנות. 'שואל' מערבב איפא בין שאלה של עובדה, ובין סקירה היסטורית של דעות ואמונות. אלו שני דברים שונים. כאן הבלבול. כל אחד מן הדברים האלו, שאלת העובדה וסקירת דעות, יש לו מקום משלו, אבל אין האחד מלמד על השני.
מקום מרכזי בכל הטקסטים שלנו תופס האלהים. אפשר לתת סקירות ארוכות ומלומדות על התפיסות השונות בדבר האלהים. אנשים מאמינים אמונה שלמה בקיומו, ובכל זאת אין המאמינים חדלים, עד היום, לחפש דרכים להוכחת מציאותו של האלהים. משמע שכל הטקסטים האלו אינם מספקים הוכחה לקיומו, וההפך, הוכחה לקיומו אינה מצריכה את הטקסטים האלו. כך אמונת חז'ל בקיום שדים יכולה לעורר אדם לבדוק האם באמת קיימים שדים. אבל הבדיקה עצמה אינה נזקקת לא לחז'ל ולא לרמב'ם ולא לאחרים אלא לבחינת קיומם במציאות. 'קילוף וסינון מקורות' לא יביא ראיה על מציאות דבר אלא של מציאות עמדה על אותו דבר.
ג. אמונת הקיום של דבר יכולה לנבוע מן הדמיון או מתוך 'האנשה' של התיחסות נפשית לתופעה מסוימת. מלאך המוות הוא הדוגמה המוכרת ביותר להאנשה שמקורה בהתיחסות נפשית לתופעה חריפה. נוצר איפא אינטרס של המאמין לקבוע את מציאותו של מושא אמונתו. אינטרס זה פוגם ביותר במעמדה של האמונה, אם היה לה מעמד, בבדיקה עובדתית של מציאות. הצורך או האמונה מעוותים את עבודתו של הבודק ומעלים ספק בתוצאות עבודתו.
ד. 'שואל' מבקש לברר מה מבינים במונח שד אצלנו ואינו רואה צורך להתיחס לתפיסותיהם של זרים. אפשר שעמדה כזו נובעת מתוך סגירותו של הטוען בעולמו שלו, מתוכה הוא סובר כי גם בעבר היו חכמנו סגורים בקופסתם. מציאות חייהם היתה שונה, וצריך לבדוק במה הושפעו מאחרים ובמה השפיעו על אחרים.
עודד
