האם הדת בימינו הינה בצורתה האידיאלית?

עבורי שמירת תורה ומצוות במתכונתם המקורית והבסיסית היא נגיעה מתמשכת באותנטי ובניצחי ששכרם הפנימי רב מאד.
השאלה היא אם זה מה שהיא היתה גם עבור דורם של משה ויהושע.

אינני הולך למקוה כתחליף לטוש ולאמבטיה ("מה פתאום להצמד למקווה מים קדום, כאשר העולם השתנה?"-מאיר) אינני כותב סת"ם על קלף כתחליף להדפסה דיגיטלית ("מה פתאום לכתוב סת"ם על עור בהמה, כאשר יש כתב הרבה יותר יפה?"-מאיר) וגם אינני עושה זאת מתוך איזו שליחות לאומית לשימור תרבותי ( "ואולי, אולי יש איזשהו ענין לשמר איכשהו את התרבות העתיקה"-אריג) כל חיי חשתי ואני חש כך גם היום, גם לאחר שבגרתי השתלמתי בתרבות מערבית ואפילו נחשפתי לעצכח, ששמירת מצוות דאורייתא הם בבחינת ריטואל אלוקי שאין לו תחליף והשפעתו על האדם, אף שאינו מובן, קיים וחד משמעי. 
נדמה לי, שעיון בטעמי המצוות, לפחות על פי דעת הרמב"ם, מביא למסקנא שריטואל אלוקי אינו יכול להיות לא מובן והוא אמור להיות זהה עם חכמת החיים ועידונם הטבעי. נראה לי ברור, שמקוואות באותו זמן היו בעצם בתי מרחץ. פשוטו של מקרא 'ורחץ במים' בעצם אומר במילים פשוטות: התרחץ היטב!. 
לא! אינני קראי. אני חושב שזו היתה גם כוונת חכמים המקורית, לדון באופן האופטימלי שאליו כוונה התורה, מתוך תנאי החיים המקוריים באותה שעה. אני גם חושב שבמקור מנגנון ההתאמה לשינויים היה מפותח יותר או לפחות היה אמור להיות כך ורגליים לדבר שזה גם פעל זמן ארוך, לפחות עד ימי בית שני.  
אני חוזר לשאלתי, האם אתה סבור ש'ריטואל אלוקי' שהיה מתחדש היום מהשמים, על ידי משה שבדור, לא היה נגזר מתרבות ההוה?

הדברים שנכתבו כאן ובמיוחד הדוגמא שהביא מאיר על סת"ם בקלף או דפוס,הזכירו לי במובן מה את חיבורו של וולטר בנימין האמנות בעידן השיעתוק הטכני. מרגע שהומצא הצילום איבדה האמנות במובן מסוים את מעמדה הפולחני והיא נגררת למחוזות טכניים והמוניים. בעיני גרירת ה"דאורייתא" אל מחוזות בעלי אוריינטציה אסטית,תועלתנית בעלי איצטלה מודרנית הם ביזוי הקודש.
אין לי ספק כלל ועיקר, וכן מפורש בגמרא ובראשונים, שהלכות כתיבת סת"ם נובעות מהצורך לכתוב כתב יפה ביותר. ברור שהטעם לכתיבה על קלף ובדיו, אינה ריטואל אלוקי שאינו מובן, אלא היא המקסימום של יופי הכתיבה שניתן היה להשיג אז.

מאיר
מצטער על התגובה המאוחרת.
אני אכתוב בכלליות את שאני מאמין בו וממנו יגזרו הפרטים.
כפי שכבר כתבתי אני מאמין כי קיום תורה ומצוות במובנם המקורי והאותנטי יש בו ענין בעל השפעה פנימית מעצבת על נפש האדם. נשאלת השאלה מהו המובן המקורי. על שאלה זו לא ניתן לענות תשובה אמפירית, מה שגורם לאחת מהשתיים או שאדם יפרש לפי ראות עיניו את מערכת הציוויים תחולתם ופרשנותם וכך נגיע למערך ציוויים שונה לחלוטין מהתרי"ג שאנו מכירים ומאופיו ובוודאי ממצוות דרבנן או שנסתמך על מסורת אבות ופרשנות חז"ל כמייצגת פרשנות אותנטית של דבר ה'. אני מעדיף את הדרך השניה.  
באשר לדוגמאות הספצפיות שהעלת מקוה וכתיבת ספר תורה. אם כל ענין המקוה הוא רחצה מדוע צריך 40 סאה? ומה הפסול בשאובין? אפשר להתרחץ יופי גם ב 35 סאה מים מהדוד.
גם לענין ספר תורה אני מסכים אתך שניתן להראות מהלכות רבות שהמטרה לייצר כתב יפה אבל עדיין צריך כתב במשמעותו האמיתית וחק תוכות למרות שיכול להיות שייצר יופי של כתב עדיין אינו בבחינת כתב ואני מניח שניתן להביא לכך ראיות נוספות.
אני יודע שלא כולם בפורום מסכימים עם האמירה הבאה (במיוחד לא ירוחם) אבל אני באמת חושב שבכל הקשור למערך המשפטי ציוויי בתורה איננו יכולים ללמוד את התורה שבכתב אלא את חז"ל (בכל הקשור לחלק הספרותי\מוסרי שבלימוד התורה שבכתב הדברים מורכבים יותר) 
 

מישקולצר
האם קיום מצוות עם כל סייגי חז"ל יש בו מן האותנטיות?

בעל
אני דיברתי על הגדרות חז"ל. סייגים מעצם הגדרתם אינם אותנטים אלא שומרים על האותנטי.