| נשלח ב-24/3/2003 11:14 |
 |
| |
כוח האדם לשנות את עצמו תלוי במידת כוח ההתגברות שלו,והרצון שלו לעשות את השינוי.
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, מפרש אברבנל: כבש את חומריותו.
כדי לעשות את השינוי של להפוך מאדם לבן אדם, האדם נתון בפני מאבק תמידי בין היצרים הדחפים והתאוות שלו. הוא חייב לפעול כנגד טבעו.
כדי "לזוז" למקום אחר
הרצון טומן בחובו תנועתיות, זו מן תכונה שמייחדת רק את האדם.כל הנבראים האחרים נועדו להיות כפי טבעם, כמו שאני מבינה את השינוי, זה ציווי שהוטל על האדם,היכולת לנוע בין קצוות (תיקון המידות)ולתקן את עצמך
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2003 11:26 |
|
| |
א'-כל: פשיטא שרק עד כמה שהוא מזהה. ב'-כל: עד כמה שהוא משלב מאמץ לפעול כזיהויו.
החינוך הקלוקל בכל מקום נובע מאי הקפדה על שני כללי ברזל אלו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 12:14 |
|
| |
ככלל ניתן להניח, שאין לאדם מוטיבציה וסיבה מספקת לברר נושא ולמצותו עד תומו, אם אינו מכיר בתועלת שתצמח לו מהבירור.
תועלת כספית או תועלת של הרשמת הזולת מיכולותיו של המרשים, יכולים באופנים מסויימים להוביל לידי בירור גדול -
לא כן כאשר המטרה היא התנצחות, או חידוד השכל, שכן כדי להתנצח די לתקוע את השני בשלב מן השלבים, ואם זה אכן הצליח די בכך. וכך גם לגבי חידוד השכל, פעמים רבות הטלת הספק תביא למבקש החידוד, חידוד טוב יותר מאשר חתירה בדרך האחת המובילה אל בירור האמת.
אי לכך, לא ייתכן להתעסק בנושאים מופשטים, עם מי שלא מזהה את התועלת הישירה מהבירור. שכן לא שייך ואין לו מהיכן לשאוב מוטיבציה להתכוון ולהתמקד לכיוון הרצוי והמיוחל לצורך הבהירות הרצויה.
כך גם לגבי מי שמעוניין להיות משכיל, זה לא סוד, שמצויים משכילים רבים אשר די בהתמצאותם במושגים וברעיונות פילוסופיים כלליים ובכך משכילים המה. אך ברור כי בהכרח אין להם שום סימפתיה והבנה להיותם של נושאים אלה "מאפיינים" של החיים.
אי לכך, הציבור העומד לפני מבקש האמת הם שניים -
1. אדם אשר השכיל מנסיונו שככלל כל נושא פילוסופי יסודי, מהווה בהכרח יסוד ובסיס לחיים אחרים, נכונים וטהורים יותר.
2. אדם אשר נתקל בבעיה ספציפית, וזיהה כי נושא עקרוני מסוים הוא שורש הבעיה.
ומכאן אנו למדים דבר נוסף, שהוא בעצם תולדה ישירה מהנ"ל.
לא נוכל לעורר את חברנו לדון בנושא מופשט, ללא שנציג להם לפני כן בעיה. עלינו תחילה לצייר להם את אומללות חייהם בהקשר המתאים, ולהמתין עד שהפתרון יידרש.
ללא הבנה זו יתיאימו דבר המשורר, אילו השמים דפים והמים דיו....
לא נגמור לדון בנושאים, ולא נמצה ולא כלום, כלווום!
כי אם אין בקשת תכלית מעבר לדישה ולבחינת הנושא, אלא ההתדיינות עצמה היא המטרה, הרי שהמטרה האמורה להיות מוסקת מתוך לימודנו נסתרת מאתנו, וחסומים אנו מלהגיע אליה.
_______________
החפץ חיים בספרו תורת הבית כותב שלאדם נקצבו מספר מילים מסויים, ואם יבזבז שלא כצורך יימנע ממנו בסוף החיים לדבר, כי המכסה מוגבלת.
למרות שהדברים ראויים אולי לדיון, מכל מקום, ברור כי כתיבה הנישאת לריק, תחזור אל בעליה כאבן שאין לה הופכין, מלבד ההתהפכות עליו עצמו.
אדם שיוצר ציפיות לא רציונליות, בזה עצמו הוא מזמין לעצמו תוחלת לב, וחבל.
אולי הדברים הנ"ל יסייעו לאי מי ולא יהיו כאבן הנהפכת על בעליה..
*****
מתענין:
יש דרך לזהות מראש מיהו הניצב כנגדך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 17:30 |
|
| |
האדם אינו נלחם בעצמו, אלא רצונותיו נלחמים זה בזה.
אם נניח שהאדם זה נשמתו או שכלו או החלק הרוחני שבו (המטאפיזי?), ועצמו זה גופו או רגשותיו או החלק הגשמי (הפיזי) שבו - אז נכון, האדם נלחם בעצמו.
זה הכלל הפשוט, וכל השאר, לטעמי, הם פרטים. אדם לא יכול לשנות את עצמו להפסיק לרעוב, זה ברור. אדם יכול להבין שעדיף לו לרעוב, במצבים מסויימים, מאשר לאכול.
ייתכן שיש לו "רעב דמיוני", דהיינו הוא חש רעב רגשי לאוכל, ולא פיזי, אבל הרעב כ"כ גדול שקשה לו לוותר עליו. גם כאן הוא לא יוותר במהירות, אא"כ יקרה אחת מהשתיים: או שרגשותיו ישתנו, דבר שבהחלט יכול לקרות (ע"ע פסקי הדין החדשים (לטעמי די מטופשים) על הפסקת מעשים פיזיים הכרוכים ברגש), ובד"כ זה קורה בהדרגה. ייתכן גם שהרעב הרגשי כולל כמה פרמטרים, למשל - אם יוודע לו שבעו עשר דקות הוא יקבל אוכל, הרעב הרגשי ישבע.
ייתכן שאם האוכל לא יגיע אחרי הזמן האמור - הרעב יתחזק בכפלים, כי אם תוך עשר דקות היה צריך להיות אוכל ולא היה, אולי גם בעוד שלוש שעות, כשיהיה רעב פיזית ממש - גם אז לא יהיה אוכל. ואז מתחזק הרעב הרגשי, שהוא בעצם כמו "געגועים" לאוכל.
ייתכן שהרעב הרגשי נוצר ע"י האדם בתת-מודע, כדי "להזכיר" לעצמו שצריך לאכול. מה שמחזק את השערתי, שמי שיש לו רעבונות כאלה, בדר"כ אכילותיו אינם מסודרות (קרי: אינם מסודרות לפי מה שהפיזיקה של גופו דורשת) , או שמסיבה כלשהיא אין לו ביטחון שיקבל את ארוחותיו כרצונו (קרי: כרצון הפיזיקלי המודע או התת-מודע שלו).
וא"כ - הפיתרון לשנות את עצמו - להתאים את הדרישות הרגשיות והפיזיות.
לגבי ההינתקות מהחברה, אני לא ממש יודע... אבל העניין שפה זה יותר מורכב כי זה לא רק פיזי ורגשי, זה שכלי ורוחני, ולא יודע מה עוד.
|
|
|
|
|
|
