שהחיינו וקיימנו והגענו ???????????

ירוחם
 בוודאי שזה יפה וממילא או שהאירוע "יפה" ומצדיק את הברכה או שלא. נראה שיש מקומות שבהם אין מתאם בין הגדר ההלכתי לבין תחושת השמחה, בעוד שהתחושה מכתיבה שהחיינו ההלכה לא ואז הפיתרון הוא להשחיל את השהחיינו דרך ברכה על החליפה החדשה וזה בעיני קצת מתמיה.

מישקולצר

סתם בשביל העניין- אתה ודאי יודע כי יעקב אבינו בפ' ויצא- העמיד את כל אמונתו בבורא, באם הוא יתן לו חליפה??!!!

אנחנו תוצר של חברת השפע- אתה יודע מה זה היה, בשביל בחור, או איש יהודי, כשקיבל את החליפה הראשונה שלו?
 ולפעמים זה היה של אבא וסבא שלו.   כאילו זכה בחצי העולם. ב"ה שאתה לא מכיר את התחושה הזו.

נו וכמה פעמים מתחתנים בחיים או כמה פעמים יש ברכת חמה, אז עליהם אין ברכת שהחיינו ועל חליפה יש?

מישקולצר

בעניין כמה פעמים מתחתנים בחיים? היום זו תשובה לא קלה,- אבל כל מצוה שאתה עושה עם אחר, לא מברכים עליה.
אפילו לא ברכה רגילה, לא מברכים על כיבוד אב- לא על צדקה(לכך יש עוד הסבר) לא בנישואים, הרי זו מצוה ראשונה ויסודית ובכל זאת לא מברכים עליה. וכ'

יום הולדת השמש? , זו לא השמחה שלך, שהשמש תברך. אבל החליפה- אתה ורק אתה נהנים ממנה, לכן חייבו בברכה.

לירוחם

אם השמחה היא שלי,כדבריך אז מדוע הנוסח הוא ברבים?
היחידים שאומרים שהחייני וקיימני והיגיעני אלה חלק מהחסידים(כמדומני ויז'ניץ וגור?)

בעל עגלה,

בפוסקים הראשונים (רמב"ם סמ"ג ועוד) מובא לברך שהחיינו ברגע שרואים פרי חדש המתחדש בכל שנה ושנה, לא כאשר אוכלים אותו.

יוצא א"כ שלא מברכים בגלל אכילה בהמית והנאה גופנית מהשזיף אלא בגלל ראיה של התחדשות ואנו חיים וקיימים והגענו לזמן הזה.

בטור (או"ח רכה) מובא שכיום כבר לא נוהגים לברך על הראיה עד שעת האכילה, אבל עדיין עיקר טעם הוא ראיית הפרי ולא אכילתו. הרמ"א שם כותב על דברי השו"ע שהביא את המנהג שאין מברכים עד זמן אכילה שאם בירך בזמן ראייה לא הפסיד (טור).

_________________

מ. זוהר