לפי המעשה נמשך הלב, עד היכן?

בוגי זו שאלה גדולה,

בשני מילים:

אם המעשה עומד כאמצעאי למטרה החשובה יותר מהמעשה המגשר, יש לה את הסיכוי, אך אם המטרה רחוקה מהעושה את המעשה כגון תינוק העובד על "תאוות האכילה" וכיו"ב, או כאשר המעשה יש בו חשיבות גדולה לכשלעצמה למשל אם מקבל בסזה כבוד רב, לא מיועד מעשה כזה לקרבו אל תכליתו [אולי כמזכרת רחוקה] וע"ע -
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=351191

תודה מבחן

דבריך ברורים בנכונותם, אבל אני עדיין מחפש הגדרה המחדדת את הגדרת הכותרת ליותר דיוק.

אולי נאמר כך:
'אחר המעשה נמשך לב מכוון'

?!

זה לא מדויק, הרי על הפסוק "ונתן לך רחמים ורחמך" אומרים חז"ל שכיון שההורגים בעיר הנידחת עושים מעשה אכזרי, הריהם יהפכו להיות אכזרים, גם אם אינם רוצים. ולכן יש ברכה מיוחדת שהקב"ה "יאזן" את המעשה עם רחמים מיוחדים שישלח ללב העושים.

הרי שאחר המעשים נמשכים הלבבות, גם אם אין לב מכוון.
וזה פשוט. שדבר שאדם עושה תדיר, גם אם אינו מעוניין בהשפעה, הרי זה משפיע עליו.

העיתונאים

ברוך הבא.

אני מסכים איתך. גם אדם שמתנגד למעשים שהוא עושה, ובכל זאת הוא ממשיך לעשות אותם, ישתנה ויתחיל לפתח כלפיהם יחס של חיבה.

זה למעשה המצב של
א. אנוסים. האנוסים בספרד פיתחו תיאוריות ואפילו תיאולוגיה כדי להתמודד עם הסתירה בין חייהם הפנימיים לחיצוניים.
ב. שבויי מלחמה. האם לא כך עשו הוויטנאמים שטיפת מוח לחיילים השבויים של אמריקה?

נכון שכאשר אדם עושה דבר שהוא נגד טבעו, נגד רצונותיו, נגד אמונתו, זה פחות ישפיע עליו.
אבל יש השפעה מצטברת.

ההשפעה החיובית היא רק ביחס לכמה שמעוניינים בה, אבל כאשר המעשה משרת מטרה נגדית כמו רכישת כבוד, הרי המעשה מחזק את ניפוח האגו.

צאו וראו הלומדים תורה לשם התהדרות וכו', זה מלוה אותם עד סוף החיים!

'טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה'.

מאמר זה נאמר בנוגע למלל התפילות. הוא כמובן נוגע לכלל המצוות.

כאמור לעיל כאשר מרוב עצים לא רואים את היער, הרי זה לא מתחבר ללב. הכיוון של החלק בעם ישראל השומר מצוות נראה שהוא מוביל למצב של הרבות שלא בכוונה (חוץ מיחידי סגולה). לאן אמור להגיע העם החכם והנבון?