|
|
| נשלח ב-20/4/2003 21:18 |
 |
| |
אני מוצא לנכון למחות על כבודו של הגר"א .
מעבר לחוסר ההבנה המחוייב מן הדברים הנשמעים, הרי שלמיטב ידיעתי אין זה הסגנון של בני תרבות ככלל ושל הפורום הזה בפרט .
אם המסקנות האלה נובעות מעיון מעמיק (מעבר לאותם "מחולות בכרמים") נא להביא את החומר ולהתייחס אליו .
אם ריח של נערי לובביץ' (האהובה עלי) עולה באפי, הרי שמוטב לכם שתלכו אצל דברי האדמו"ר הזקן על הגר"א .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 23:03 |
|
| |
אקו, דבריך דברי הבל הם.
בעל עגלה, מה ענין לובביץ לכאן? מיימוני הוא זה המטיל ספק (ובצדק) באמיתות הזוהר והקבלה, למרות אמונת כל חכמי ישראל בו, מחמת הכרח ההגיון הצרוף, ולשיטתו אני שואל, מהיכן שאב הוא את גדלות הגר"א, שאין אני מטיל ספק בה, אבל אני תוהה מהיכן ינק מיימוני את ההנחה כי הגר"א הי' גאון במימד כזה מוגזם שהוא יכול להתחרות בראשונים. האם כל מה ששמע עליו בסיפורים מקובל עליו לפתע, או שהוא יכול להביא לנו איזה קטע להוכיח הנחה חדשנית כזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2003 05:42 |
|
| |
ברשות הכותבים הנכבדים, אנסה לחזור לנושא המקורי של האשכול - התורה שבכתב לעומת התורה שבעל-פה. לא אתמודד כאן עם משנת הרש"ר הירש, אלא אנסה להציג את גישת תורת החסידות.
התורה שבכתב והתורה שבעל-פה עומדות שתיהן בזכות עצמן. התורה שבעל-פה אינה רק פירוש התורה שבכתב, והתורה שבכתב אינה רק תקציר התורה שבעל-פה (אם כי יש בהן גם אלו).
התורה שבכתב היא חכמתו של הקב"ה כפי שנתגלמה בסדרת אותיות. אותיות אלה ניתנות להתפרש ברבבות אופנים, למן הפשט של "בן חמש למקרא", דרך ההלכה, הדרוש והרמז, ועד לסודות התורה; אבל העיקר בהן אינו הפירוש, אלא אותיות התורה עצמן. ולכן נפסקה ההלכה, שאפילו עם-הארץ, ש"לא ידע מאי דקאמר", מקיים מצוות תלמוד תורה באמירת אותיות התורה שבכתב, ואף חייב בברכת התורה.
וזהו שכתב הרמב"ם: "ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים ושם אשתו מהיטבאל ותמנע היתה פילגש ובין אנכי ה' אלקיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה". הווי אומר: אין העיקר פירושם של דברים, אלא קדושת האותיות.
התורה שבעל-פה, לעומת זאת, היא חכמתו של הקב"ה כפי שנתגלמה ברעיונות הניתנים להבנה בשכל אנושי (הלכה כאגדה). כאן העיקר הוא הרעיון, והמלים אינם אלא אמצעי להעברת הרעיון. לפיכך, האומר את המלים מבלי שהבין את הרעיון שמאחוריהן - לא קיים מצוות תלמוד תורה.
זוהי נקודת הענין, והרבה יש להאריך בכך, ועוד חזון למועד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2003 06:24 |
|
| |
פרויים,
מועדים לשמחה!
אין סתירה בין ההבנה שהתורה שבעל פה היא "רק" פירוש לתורה שבכתב, לבין מה שכתבת!
כל ה"פרדס" הניתן להתפרש בכל אותיות התורה, הרי גם הוא פירוש שאינו כתוב, אלא שאומרים אותו בעל פה.
המעלה של התורה שבכתב לגבי מצות תלמוד תורה וברכת התורה, היא שלתורה שבכתב מהיותה המסמך הכתוב והאבסולוטי של התורה, יש כבר חשיבות של "תורה" כל שנאמרת בלשונה, אף ללא הבנה, כי הרי הנוסח המסוים הוא נוסח התורה. אבל תורה שבעל פה שאינה נוסח התורה וכל חשיבותה היא היותה פירוש, לכן לימודה בנוסח שאינו מובן, הרי אינו פירוש וממילא פקעה חשיבות התורה ממנה. [כן להרבה דעות גם התורה שבכתב אם אינה בצורתה המקורית -לשון הקודש- חסר מחשיבותה כדי שתיחשב מצות ת"ת ותחייב ברכה"ת.]
חשיבות זו של התורה שבכתב דומה לקדושת ספר תורה. אך אינה מורה שאין תכליתה הבנה והקבעות בלב האדם ושגם אם היא נקראת כ"תרנגול בבני אדם", היא תועיל לו בדרך "הוקוס פוקוס" ולא תיהפך לסם מוות!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2003 09:51 |
|
| |
ווטו,
למעשה, הגישה שציינתי נותנת מקום לשתי נקודות המבט שבהן פתתת - (א) תושבע"פ כפירוש לתושב"כ, (ב) תושב"כ כתקציר לתושבע"פ.
כשאנו רואים את שתיהן כבעלות מעמד עצמאי, אנו יכולים לראות במה כל אחת מהן משרתת את חברתה, מבלי שתהיה סתירה בין שני הדברים.
ואולי שוב אנו משתמשים במלים שונות כדי לבטא את אותו הענין. כשאתה אומר "תקציר" אני אומר "אותיות", וכשאני אומר "רעיון שכלי" אתה אומר "פירוש".
ואם-כן תהיה מסקנת הדברים: התושבע"פ היא פירוש לחכמתו של הקב"ה, וממילא - גם לתושב"כ המייצגת חכמה זו עצמה בצורת תקציר; ולאידך התושב"כ היא תקציר לחכמתו של הקב"ה, וממילא - גם לתושבע"פ המייצגת חכמה זו עצמה בצורת פירוש (כלומר רעיונות שכליים).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 16:15 |
|
| |
אחד מהכותבים הנכבדים -חולניק שליט"א- הציע שכוונת הרש"ר ש"בע"פ קדמה לבכתב" היתה אך למנוע שלא יפרשו המקובלות אחרת מהמקובלות, כגון "פרי עץ הדר" שאינו אתרוג, לכן כתב שהפירוש "קדם" כביכול את הכתיבה, לומר שמעולם לא התכוונו לפירוש אחר.
וז"ל הכותב:
"ראה הקדמה לפירוש המשנה להרמב"ם. שם מסביר איך שקלו וטרו בגמרא אודות כוונת הכתוב ב"פרי עץ הדר" האם לא ידעו עד אז שזהו אתרוג?... וודאי ידעו שזה אתרג ולא תפוח, אלא שרצו להוכיח איך זה מוכח מהכתוב. דר באילנו וכו'...ע"ש
בפשטות זוהי כוונת הרב הירש. לא שכל תושבע"פ היתה מסורה לישראל וחכמים. אלא עצם כוונת הכתוב בהמצוות. ז"א שתפילין הם מעור וצריכים להיות על המצח ולא בין עיניך ממש וכו' בניגוד להקראים או הריפורמים שבהם לחם.
וזה אשר השבותי לו:
"מלשונו שהבאתי איך שמתאר את התורה שבכ' ושבע"פ מפורש לא כן, אלא שהנך יכול לטעון [לכאורה] שכשם שאני עיקמתי את ידו של הרש"ר בכיוון שלי, כך ניתן בכיוון שלך!"
אך חסרתי בכתיבתי להכותב שליט"א. והוא שבשלמא שאם סבר כמסקנתי שיש התפתחות וכו' ניחא טפי שלא רצה לגלות לרפורמים וכו' כי הרי זו היתה טענתם ולך תתווכח על קצב ההתפתחות. אבל אם סבר כדברי הכותב אך כמו הרמב"ם לגבי הפירושים המקובלים, מה היה צריך לתיאוריה שלימה? יעתיק את הרמב"ם ודיינו?
תוקן על ידי - ווטו1 - 13/05/2003 16:32:34
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 08:12 |
|
| |
וטו
מתוך קריאה רבה בספרי הרב הירש, נראה לי שאתה מנסה למשוך אותו לאסכולתך עליה ציינת במקום אחר בפורום.
אם תנתח את זרמי היהדות תראה שאלה המסכימים למה שאתם כאן קוראים שקרים קדושים לגבי התורה שבעל פה, הם דווקא הרפורמים ודומיהם מחד והאדוקים מאידך. הרפורמים טוענים בואו נגלה את השקר הקדוש שהתורה היא אנושית ונשנה אותה בדרך זו או אחרת והאדוקים טוענים בואו לא נדבר על השקר הקדוש שהתורה היא אנושית כי אנחנו הרי לא רוצים לשנות.
רק הרב הירש היה באמצע ונכנס לפולמוס להוכיח שהכל אמת צרופה ואין שקרים קדושים. זו היתה מלחמתו בחיים ומפעל חייו הציבוריים. לכן גם התריע על קיבעון בתחום דרך הלימוד בו דגל בצורך בשינוי. לו היה מכיר במציאות שקרים קדושים ביהדות, לא היה נכנס לפולמוס המסוכן הזה והיה מסתפק בראות עיני שאר הרבנים האדוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2003 15:14 |
|
| |
רה"פ,
אמנם מבחינה חיצונית הנך צודק שכך מצטייר הרש"ר. אבל אדרבה ואדרבה. מאותה סיבה שה"רבנים האדוקים" [כלשונך] מסתירים לגמרי את השקרים הקדושים ולא מדברים עליהם, היה הוא צריך להכחיש אותם בגלוי. הרש"ר שראה שבגרמניה לא ניתן להסתירם בגסות כפי שעשו בשאר המקומות ושעושים עד היום בחינוך החרדי הטיפוסי, החליט ברב-כשרונו להסתיר אותם במעטה ההיגיון והפולמוס. לגבי גרמניה הודו לו הרבנים שה"סרטן התפשט" שם מדי ואין ברירה אלא להיכנס לעומק השרשים ולערוך טיפול שורש על ידי ההתפלמסות לה היה הרש"ר מהיחידים הראויים לכך שהופיעו ביהדות ושהגיעו לעמדה ממנה יישמעו הדברים.
אם כי לא שטתי בעורקי מוחו של הרש"ר שאוכל לומר לך בדיוק מה חשב ואיך חשב, אבל מתוך גישתו המובאית למעלה באשכול לגבי התורה שבע"פ, הנראית מוזרה ביותר, ניתן להסיק שלפי דרכו יש כאן התקדמות בהתמודדות הדרגתית עם השקרים הקדושים למרות שחס מלהזכירם כמובן. [גם אם הוא בעצמו לא חשב על כך לא ברמה המילולית ולא התת-מילולית, ניתן ללמוד את זה מדרכו.]
הערתך הזכירה לי פיסקה מדברי הרש"ר בה הוא מדגיש בעוצמה שלא ניתן לחיות בסתירה בין מה שיודעים ומה שמאמינים. אבל כל זה חלק ממלחמתו כי יש הבדל בין מה שמאמינים ובין מה שנוקטים ואם יודעים שהנקיטה היא נקיטה כתרגיל מפאת חולשה כמו התייחסות להווה כלאישיות ולא אמונה בדעת שאכן הווה כביכול אישיות מסוימת, אין בעיה. [את עצם הפיסקה אני מעתיק באשכול "אמונה: ידיעה קשה או הטלה",
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=267626,
כי היא מחזקת את המודגש שם.]
|
|
|
|
|
|
