|
|
| נשלח ב-7/4/2003 18:41 |
 |
| |
בל נשכח שספרות יפה נאסרו על ידי גדולי הדורות כגון מחברות עמנואל ומאור עניים לר' עזריה מן האדומים וכמובן אלפא ביתא דבן סירא
בענין שירה רוב ספרות השירה בספריות בישיבות נמצאים בקטגוריות תפילה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2003 18:58 |
|
| |
מה הזכרת את מאור עינים שאינו שייך לכאן; אף ששייך ושייך לפורום הזה, וכבר דנו בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2003 22:06 |
|
| |
הלבן,
בין ספריות של ישיבות חרדיות לאלו הרפורמיות עוברות עוד מגוון רחב של ספריות תורניות בהן תוכל למצוא ספרים שלא ימצאו בישיבות חרדיות, מספיק שאתן כדוגמה את כל הספריות האקדמאיות (ובראשן בית הספרים הלאומי ובר-אילן) דרך ספריות ציבוריות וספריות בישיבות דתיות-לאומיות.
הקו בין ספרות "תורנית-ישיבתית" ול"ספרי יהדות" הוא נזיל ביותר.
מעבר לכל הספרות היפה, מה עם ביוגרפיות של אישים? ספרות על א"י? ועוד ספרים רבים שאמנם נכתבו בשדות המחקר האקדמיים אך אין לי כל ספק שלא היו נחים במקומם גם על מדפי אוצר הספרים בישיבות החרדיות.
אמנם בספריות של ישיבות חרדיות טרם ביקרתי (מחכה להזמנה...:) אבל אני בטוחה ששטינזלץ וישיעהו ליבוביץ (רח"ל...) לא אמצא שם, זוהי סלקציה ברורה שכבר נמצאת בחנויות הספרים (לדוגמא - ספק הספרים הידוע גיטלר שלא מחזיק שטיינזלץ מטעמים שהוא ישמח להסביר לך במקום...)
על אף שהגבול מתחיל להתגמש (ותוכל למצוא גם בישיבת מיר כמה ספרי חסידות טובים)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2003 22:16 |
|
| |
בדרך כלל, בספריות של הישיבות ובתי הכנסת נמצאים רק ספרי לימוד, ולא יכיר שם את מקומו ספר הסטוריה ומחקר, שאינו קשור ללימוד בישיבות.
בדרך כלל בספריות הציבוריות שבשכונות החרדיות נמצאים גם ספרי סיפורים והסטוריה, גם ספורים לילדים, אבל רק על טהרת הקודש, למעט ספרי בקורת התורה והתלמוד וכן בקורת על כל הקדוש בחוגים החרדים.
יש גם ספריות מחקר, שכוללים את כל סוגי ספרי המחקר והביאוגרפיה וההיסטוריה, ואפילו אלו שנגד הדת. וכמו כן ספרות יפה ושירים.
הרבי מליובאוויטש דיבר פעם אודות ספריית חב"ד, שהיא ספריית מחקר, ואמר שגם כל הספרים האלו חייבים להמצא שם, ולו מטעם שלפעמים צריך לעיין בהם לצורך דע מה שתשיב כו'. יש שם גם מחלקה של כל ספרי וחוברות היבסקציה.
אבל גם בספריות כאלו לא תמצא הרבה ספרי רומנטיקה וכדומה, שאין להם צורך לעיון רק לבילוי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 00:03 |
|
| |
שיטת שלום היא שיטת מיון המבוססת על דיואי וממיינת את הספרים ביהדות.
296 הוא המספר של יהדות ע"פ דיואי ואילו שיטת שלום מרחיבה את המיון שאחרי הנקודה לדוגמה:
במספר 296.5 יעמדו ספרי הלכה, 296.65 - ספרים העוסקים בקבלה וכו'
רוב השיטה מתייחסת לפירוט ספרי היהדות במספר 296 ולתנ"ך במספר 221 ואילך
קיימת גם התייחסות לנושאי א"י לפניהם תבוא האות E, לדוגמה E114 - ספרים העוסקים בירושלים.
כפי שציינתי קודם הגבול אינו כה ברור - מה מקומם של ספרי רפואה והלכה, משפט עברי, דת ומדע בספריה הישיבתית החרדית?
כל טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2003 06:17 |
|
| |
החפרפרת,
ספרים שהם על טהרת הקודש.
ספריה ישיבתית חרדית - ספרי לימוד על טהרת הקודש מה שצריכים בשביל הלימוד, אבל בספריה חרדית ציבורית בשביל כל הקהילה אזי צריך להיות גם ביוגרפיות, בדיחות, וכל השאר שהם על טהרת הקודש.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2003 04:31 |
|
| |
ילמדנו,
התשובה היא כמובן לא ולא. המונח 'ארון הספרים היהודי' אינו מקביל בשום פנים ואופן לתכולתו של ארון ישיבתי זה או אחר.
זהו ארון ישן וקצת חבוט ופה ושם הצבע מתקלף לו, אבל הוא הרבה יותר חכם מכל מיני מצנזרים ומגבילנים וגם מכל מיני כאלה שמשתמשים במתודות הפחדה וחשיפה שלמרבה הצער מקומם לא ייפקד אפילו פה.
זהו ארון ספרים שבתוכו כלולים המחשבות וההגיונות והרצונות והדמעות ומעיינות היצירה שנבעו מקולמוסם של בני עם ישראל לאורך הדורות.
הארון הזה יודע שכשעמדנו בהר סיני לא היו ליטאים ולא חסידים ולא דתיים לאומיים וגם לא רפורמים ולא חילוניים ואפילו לא אתיאיסטים, אלא בני ישראל.
הארון הזה עיוור להשתייכות מגזרית או חברתית או תרבותית. הוא מקיא מתוכו רק את מה שאינו ראוי לו ולא משנה גודל הכיפה שעל ראש מחברו או צבעה.
ילך, אם כן, זה הפוחד מהיחשפות לדעות ולרעיונות חדשים וינעל את ארונו, ישים עליו מנעולים כהנה וכהנה. עדין יופתע לגלות שהארון הזה חכם מכל נוטריו, ואל חיכו תנבע היצירה על אפם ועל חמתם של משמרות צניעות המחשבה.
אגב, למישהו יש השיר "מול ארון הספרים" של שלונסקי? אולי לך בעל עגלה? היה יכול להיות מעניין להכניס אותו לפה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2003 05:57 |
|
| |
שחרית,
לדעתך: הברית החדשה, פרופוגנדה היבסקצים וביוגרפיה ערפאת, מקומם ב'ארון הספרים היהודי'?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2003 09:32 |
|
| |
שחרית יקרה,
"מול ארון הספרים" היחידי שאני מכירה נכתב ע"י ביאליק.
גדולי ישראל רבים במשך הדורות כתבו והתייחסו לעניין חשיבות הספרים וכו'.
אצטט כרגע רק מפניניו של ש"י עגנון המופלא:
"בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו קורא בספר ורואה עולם אחר"
(סיפור פשוט - על כפות המנעול, עמ' עב)
הרי אתם יודעים כוחם של ספרים טובים, לעולם אין יוצאים מהם ריקם. כל ספר שפותחים מוצאים בו מה שלא מצאו בו קודם. ואפילו קראו בו פעמים הרבה, ואפילו יודעים אותו על פה כיון שחוזרים וקוראים בו מגיד לך חדשות בין שכיוון להם המחבר בין שלא כיוון להם, מקופלות הן באותיות.
(שירה, עמ' 92)
כל כונסי ספרים שבעולם יודעים שלא כל ספר עשוי לקרות בו. דיו לספר שמצא לו קונה, ודיו לקונה שארון ספריו קולט עוד ספר, בצדקת הספרים שבארון שמצמצמים עצמם ונותנים לו מקום.
(שירה, עמ' 42-41)
אם כן מדוע יפקד מקומם של ספרי עגנון יר"ש מספריית ביהמ"ד החרדי??
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 07:39 |
|
| |
חפרפרת, אני מתכוונת לשיר של שלונסקי, אולי שמו אחר. הוא מתחיל במילים האלה:
גבורה היא תפארת אך היא אנושית
וזהו ההוד המכריע כל ברך
אנחנו העזנו ליצור מבראשית
כי באנו הלום להמשיך את הדרך.
עד כאן מה שאני זוכרת, ואילו את הבית שבו הוא מתאר את עמידתו החוויתית לנוכח ארון הספרים שכחתי.... יודעת במה מדובר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2003 19:17 |
|
| |
ראוי להוסיף עוד כמה מילים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2003 20:39 |
|
| |
הוי, התגוששויות העבר...
|
|
|
|
|
