והגדת לבנך למה?

חלמיש

להודות ולהלל אינו העיקר, העיקר להחדיר בעצמנו שנבחרנו להיום עם סגולתו המתקרב אליו עם כל המשמעות שבכך.

בוגי
מקורו של חלמיש הוא בטור או"ח סי' תרכה:
תלה הכתוב ... ביציאת מצרים ... והוא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו.

נראה לי אתה שואל כמה שאלות נפרדות .

האחת מה הסיבה שיש להודות להקב"ה בשל מעשה ספציפי שאלה זו היא למעשה שאלה מה הצורך בתפילה ?
או מה הצורך בניהול הדיאלוג ? כי הרי לדבריך די בידיעה שיש מצוי ראשון וכו'.

אגב, אנחנו רואים שהצורך בדיאלוג כזה קיים במקרים קשים הרבה יותר . יש כביכול צורך של הקב"ה בהערצת הגויים "אז יאמרו בגויים" .

אלו הן שאלות תיאולוגיות מהותיות שאינן קשורות דווקא לפסח .

אם אתה מתייחס לחג הפסח באופן ספציפי אז השאלה היא מדוע התייחד בכך שיש לנהל בו דיאלוג של שאלה - תשובה (אגב, לאו דווקא בין אבות לבנים, אם אין בן שואלים אחרים) זוהי סוגיה נפרדת .

התפילה בנוסחה היא מצווה
חובה להיתפלל כך משום תקנת אכה"ג
ברם בליל הסדר יש חובה לספר כל סדר העינין
עד שגם לפי ערך שיכלו של תינוק תובן תחליטם
של שאר תרי"ג
נימצא שמהלך הסדר אוה אינצטרמונטלי להבנת התינוק לשמח במעשה ה'
נניח שפרט מסוים לא יובן לפי ערך הבנת התינוק
האם נפסיק אמירת ההגדה
האם אנו כבוגרים לא נבין זמירות שבת או להבדיל
קינות לת'אב נפסיק להגיד?
הרי הכל נובע מידיעה שיש מצוי ראשון
מעל טעם ודעת
אדם המאמין מבשרו חזה אלוקים
למה לו זה סדר האגדה האדם הצופה באלוקים מה לו
לסימנים שיסעו לקיום מיצוות
הוא מקיימן בגלל שזה רצון ה'
מדוע דווקא בחג הפסח הילדיםן והתינוקות יש להפ
חלק מרכזי בהגדה ולהם משפט המלך
הרי נהפוך הוא מיכך ילמד שהדרך אי דו סיטרית
ופונקצונליט למעשיו וזה אינו
כלומר מעשה ה' לא תמיד כעריכינו מבינם
אך תינוקות על סף היתבגורתם
הלומדים הערב כי כל דבר יש סיבה ומה היא
עיכול בקלות להגיע לשברון לב שאחריתו
מח ישעורנה